בת 58 מחפשת עבודה: "אני מרגישה כמו בועה"

סקר חדש מגלה את האמת הכואבת על הדרת נשים משוק העבודה אחרי גיל 40. ראיון עם אילנה (שם בדוי) שפוטרה ולא מצליחה לקבוע ראיון

12/03/2012
שגית פסטמן קבלו עדכונים משגית
  • RSS
» "זו מלחמה על הלחם". צילום אילוסטרציה, Thinsktcok

החודש, לרגל יום האישה הבינלאומי, פורסם סקר חדש העוסק בהדרת נשים בנות  40 פלוס משוק התעסוקה.

הסקר, שנערך לקראת שיווק תוסף תזונה של חברת "טבע", גילה כי 92% מהנשים בגיל המעבר סבורות כי קיימת אפליה בשכר בשל גילן; 77% מהנשים סבורות שישנה אפליה בקבלה למקומות העבודה. עוד עולה מהסקר כי שיעור הנשים שמגדירות עצמן כעקרות בית / לא עובדות/ מובטלות עולה באופן משמעותי בגיל המעבר: כ-8% בלבד מהנשים עד גיל 44 מגדירות עצמן כלא מועסקות לעומת כ- 27% מהנשים בגילאי 45-60.

אלו נתונים קשים ומדאיגים אבל אנחנו יודעות איך זה בחיים – עד שאנחנו לא חוטפות באופן אישי את הכאפה המצלצלת ישר לפנים, אנחנו מעדיפות להדחיק את המצב. ואז משוחחים עם אילנה (58) מנהלת חשבונות מהצפון, שסביר להניח שעד לפני שנה גם היא הייתה מעדיפה להמשיך להדחיק. אלא שבדיוק אז היא פוטרה לאחר שעבדה מעל לחמש שנים באחת מרשתות הצעצועים הידועות בארץ. הפיטורים לא היה נגדה באופן אישי. ההנהלה החליטה על קיצוצים ועל פיטורים של עשרות עובדים והיא הייתה אחת מיני רבים. הפתגם הזה שאומר 'צרת רבים- חצי נחמה' לא ממש עובד בסיטואציות כאלה. התסכול והמרירות נשמעים היטב בקולה.

"כבר שנה שאני מחפשת עבודה. שלחתי אולי מאות טפסי קורות חיים אבל מהר מאוד הבנתי שכדי שיחזרו אלי, אסור לי לציין בת כמה אני", היא מבהירה מיד בתחילת השיחה. וזה עזר לה? ממש לא. "כשלא כתבתי את הגיל, מנהלות משאבי האנוש הרימו אלי טלפון ושאלו בנימוס בת כמה אני. עניתי להן: "מה באמת חשוב לכן – הגיל או הידע המקצועי? אני בת 58, פעילה, בעלת ניסיון רב, עושה עבודה מצוינת". אני תמיד קודם כל מנסה לשכנע אבל אחרי שאני מציינת את הגיל מסיימים איתי את השיחה בזריזות ונעלמים. אני לא מבינה את הבחורות האלה שמראיינות אותי. מה הן לא חושבות שהן יגיעו לגיל שלי?!"

הערכת שהגיל שלך יהווה פקטור כל כך משמעותי בקושי שיעלה בחיפוש אחרי עבודה חדשה?

אילנה: "הערכתי שתהיה לי בעיה למצוא עבודה בגלל תחרות עם מועמדים אחרים אבל אני אפילו לא מצליחה לעבור את שלב הראיון הטלפוני ועד היום עשיתי כבר עשרות טלפונים. בינתיים הזמן עובר ואני צריכה להתקיים ממשהו".

במרכז מהות לשינוי מצבן התעסוקתי של נשים בישראל, מכירים מקרוב חלק מהסיפורים האישיים והכואבים שעומדים מאחורי הסקר. עד היום כ-650 נשים מצפון הארץ נעזרו בשירותיו של המרכז שמציע שירותי השמה למעסיקים מחד וקורסי הכנה שונים לנשים מובטלות מאידך. בין הקורסים: קורס הכנה לתעסוקה הכולל העצמה אישית, הכנה לראיונות עבודה ולימוד טכניקות לחיפוש עבודה, קורסי מחשבים, קורסים מקצועיים המוקדשים לנושאי אדמיניסטרציה ותוכנית מלגות. בין המשימות של המרכז: לקדם ולהבטיח את זכותן של נשים לחיים כלכליים ותעסוקתיים הוגנים, לקדם בתקשורת את נושא התעסוקה הרב גילאית וחשיבותו.

אילנה מתנה את הראיון איתה בכך שהיא תישאר נטולת שם משפחה ולא תצטלם. כשאני שואלת אותה למה היא רוצה להישאר אנונימית, היא אומרת: "זאת זכותי לעבוד, גם אם אני בת 58. מבחינתי, זאת מלחמה על הלחם. אני יודעת שיש עוד הרבה כמוני אבל אני מתביישת כי מדובר בכאב פרטי שלי וזה קטע שנורא כואב לי. אני לפעמים בוכה מזה. לא צריך שכולם יידעו". לפני שאנחנו נפרדות, אילנה שותקת לכמה שניות וניכר דווקא בשקט שלה שהיא מאוד נסערת וטעונה. "אני מרגישה כמו בועה.." היא מתחילה איזה משפט לא ברור.

לא הבנתי, למה את מתכוונת?

"את יודעת, אני עובדת כבר ברציפות למעלה מ-35 שנה ופתאום כל זה חסר ערך ולא משנה כמה אני מתאמצת. אני כמו בועת סבון כזאת, שמרחפת בעולם בלי מטרה וריקה מבפנים".

ופתאום אני חושבת שזה נורא מפתיע לשמוע דימוי כל כך מדויק ומכמיר לב מצד אדם שרגיל לעבוד דווקא עם מספרים. אולי אתן מכירות מישהו שמחפש מנהלת חשבונות נמרצת בעלת נפש של משוררת?




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה