מחזירה את הסקסי

דווקא בפורים, כשכל האמת יוצאת דרך התחפושות - הדר לוי רוצה להפסיק להדחיק את המיניות שלה ולהתחבר לאישה שבתוכה. אנחנו הכי בעד

05/03/2012
הדר לוי קבלו עדכונים מהדר
  • RSS
» משנכנסת, הדר, אין דרך חזרה. (צילום: ליאור ג'ורנו)

אחות סקסית. נזירה סקסית. זונה סקסית. אשת עסקים סקסית. חתולה סקסית.

אני אוהבת את פורים. מאוד. תמיד אהבתי. בין הזוהר של פסח לסתמיות של טו בשבט, פורים תמיד נצנץ אי שם בלוח השנה. סוף סוף חג שלא מקדש משפחתיות, שאת לא צריכה לבוא ולתת דין וחשבון לדודה מגבעת אולגה. חג שאין בו איסורים, יש בו הרבה "כן". סוף סוף מותר. מותר לחגוג, מותר לשמוח, מותר לאבד גבולות.

כנראה גם אלוהים הבין שקשה לנו, שמגיע לנו יום אחד בשנה להיפרד מעצמנו ולדפוק ת'ראש.

דווקא בחג הזה בו כולם עוטים על עצמם מסכות, איפור מוגזם ופאות מגוכחות, דווקא בחג הזה יוצאת כל האמת. "להתחפש"? לא מדויק. אם תסתכלו סביבכם דווקא התחפושת היא אמת מזוקקת של אותו אדם. היא בדיוק מה שהוא, או לפחות מה שהוא היה רוצה להיות אם רק היה יכול.

נסיכה? הגיע הזמן שתתייחסו אלי כמו שמגיע לי.

היפית? הייתי רוצה להיות יותר זורמת.

רקדנית פלמנקו? אני בעצם אישה חזקה ובטוחה בעצמה.

מלכת הכוכבים? נתקעתי עם תחפושת מכיתה ג'.

גם אנשי ה"התחפשתי לעצמי", זו האמת שלהם. לא לשחק את המשחק.

ומעל לכל מרחפת אמת גדולה אחת: סקס. כמו בכל חג, גם בפורים ניצלנו מהשמדה טוטאלית ברגע האחרון - אבל במקום לחגוג את זה באכילה, כרגיל, אנחנו חוגגים את זה בהחצנת המיניות שלנו. פתאום בנות ישראל לא מתביישות, זה פתאום בסדר בתרבות השמרנית שלנו ללכת עם גרבונים קרועים, חולצות רשת ואודם סגול, זה פתאום בסדר להיות סקסית. כמו סתימה בצינור שמשתחררת ברגע, ככה פורצת האישה הסקסית המודחקת  מתוך כל אישה. והאמת? זה מקסים בעיני.

אני לעומת זאת אף פעם לא התחפשתי למשהו סקסי. תמיד למשהו מתחכם: שקית חלב, להקת מנגו, דליה מזור, כן , תמיד רציתי להביא אותה ביציאה. תראו אותי, אני יצירתית. אז יופי, הוכחתי את זה והפעם בא לי משהו חדש. להתחפש לאשה סקסית .כן. אני לא מתביישת בזה. זה לא יצירתי, זה לא מתחכם, אבל זה מה שאני רוצה להיות. לא רק בפורים.

המיניות שלי מודחקת אללה יסטור. כל כך מודחקת .שנים בתעשיית הבידור - כמו גם בכל בעולם שנשלט ברובו ע"י גברים  - מחייבות אותך לקחת צד. או שאת "כמו הבנים", או שאת משתמשת במיניות שלך יתר על המידה. אין באמצע. בצומת הזאת בחרתי באפשרות הראשונה. כל מה שתוכלו אני יכולה גם, בגובה העיניים. אני אשב ואצחק איתכם על הכל. על הבחורה שבדיוק עוברת לידנו, על הסקס שהיה לכם אתמול, על כל מה שלא דורש התעניינות זה בזו.  לעולם לא תתעניינו בי כאישה ואני לא אתעניין בכם כגברים. היה לי נח ככה. אל תתעסקו איתי. אני בדיוק כמוכם. כן זה קצת הפריע שאני יושבת לשיחה עם עוזר תאורן , לוקחת ממנו סיגריה ואז באמצע יוצא לו: "אתה מבין, אחי?". זה לא נעים. אבל זה המחיר ששילמתי.

וכמו שריר שאתה לא מפעיל אותו והוא שוכח שהוא קיים, כך גם שריר הפלרטטנות. נח לו בצד מחכה לרגע שתתני לו יחס. אז... שלום, נעים להכיר. איך נמשיך מפה?

אין מתכון. אי אפשר לקנות את זה בכפר השעשועים. זו הרי לא השמלה, לא האודם, לא גרבוני רשת או זנב השפנפנה. זה מבפנים. להיכנס לחדר ובמקום להגיד "אני בדיוק כמוכם", להגיד: "אני אני". אישה. שיכולה להיות רכה, שלא מתביישת לקבל מחמאות, שיכולה להתרגש  בלי שזה ייחשב חולשה, שמותר לה גם לבכות אם בא לה, ועדיין להישאר נחשקת. כשאת פותחת את הדלת הזאת את מכניסה הרבה רעש לחיים, אבל איך אמר לי חבר אתמול: "שקט זה ללוזרים". אז הנה אני, חשופה. לפניכם. אישה, שרוצה להרגיש אישה. לזה התחפשתי. יפה?

>> לכל הטורים של הדר לוי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה