לפני שמחפשים אהבה

גיל 40 מתקרב ואתם מצליחים אבל בודדים. גילי קצנלנבוגן חושב שהגיע הזמן לשינוי, אבל יש 15 דברים שאתם צריכים לעשות בטרם יגיע המיועד

11/03/2012
גילי קצנלנבוגן קבלו עדכונים מגילי
  • RSS
» השקט מערער אתכם? קצנלבוגן

"תקשיב גילי, אין מצב שבדייט השני שלי אני לא מעיפה אותם, אני כל כך שבעה כבר מכל הדייטים וכל הההכרויות האלה שכולם מנסים לסדר לי", כך אמרה לי הבוקר בפגישה אורית (שם בדוי) בחורה יפייפה בת 37, קטנטונת כזו עם עיני שקד חומות חיוך מדהים ופלפל בראש. "מה חסר לה, מה", אני שואל את עצמי ותוהה איך זה שלא מצאה עדין בן זוג, כי היא באמת באמת שווה כזו.

והנה בא הסיפור המוכר. במשך כל השנים אורית היתה במירוץ הזה שכולנו לפעמים נשאבים אליו. שועטים עוורים קדימה לעוד תפקיד ועוד הישג עוד מעמד ועוד יעד, ובמרוץ הזה רבים מאיתנו פשוט שוכחים את עצמנו. אמנם את היעדים והתפקידים כבשנו, אחרי 15 שנות קריירה מאוד מעריכים אותנו אבלד ווקא אז אנחנו מתפטרים כי אין כבר לאן להתקדם והגיע הזמן לשינוי. או אז בדרך כלל אנחנו גם מצהירים שמגיעה לנו חופשה של לפחות 3-6 חודשים, כדי לטפל בעצמנו ולפרגן לעצמנו את ה"חיים האמיתיים" ובאמת אנחנו מסרבים לכל מיני הצעות ודוחים אתגרים חדשים.

אמה מה... מרוב שרצנו ורצנו קדימה שכחנו מעצמנו, ואין לנו בן זוג ואין אהבה ומה כל זה שווה, ככה בגיל 38 בלי משפחה ובלי ילדים ועם המון המון סימני שאלה. כולם מנסים להכיר לנו את הנסיך או הנסיכה, אבל איך אפשר להכיר אם לא הכרנו את עצמנו? אורית ניהלה אנשים, עבדה במקומות, התאהבה בגברים הלא נכונים ונשאבה לתוך המרוץ הזה בתוך משרדי הפרסום ועולם התקשורת. והיום היא לבד. אני לא רוצה לעשות הכללות: לא כל מי שעושה מאבד את עצמו, אבל כיוון שחלק מאיתנו שוכח לטפח את הנפש בתוך המרוץ הסזיפי הזה במסלול ההתפתחותי קרייריסטי, פתאום היא הולכת לאיבוד. ואחרי שנים קשה לה להדבק לאותה הדמות שלא טיפחה אותה כל השנים.

ולגבי אורית? תוכלו לראות אותה תמיד בפתיחות ובגלריות ובשפרינצקים למיניהם, בדרך כלל עם אותה חברה או חבר שהוא מעין חברה והיא מאוד בעניינים. אבל בשורה התחתונה כשהאירוע נסגר והמסיבה נגמרת היא חוזרת הביתה לישון לבד כבר שנים. הבעסה הזו לא שווה את כל הקריירות וכל המרוצים בעולם.

ונכון ,לכאורה מבחוץ היו לה תפקידי מפתח, היא השפיעה בעשייתה על המון אנשים, שרפה גם כמה קשרים אבל נהנתה מאוד מהכח, ההשפעה, העשייה וההתחככות עם כל כרישי התקשורת-עסקים. אלה שמובילים תקופות מסויימות והשמש זורחת להן מהתחת ואחר כך נהפכים למובלים והשמש שוקעת להם עמוק בחריץ, נשאר להם רק חצי ירח וגם הוא רב הזמן במן ליקוי חמה שכזה.

לפני חודשיים עזבה אורית את מקום עבודתה האחרון והקצתה לעצמה זמן קצוב עד לדבר הבא, עסק משלה, כזה ששוב ימלא אותה.

"לאן את ממהרת?", אני שואל.

"אני פשוט לא מסוגלת לשבת בבית מבלי לעשות כלום עם עצמי", היא עונה.

"ולמה לשבת בבית? למה לא לטפל בעצמך קצת, לפרגן לעצמך את המסע אל תוכך, לחפש באמת מה הדבר הבא מתוך מקום של שקט. למה לקפוץ מיד לדבר הבא? תנוחי, תנשמי, תתבונני. מה נהיה, מה?"

הביטה בי אורית, פוערת מבט כזה מתפלא ואומרת: "די. חודשיים אני נחה ודי לי, אז נכון שיש לי את האפשרות להמשיך ולנוח אבל מספיק לי, אני מוכנה כבר לדבר הבא".

אל תתנו לפחד לנהל אתכם

לפני שנפגשנו היום היא זרקה לי שהיא במצב של פחד מהלא נודע.

הפחד הזה שבדרך כלל משתק אותנו ועוצר אותנו מלהמשיך ולעשות, הוא זה שתופס כרגע מקום גדול בחייה.

היא לא רגועה, אורית. ניכר בה שהפחד מנהל אותה ולא היא אותו.

במצבים כאלה, כשהפחד מהלא נודע מנהל אותנו ואחרי שעשינו כברת דרך במסלול חיינו המוכר של קריירה ועבודה קשה. מגיע לנו לנוח, ולהתחבר לעצמנו.

אורית עושה לי כן הראש אבל הפחד שהוא המקבילה של השטן יושב לה על הכתף ולוחש לה תוך כדי באוזן: "מה את מקשיבה לאדיוט הזה שמנסה לגרום לך לעצור? אין זמן, אין זמן, את מוכרחה להתקדם. אם תשארי ככה במצב של חוסר מעש עוד כמה חודשים בכלל תלכי לאיבוד.רוצי רוצי קדימה. אין זמן"

ואני מדבר אליה אבל היא בשלה. אני נתקל ביותר ויותר מקרים כאלה השנה, אנשים שרצו כל החיים ופתאום הם עוצרים, והעצירה הזו, השקט הזה -  מערערים אותם. תחושה דומה אנחנו מקבלים לרגע כשאנחנו יוצאים מקונצרט רוק רועש. אחרי שעתיים של רעש, פתאום כשאתה יוצא מהאולם, השקט הזה עושה לך מן עמימות כזו באזניים. קשה להתרגל לשקט הזה.

במקרים כאלה אני ממליץ לעצור ולהבין שתודה לאל, שום אסון לא יקרה אם ננוח קצת ונטפל בנפש שלנו. להיפך, נגיע הרבה יותר מוכנים לדבר הבא.

לפני שלוש שנים אני עזבתי את מקום העבודה שלי, תנאי השכר שלי היו מעולים, הייתי גם בעמדת כוח כזו, אבל טוב לא היה לי שם. בסוף וזה הורגש, החלטתי לעזוב.

עם ארבעה ילדים זה לא פשוט בכלל, אבל מהחודש הראשון החלטתי שאני מטפל בעצמי, ועל הדרך הכוכבים יסדרו את הכל.

החלטתי אז כמה דברים עם עצמי:

להתחיל כל בוקר עם משימות שמטרתן להיטיב עם עצמי בעיקר. כשיהיה לי טוב לכולם סביבי יהיה טוב.

כשרע לך, כמה שלא תנסה להסתיר את זה – זה תמיד יורגש. ואיך עושים טוב לעצמך?

קחו בבקשה דף ועיפרון ורשמו:

1. ספורט כל יום ורצוי בבוקר- לפחות שעה וחצי. טוב מאוד לחיוניות ולהרגשה (בהתחלה רצתי והיום גיליתי את החתירה והגלישה, ממש ממש מומלץ, הים והניתוק סותם לך הרבה חורים שחורים בנשמה).

2. לא להתחיל פגישות יומיות לפני עשר בבוקר, מקסימום תשע וחצי. ממילא אף אחד לא ממש מתחיל לעבוד לפני תשע וחצי.
תזונה בריאה.

3. מרתון תל אביב (זאת אומרת מירוץ נייקי 10 קילומטר).

4. טיולים. לאו דווקא בחו"ל  - אפשר ככה בארץ, אבל גם בחו"ל זה יופי יופי יופי...

5. התנדבות בעמותה או בארגון כלשהו.

6. עזרה לאנשים, בשיחות ובמפגשים בעיקר.
7. טיפוח ושימור הקשר עם המשפחה הגרעינית שלי.

8. חברים- בררו טוב טוב עם עצמכם מי החברים ומי ה"כאילו" חברים ומחקו את "הכאילו" מרשימת הקשר שלכם.

9. פגישה אחת ביום עם מישהו בבתי קפה ולא במשרד. עם זאת נסו שלא לבזבז זמן על פגישות ואנשים זוללי אנרגיה. אלה שבעיקר נוטלות ממך הרבה זמן והמון אויר.

10. נגינה או כתיבה. למי שניחן באחד מהכשרונות הללו מומלץ ביותר ואם לא זה הזמן לטפח כשרון חדש. אף פעם לא מאוחר ללמוד פיסול, ציור,ריקוד זה גם סבבה.

11. פעם בשנה דיאטת ניקוי רעלים.

12. תמיד לסדר את המיטה כשעוזבים את החדר בבוקר, ולשמור על בית נקי ומסודר.

13. בקשו סליחה מאנשים שפגעתם בהם. מאוד מאוד חשוב להשאר עם כמה שפחות אוייבים ופצועים בשטח. ובמקביל סלחו ונקו את השלחן לאלה שפגעו בכם.

14. אמצו כלב או חתול , גם כי זו מצווה וגם כי הוכח שאנשים עם כלבים יותר מאושרים.

15. והכי חשוב פזרו אהבה  וטוב סביבכם....

זהו זה, פתאום אחרי שנה שנתיים שערי גן עדן ייפתחו לכם, והכל יגיע יותר בקלות. ולאלה שאיבדו את הדרך לאהבה - לא לדאוג. אני תמיד אומר שהאהבה תמצא אתכם בדיוק בזמן ובדיוק במקום בו היא תבחין פתאום שהמפתח לנשמה שלכם פתח לה את הדלת בלי חריקות ובלי רעשים.

ומי שעדיין מרגיש או מרגישה שהפחד מנהל אותו, שננו לכם את המשפט הבא: "בצידו השני של הפחד תמצאו את החופש".

אם תרצו להצמד אלי תקופה וללמוד קצת איך עושים את זה, תרגישו הכי הכי בנוח לפנות אלי בפייסבוק.

>> לכל הטורים של גילי קצנלבוגן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה