למה אני כבר לא רוּחְנית

היא למדה ימימה, קראה את אקהרט טולה ונפגשה עם ידענים ומטפלים: אבל לנולי עומר נמאס מהניו אייג'. רק אל תגידו לה שהיא בוחרת את זה, בבקשה

04/03/2012
נולי עומר קבלו עדכונים מנולי
  • RSS
» ותזכרו: אתם בחרתם לקרוא את זה. עומר (צילום: ניני משה)

"אופנה, אמר פעם אוסקר וויילד, היא דבר כל כך מטופש עד שמוכרחים להחליף אותו לעתים קרובות. גם בעולם הרוח יש אופנות, והן מצטיינות לפעמים באווילות לא פחותה מחידושי הסמרטוטרים של פאריז. כזאת היא האופנה המשתלטת כיום על מחלקות רבות באוניברסיטאות בימינו, ה"פוסט-מודרניזם."

(מתוך מאמרו של אבשלום אליצור " הבלים פוסט מודרניסטיים")

כשהייתי מדוכאת בואכה וואדי ערערה, מועדת לטביעה מחמת אי שיווי משקל נפשי  -  כשכבר לא  יכולתי לשמוע את עצמי אומרת לי אותם טקסטים שנועדו לעודד את רוחי -  חיפשתי מילים מחיות נפש מבחוץ. ה"יהיה טוב" השגור שמלמלתי לעצמי לא אמר לי דבר כיוון שאני חסרת כל כישרון בכל מה שנוגע לניבוי העתיד.

ורציתי לשמוע שיהיה טוב, והחלושעס הנפשי הכעיס אותי בשל גילי המופלג. אבל בדשדוש מסוכן במימי הרחמים העצמיים המעורערים של הוואדי, במצב עגום תלותי ומרושש כוחות – הוצאתי יד מהמים ונאחזתי בענף (כלכלי להפליא, אגב) ושמו "העידן החדש".

כמו עליזה בארץ הפלאות התכופפתי בסקרנות לעבר דלת קטנה ורציתי לבדוק מה יש מאחוריה. כדי להצליח להיכנס ולמצוא תשובות, היה עלי למצוא את המפתח (כלומר להיפתח) ולשתות  את השיקוי שהבטיח לי צמיחה. למדתי שנתיים לפי שיטת ימימה,  נפגשתי עם כל מיני יידעונים, שיטות, גישות, טיפולים, קראתי את "כוחו של הרגע הזה" ואת "ארץ חדשה" של אקהרט טולה , ועוד לא מעט ספרים פסיכו פילוסופיים מנומקים על מנת שישכנעו אותי שראיית העולם שלי דפוקה ושהכל באחריותי, שאם אשנה את תפיסת עולמי – מטבע הדברים עולמי ישתנה. חיי ישתנו לבלי היכר ואחיה באושר ועושר עד היום הזה.

היום, אחרי כל כך הרבה שנים, חודשים, ימים, שעות ורגעים במחיצתי (ואני לא אדם קל, לא היה בכלל קל עם אני)  אפשר לומר בוודאות שעברתי דרך. הבנתי דברים, הפנמתי ויישמתי. אמנם לא הפכתי למאושרת ו\או מעושרת, אבל ללא ספק היום אני כועסת הרבה הרבה פחות.

עד שעולים לי על העצבים.

החמרה בהתמרה

כיוון שאני לא מאמינה בשום דבר למעט תעצומות הנפש שאין בזה שום דבר מיסטי -  פניתי כאמור לעידן החדש, שמצד אחד  סיקרן  ומשך אותי ומצד שני דחה אותי בשל הטרנדיות שלו, שהוליד יחד עם תכנים טובים  גם טמטום. טרנד הוא אופנה, נחלת ההווה בו היא קיימת, לכן כשהיא תופסת היא תופסת חזק, בציפורניים, מטבע הדברים פתאום כולם נוהרים אליה, מצייתים לחוקיה, למשפטיה וכך גם לקלישאותיה – להלן הטמטום.

הטמטום בא לידי ביטוי ע"י הדקלמנים. הדקלמן המצוי אוהב להתגנדר במשפטים טרנדים ששמע ושאימץ אותם מתוקף היותם עכשוויים ולכן שווים. אני עכשווי משמע אני קיים. לחשוב, הוא לא ממש חושב. הוא מתגנדר. הוא מצטט.

כשתפגשו דקלמן חרטטן ניו אייג'י כשם שאני פגשתי לא מעט וחוויתי על בשרי הנא – תשמעו משפטים כמו:

" את הזמנת  את הנפילה  על המדרכה השבורה...  וקיבלת מהיקום  נקע ... לאן לא רצית ללכת ?"

" את לא צריכה להתבאס שהדוד חשמל התקלקל, זה שיעור בשבילך.. ."

" תבקשי מהיקום מה שאת רוצה והיקום ייתן לך מתנות... "

"... תשלחי אור וסליחה לכל מי שפגע בך  ותודי לו על השיעור"

יש עוד כהנה וכהנה משפטי מופת שכאלה שחוזרים על עצמם בוורסיות שונות, אך זה שהגדיש את הסאה נאמר ע"י חברה שלי. מכל חברי, היא זו שבזה ומתעבת כל מה שקשור בעידן החדש, עד כדי כך שהמסכן שמדבר במחיצתה על משהו  שקשור בנושא  זוכה למבטי בוז וסינוני מילים כמו  "קשקוש", "שטויות";  "לא חשבתי שאתה לא אינטליגנטי " וכו'. ודווקא היא, אחרי שפגעה בי אמרה לי את המשפט המדהים:

" אני לא פגעתי... את בוחרת להיפגע".

המסכנה ראתה אותי הופכת מאדם רגיל לאיש זאב מרוב זעם. נעמדתי מולה, חשפתי שיניים ונהמתי לה שמאדם זר, באמת אבחר לא להיפגע, גם לא מילד קטן או מטורף שיקלל אותי ברחוב, אבל במערכת יחסים קרובה, כזו שהנקודות החלשות ידועות היטב לשתי הנפשות  הפועלות בה, שעה שמתבצעת דריכת רגל גסה על הנקודה - טבעי  מאד להיפגע ולצעוק איי, זה כואב!

סלחתי לה מיד לאחר מכן, כי הבנתי שלכל אחד יש רגעי שיא של טמטום, כמו שלי בוודאי יש לא מעט ובהנאה סדיסטית  (מומלץ ביותר, אגב,  כנשק מול רוחנימטומטמים)  אמרתי לה בקול חלוש ורך: "אני שולחת לך אור, אהבה וסליחה". כמו כן מאז, כשאני פוגשת אותה אני מקפידה להכניס לכל משפט, פועל מהשורש ב.ח.ר :

" למה בחרת להיפגש בקפה הזה?" (מדובר על בית הקפה  בו אנו מתראות קבוע )

"אני רואה שבחרת היום לבוא עם העיניים הכחולות".  (זה צבע עיניה)

וכיוצב'.

חוץ מדקלומטומטם יש עוד עניין לא מאד נחמוד: כל מי שנתפס לדת מסוימת הופך להיות מיסיונר שלה. מי שמאמץ לעצמו את דת העידן החדש, מטבע הדברים מנסה להחזיר בתשובה את מי שלא. כשאתם נתקלים ב"מואר" או "מוארת" הם קודם כל מכילים אתכם וסולחים לכם על כך שטרם ראיתם את האור (שהם כמובן ראו). אי לכך יסתכלו עליכם במבט סלחני רך של גורו בתלמידו המוגבל  שלא יודע מהחיים שלו ושאין לו סיכוי להיות מאושר אם לא יבין למשל שמכונת הכביסה שהתקלקלה והציפה את כל הבית היא אירוע שהוא זימן לעצמו. שזה שיעור. הוא מרגיש לא נקי מבפנים, מוצף מי סחי, ומכונת הכביסה היא רק שיקוף המציאות שלו. לשאנטי ונר/ית יש תשובה לכל דבר, כי שום דבר אינו מקרי. לא בכדי הטון שהמואר/ת יבחר להגג בו הוא איטי משהו ומוחלש. האנשים הרגילים- דהיינו אנחנו - לא שומעים אותו ונאלצים לשאול כל דקה "מה??..מה???". אבל  המוארים לא יתרגזו. הם יבינו שאנחנו נהיים חרשים במחיצתם. לא רוצים לשמוע.

ולסיכום: נחמד מאד לשלוח אור לכל מאן דבעי בכל שעה נתונה ובכל מקום, אבל לא כשמדובר בפלורצנט.





מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה