החוג למיומנות חברתית - לכלבים

מאלפת הכלבים הקליפורנית קבעה שפלאפי, הגזע הלברדודלי החדש שאימצה משפחתה של דורית חכים, זקוק לחוג מיומנות חברתית, משם העניינים התפתחו לקומדיה הוליוודית משובחת

11/03/2012
דורית חכים קבלו עדכונים מדורית
  • RSS
» 'פלאפי'

ששה חודשים חיכינו ל"פלאפי". הוא נולד בעיר שכוחת אל בקליפורניה אצל מגדלת כלבים ארוכת ציפורניים בשם שלי, שמחזיקה בסלון הבית שלה שולחן בלק ג'ק ומצלמות אבטחה בהיקף שלא מבייש את בית ראש הממשלה. שלי מתמחה בגידול לברדודלים, גזע חדש יחסית, שהוא הכלאה בין לברדור לפודל וככזה נחשב לשילוב מנצח -  החברותיות של הלברדור עם החוכמה של הפודל. אבל מה שעושה אותם לכאלה נחשקים זה הפרווה. הפרווה של הלברדודלים היא היפו אלרגנית ונראית ומרגישה כמו שיער של בני אדם, ולכן אינה מזיקה למי שיש לו אסתמה ואלרגיות. אגב, גם השיער של הלברדודלים נראה במיטבו רק אחרי פן.

"הכלב הזה פגום"

אל שלי הגענו בעקבות המלצה נלהבת מאחד מאושיות עמק הסיליקון, שנשבע לנו שהכלבים שהיא מוציאה תחת ידיה הם החכמים בתבל. לכן הסכמנו לחכות עד שהכלבה של שלי תהרה, תמליט והגורים יהיו מוכנים למסירה. כל תקופת ההמתנה הארוכה שלי הקפידה לתחזק איתנו קשר באמצעות הודעות טקסט ותמונות, כולל אולטראסאונד של של הגורים בבטן של הכלבה האם ודיווחים שוטפים בזמן אמת מחדר השינה שלה במהלך ההמלטה. אבל כשהבאנו את "פלאפי" הביתה והפגשנו אותו עם מאלפת כלבים היא קבעה שהוא כלב "פגום" והמליצה לנו להחזיר אותו למגדלת. היא הגיעה אל הפסיקה הזו מכיוון שפלאפי נבח עליה כמו משוגע כשנכנסה, וסירב להתפתות ל"חטיפים" הטעימים ששלפה מהכיס בנסיון לשחד אותו להתקרב אליה. לטענתה, גור בן גילו, אמרה, "אמור להיות סופר פרנדלי ולקפוץ עליה בשמחה" ולכן היא סבורה שיש לו בעיית חרדה חמורה, שעלולה להתפתח לתוקפנות. באמריקאית שגורה זה פחות או יותר אומר שהיא לא רוצה לעבוד איתו, איתנו, כלומר. היה לי מאד קשה לקבל את האבחנה, ממש החזקתי את עצמי שלא להתמוטט מצער. כבר הרצתי בראש את שיחת הטלפון שאעשה לשלי בשנייה שהמאלפת תלך לדרכה, ובעודי מתכננת מהלכים בשיחה שיעזרו לי להפריך את הסבריה של שלי על כך שפלאפי לא פגום, השכן נכנס לבקר, ופלאפי, הפלא ופלא, ניתר עליו בשמחה ולא נבח. המאלפת, שהתנהגה קצת כמו בולשת חוקרת, שאלה את השכן מאחורי גבי אם הוא מכיר את פלאפי, והוא ענה לה שלמעשה זו הפעם הראשונה שלו בבית שלנו. זה כנראה קצת מוטט את התזה שלה על התוקפנות הפוטנציאלית של פלאפי והאגו שלה עבר ממצב של עלבון על שהכלב לא נפל לרגליה, למצב אמביציוזי והיא פנתה אלי בצעד מגשר. "אם תביאי את פלאפי לחוג למיומנות חברתית לגורים - אני אהיה מוכנה לתת לו צ'אנס נוסף".

"החוג למיומנות חברתית לגורים?", חזרתי על דבריה ולפני שהבחינה בנימה הנדהמת שבקולי, מיהרתי להוסיף, "בטח, נבוא בשמחה. מה הכתובת?"

הכלבים מבברלי הילס

למחרת, יום שבת, לקחנו את "פלאפי" לשיעור הראשון בחוג למיומנות חברתית. לתומי הנחתי שבשיעור יהיו כלבים בודדים עם בעיות התנהגות קשות, כאלה שמסתובבים עם רסן על הפה ומבט רצחני בעיניים ולכן החזקתי את "פלאפי" על הידיים הכי חזק שאני יכולה. לתדהמתי, שרק נוסקת כל פעם גבהים חדשים בחבל ארץ משונה זו, מצאתי שם כחמישים בעלי כלבים וכלביהם מסודרים בתור ארוך ומנומס להיכנס לשיעור.

בעלי הכלבים, אני מוכרחה להודות, נראו בדיוק כמוני. אנשים רגילים, נטולי קרניים. אלא מה, שלהם ממש מתאים לבלות את השבת בשיעור למיומנות חברתית עם הכלב שלהם. והכלבים שלהם כנראה מצדיקים את זה, כי כל אחד מהם היה מהאיי ליסט של הגזעים, שאת רובם הכרתי רק מהסרט "הצ'יוואוואה מבוורלי הילס2". אלא מה, הם היו נבחניים כמו "פלאפי" שלנו. השיעור התקיים באולם גדול, שחולק לתתי אזורים על ידי גדרות נמוכי קומה. כשהגענו לראש התור, המאלפת שלנו, אמרה ש"פלאפי" צריך להיות בקבוצת הביישנים והורתה לנו לסור לפינה הימנית. עד שהשיעור התחיל בעלי הכלבים ניהלו ביניהם שיחות השוואה שהזכירו לי נשכחות מהביקורים בגינה עם בניי כשהיו פעוטות. גם כאן נושא השיחה הלוהט היה שיטות החינוך. אז נדחפתי לשיחה וציינתי שהזמנתי באמזון את הספר של "הלוחש לכלבים" והם רק הנהנו 'אה' ודילגו אותי הלאה. אישה נחמדה עשתה לי טובה והסבירה לי שהספר הזה נחשב כבר לפאסה. בהמשך קלטתי שלא רק בענייני גורואים לכלבים אני לא בעניינים, גם באופנה. לכל בעלי הכלבים היה על המותן פאוצ', שבו, כך למדתי, מאחסנים את החטיפים שבהם מצ'פרים את הגור כשהוא נענה לפקודות האילוף, שקיות לאיסוף הצואה וגם חתיכת בד יוטה, שממש כמו בקסם אוריגמי שכזה, נפתחת במשיכה אחת לקערת מים לעת מצוא בשטח. השטח, הוא כמובן, הקניון או בית הקפה. השיעור התחיל, והמדריכה הסבירה שאם הכלב שלנו עושה את מספר אחד, שזה פיפי, או את מספר שתיים, אלוהים ישמור, שזה קקי, אז בעל הכלב ורק הוא, הדגישה, צריך לצעוק "אקסידנט" וכל בעלי הכלבים מתבקשים להרים את הכלב שלהם על הידיים עד שהשטח מנוקה. וכך, אחת לכמה דקות, הקריאה "אקסידנט" נשמעה באולם ואני הרמתי את "פלאפי" לידיים ונתתי לו לנשוך לי את האוזניים למרות שזה כואב, רק כדי לוודא שכל זה קורה באמת ואני לא חולמת.

למזלי,"פלאפי" לא עשה אף מספר וקבענו להיפגש בבית לשיעור אילוף ראשון. בהתאם לסגנונה הבלשי, המאלפת דרשה לדעת באיזה אוכל אני מאכילה את "פלאפי" והזדעזעה לגלות שמדובר באוכל גורים רגיל שקונים בסופר. היא נזפה בי שזה אוכל מאד לא בריא ושלחה אותי לבוטיק כלבים של אוכל אורגני. "אוכל אורגני לכלבים יש בשפע", ציין בפניי המוכר, "אבל מי שממש איכפת לו מהכלב נותן לו רו-פוד, שזה למעשה בשר חי, שלא עבר שום סוג של בישול או עיבוד".  אחר כך ציין שאם יש לי ילדים בבית אז כדאי שאיזהר, "כי האוכל הזה אם הוא עומד קצת יותר מדי בחוץ - הוא הופך לסלמונלה". "איך אדע שהוא עמד יותר מדי", שאלתי והוא השיב בפשטות, "את תראי תולעים". ויתרתי על האוכל החי והלכתי על האורגני הרגיל. בקופה עמד מדף זכוכית עם עוגיות, אז בחרתי עוגיית ג'ינגר צבעונית בצורה של הלו קיטי ודחפתי אותה לפה. איך שנתתי בה ביס המוכר התחיל לגעות בצחוק "זה לכלב, לא לך", אמר. ניסיתי להחזיק פאסון תוך כדי שאני יורקת את העיסה הדוחה על עצמי, והערתי בידענות שלא סתם התבלבלתי, זה הרי ידוע שכלבים הם עיוורי צבעים, אז מה הטעם בכל ההלו קיטי הזה? הוא מצדו טען שזה לא מדויק, זה רק "עיוורון חלקי". בשבת האחרונה "פלאפי" עבר לקבוצת המתיידדים ונשמתי לרווחה. כל זה עדיין נראה לי לא אמיתי, אבל זה רק מסביר למה כל האנשים כאן שואלים אותנו אם לקחנו את "פלאפי" במקום לעשות עוד ילד. כנראה שגם אני לוקה בעיוורון חלקי. עובדה: אני חוגרת אותו באוטו ושמה אותו לישון עם בובת קיפוד. בקרוב יתקינו לנו גם את ערוץ הטלוויזיה לכלבים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה