טיול זוגי

יצאנו רק שנינו לחופש מתוק וחסר כל אחריות לזולת. בארץ ים המלח התפלשנו, רקדנו, התחברנו, נשטפנו ועשינו אהבה עם אמא אדמה

18/05/2010
שי אביבי ומיכל ליבדינסקי קבלו עדכונים משי אביבי
  • RSS
» צפים בתוך פלא. שקט ויופי עוטפים בסראונד. ים המלח

פעם בשנה אנחנו תופרים לילדים לכלבה ולשני החתולים השגחה צמודה, ויוצאים לחופש מתוק וחסר כל אחריות לזולת, של שני לילות!

נטולי ילדים, ג’יפ עמוס בדברים רק של שנינו, פלא כמה מקום יש, עוצרים בכניסה לארץ ים המלח.

האמת, אף פעם לא סבלתי את ים המלח. זיכרונות ילדות של שריפה במקומות אינטימיים, ובבגרות מפגשים מלווים בחום ויתושים. אבל בתפאורה יש ירח מלא, והאפשרות לצוף לאורו קרצה. הצטיידנו בנ.צדיקים מאנשי שטח מנוסים, וירדנו נמוך.

"דבר המדבר: כבד את אימא אדמה" כתוב על קיר של בוץ מדבר יבש בכניסה.
כבד, נשק, התפלש, התפשט ועשה איתה אהבה. אנחנו בטיול משולש.
את אני ואימא אדמה.

נ.צדיק ראשון: מערת סדום

מים, פנסים, מחברת ועט, ומכיוון שאנחנו בעניין של שירה, מכשיר הקלטה קטנטן.
הולכים בחושך אל הלא נודע. לפתע אור בקצה המערה: חלל עגול עם ארובה פתוחה לשמים. החלל העגול והתעלה הזכירו רחם, ישבנו למדוט בשאלה: אם ביציאה מהמערה הזאת אני נולד/ת מחדש, איך אני רוצה להיוולד? שנינו הגענו לחוד לאותה מסקנה: עם לב פתוח.

צירי הלב חורקים, זקוקים לשמן. צלעות המלח מקיפות אותנו. הריאות שואפות בזהירות את החושך. שרירי העיניים נחים. חותרים קדימה, את ואני ברחמה של אמא אדמה.

פקחנו עיניים, ושלפתי את מכשיר ההקלטה. התחלנו לשיר. סתם קולות, מה שיוצא מהלב ומהגוף. כמה ציפורים עזבו באלגנטיות את המקום.

נ.צדיק שני: מעיינות חמים על שפת ים המלח

השעה מושלמת. שמש שקעה. צבעים מתערבלים. ובתזמון מושלם הלבנה תופסת בביישנות את מקומה על המסך הגדול. בעיה אחת. חבורה של גברים רוחצת באותו מקום. על פי הלבוש חלקם חרדים. מה עושים. נזכרנו שנולדנו מחדש עם לב פתוח, אז התקרבנו ואמרנו שלום. איך כשהלב פתוח, כל המסובך נהיה פשוט.

טבלנו. ים המלח נושא את משקלנו בקלות, בריכות גופרית מחממות את גופינו. ירח גדול עולה מעבר הירדן. דממת מוות. אנחנו שקטים. את אני ואימא אדמה.

מעגלי מים בצבעי שקיעה מקיפים אותי. מתחתי שקיעה, מעלי שקיעה, שני ירחים מלאים מולי, בפס קול פכפוך של מים, אני צפה בתוך פלא. שקט ויופי עוטפים בסראונד. בשמונה חושך ואנחנו לבד. עוברים לרבוץ במעיינות החמים. פעמים מתפקעים מצחוק, לא מאמינים, פעמים מהופנטים לדממה.

בלילה נשבה רוח על המישור העליון במצוקי דרגות. האוהל נשכב על פנינו.  הרוח הניסה אותנו למטה אל מדשאות עין גדי. ביום השמש עלתה והלכנו לטבול בערוגות של מים מתוקים.

נ.צדיק שלישי: נחל ערוגות

ציפורים, פרפרים, ומטוסי אף חמש עשרה חותכים את האוויר. החום הולך וגובר, הפנים הולכים ומאדימים, ומטיילים שבאים מולנו מספקים מידע על הזמן שנותר עד לבריכות העליונות, ומוסיפים שלא נצפה כי זה לא משהו. צדקו. זה לא משהו. זה משהו משהו!
בריכה מובילה לבריכה מובילה לבריכה, עד למעלה שם מחכה מפל קטן, ומתגלה מקור הנביעה של המים הישר מהפופיק של האדמה. אחד מאיתנו לא התאפק וגמע בשקיקה. השנייה לא התאפקה ומשכה לטיול מגלשות מים. מתצפתים על צפרדעים בסיאסטה, וסרטן רעב בארוחת הצהריים שלו, שהזכירה את שלנו. הרמנו פיקניק של ביצים קשות לחמניות וזיתים, והרבצנו סיאסטת צפרדעים.

בחדר האוכל הצטיידנו ליום שלם. הספיק ליומיים. בישלנו מרק של ירקות שנראו עייפים אבל נתנו את כל כולם לתוך הסיר. בלילה מסתובבים ומשמיעים קולות במדשאות קיבוץ עין גב, בין עצים ואורות וצמחים מוזרי זרועות. את ואני בטריפ של אמא אדמה.

נ.צדיק רביעי: האגם בין קני הבמבוק

בדרך חזרה, עוצרים לנקודה אחרונה. חצי שעה הליכה והגענו. אגם קטן של מים מתוקים, מוקף בבוץ מרפא, ונשפך בתעלת מים קטנה לים המלח.
שחינו, התבוצצנו, שרנו, זחלנו בתעלות המים, התחברנו לתנין הפנימי. חזרה לאוטו, נוצצים ומדיפים ניחוחות גופרית, מוקפים בטבע מופלא, ובטונות של אשפת מבקרים.
אני מתעלמת, הוא לא יכול, מוצא שקיות ניילונים ומתחיל למלא ולמלא, אני פורקת ממנו סחורה, והוא ממשיך, אחד אחרון הוא מבטיח, ולא מצליח לקיים. הלכלוך שמקיף אותנו מוציא אותו מדעתו.

אפשר לקחת את האשפה איתך, הרי באת לראות את היופי, אפשר לשים מכולת פח גדולה למטה במקום שברור שהרבה אנשים מפקנקים. אין אחת כזאת, אפילו לא למעלה במגרש החניה. העמסנו הררי אשפה באוטו. סובניר מים המלח. ניקינו מה שיכולנו, את ואני מאמא אדמה.

התפלשנו בבוץ, במים מלוחים, מים מתוקים, חלפנו במערה, במפלים, במעיינות חמים, רקדנו עם יעלים, התחברנו לאנרגית נמרים ותנינים. עלינו על כל המיתקנים, אתה ואני בלונה פארק של אמא אדמה. עפנו עם הרוח, שיחקנו בחול, ליקקנו ארטיק ומלח, על ספסל של תחנת אוטובוס צפינו בזריחת הירח, עשינו אהבה, את אני ואמא אדמה.

בים המלח שקט. הכל שקט. מאוד. מתוך השקט הבנתי משהו על המולת העיר.
איך בעיר אני מסתובבת מסוממת מאנרגיות של שופינג, אוכל, ובילויים.
איך האינפורמציה שאני מקבלת מגיעה דרך מתווכים: טלוויזיהעיתוניםאינטרנטרדיו.
איך פה קיבלתי אותה ישירות מהמים. מהחול. מבטן האדמה.

נ.צדיק חמישי: הביתה

באוטו המיטב של אינשטיין משתלב להפליא. היא תביט בך טובה וחכמה. כמו בבן השב הביתה מן הדרך. תחבק אותי אליה בנשימה חמה. אמא אדמה.

צילום:
http://www.flickr.com/photos/charlesfred/ / CC BY-NC-SA 2.0
מתוך הבלוג טיפול זוגי של שי אביבי ומיכל ליבדינסקי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה