מסע אחר

קירה דורון שחלתה בסרטן השד בגיל 30 סובלת מתופעות של גיל המעבר, מפנטזת על הריון שלישי אי שם בעתיד הרחוק ומחכה לקבל מהמדינה את הציצים הממשלתיים שלה, והפעם - גדולים ויפים

09/02/2012
קירה דורון קבלו עדכונים מקירה
  • RSS
» קירה דורון, צילום: יואב ניר

מאז שאני ילדה קטנה אמרו לי שאני יפה, עיניים כחולות, אף קטן וסולד ושיער ארוך שגולש, עם השנים למדתי לקחת את המראה שלי ולהשתמש בו למטרות רווחיות.

אני לא חושבת שאני אדם שטחי, תמיד התעניינתי בסביבה ירוקה, במחלות והחיים שלי בהחלט לא התקרבו לקלים, אך עם זאת, ההתעסקות במראה החיצוני תמיד הייתה למעלה. בתור ילדה כבר התחלתי להופיע בפרסומות, עיתונים, גלויות וטלוויזיה.

הדיאטות שהעברתי את עצמי היו קשות, וקצת זמן לפני הנישואין עוד שקלתי 42 קילוגרם, וגם אחרי יום (יותר נכון לילה) של עבודה קשה, שני ילדים לגדל, בית לדאוג ולהמשיך קשרים עם חברות הייתי דואגת למראה שלי, להתאפר, להסתרק, לסדר ציפורניים ולהתלבש יפה.
כאשר קיבלתי את האבחון על מחלת הסרטן מספר דברים עברו בראשי:
שיערי היפה והגולש, האם אצטרך לוותר עליו? מה אוכל לשים במקומו? האם אסתפק בכמה מטפחות ואעטוף את ראשי בהן? או שמא אגש ואקנה פאה? ראשית גיליתי אדם מקסים שמתנדב פעמיים בשבוע בבית החולים, הוא ספר במקצועו אשר חלה בעבר בסרטן, הוא החליט לספר אנשים בעלי שיער ארוך בחינם, לקחת את שיערם וליצור ממנו פאה אשר גם אותה הוא משאיל במתנה לחולות אשר לא יכולות להרשות לעצמן לקנות פאה.

בתי המדהימה, שנראה כאילו כיום כל חיי סובבים סביב הסרטן נרתמה ואמרה כי היא רוצה לגזור את שיערה היפה והארוך בכדי לתרום אותו לחולות. שאלתי אותה מספר פעמים אם היא בטוחה בכך, אך היא נחושה בדעתה.

למזלי, נכון להיום אני עדיין לא נזקקתי לכימותרפיה, היום הגישה הרפואית אומרת לנסות למצוא פתרונות אחרים ואולי איטיים יותר להחלמה מהמחלה, אך זה עדיף על פני להרוג יחד עם התאים הסרטניים תאים טובים. רוב הסיכויים שבעתיד אני אקבל כימותרפיה, אך היא ככל הנראה תהיה יחסית קלה ומעוטה.

פצעונים ועליה במשקל

עם הסטרואידים השתנו אצלי הרבה דברים בגוף, עליתי 15 קילוגרמים במשקלי. מסת המשקל הקשתה על הנשימה ועל ההליכה, המכנסיים שהיו עליי קצת רופפים פתאום לא נסגרים ונאלצתי להתחיל ללבוש בגדי הריון, מצד אחד כבר כמעט ולא היו לי בגדים מתאימים אך מאידך לא רציתי להיכנע ולקנות בגדים חדשים, אמרתי לעצמי שיגיע היום שאחזור ללבוש את הבגדים שלפני הסטרואידים.

כיסחתי את עצמי בדיאטה, כל השנה מנעתי מעצמי את הדברים שאני הכי אוהבת לאכול, היו גם מריבות עם משפחתי אך הגעתי ליעד, עברתי אותו וכעת אני אל היעד החדש שלי.
הפנים התכסו אצלי פצעונים, בתור אחת שהייתה נלחצת מחצ'קון קטן, ולא הייתה מוציאה את פניה מהבית עד שזה יעלם, קניתי המון תכשירים, סבונים ומשכורת חודשים עברה על דברים שרק הכעיסו את הפצעונים ואלו קראו לחברים שלהם לעזרה.
סרטן השד שאני סובלת ממנו הוא סרטן הורמונאלי, לכן הדבר הראשון שעושים זה להפסיק את המחזור הנשי, נראה כי עד שמשהו לא חסר לא מתגעגעים אליו, ונכון שזה מוזר להגיד, אבל אני מתגעגעת אליו... כעת אני סובלת מסימפטומים של גיל המעבר, כן, בגיל 30 לסבול מגיל הבלות זה לא נעים, העייפות המצטברת כי אי אפשר לישון יותר משעתיים וחצי רצוף, גלי החום שעוטפים אותך בכל שעות היממה ובכל עונה בשנה.

גל חום זה כמו מישהו ששורף לך מעט את כפות הרגליים, אתה בקושי נושם, והשריפה עוברת אל השוקיים, הירכיים, הבטן הגב הצוואר, אתה מרגיש מחנק, מתחנן לקצת איוורור או מיזוג, ואז הראש בוער, הכל נעשה לוהט ואדום, את לא יכולה לנשום, את לא יכולה לחשוב... את רק מחכה שזה יעבור. מנסה לשתות קרח, מנסה לשטוף את עצמך במים, אבל כלום לא עוזר, כי זה פנימי, זה מגיע מהאברים הפנימיים ויוצא החוצה.

מצבי רוח משתנים, כאילו להיות 365 ימים בשנה בטרום וסת, פעם לבכות בכי תמרורים, פעם לצחוק מבדיחה טיפשית, לשמוח בגלל שפרח פורח אבל לבכות כשהעלים נושרים.
במקרים של סרטן שד, או לנשים בעלות סיכון לחלות בסרטן שד, בדרך כלל עוברות כריתה חלקית או כריתה מלאה של השדיים. לפעמים באותו ניתוח האישה מקבלת שיחזור מידי, ולרוב אי אפשר להבחין בהבדל, לעיתים אפילו להגדיל אותם.

ציצים ממשלתיים בדרך

במקרה שלי כריתה לא מועילה... כאשר סרטן שד כבר מגיע לאזורים אחרים בגוף, כאשר הוא כבר בשלב שהתפשט אל העצמות או לאיברים פנימיים לא כורתים. הרי בעצם... מה הטעם???
אז אני צריכה לחשוב לעצמי: האם אני ברת-מזל שאני לא צריכה לעבור כריתה, או שאני חסרת מזל, כי אני מאילו שנמצאים ב"אין טעם"?
מצד שני, כל מי שחולה בסרטן-שד צריכה באיזשהו שלב לעבור ניתוח, גם אם זה יחסית קטן בשביל להוריד את התאים הסרטניים.
איפשהו, אם להיות כנה, אני מצפה בכיליון עיניים לעבור ניתוח, ולו רק בשביל שסוף סוף אוכל לעלות מידה אחת או שתיים בחזיה, כל אישה אשר חולה או בסיכון זכאית לקבל מהמדינה שיחזור מלא ואני כבר מחכה לציצים הממשלתיים שלי, אני מבטיחה לשמור עליהם טוב-טוב ולהתייחס אליהם יפה.

חודש לפני האבחון, בעלי ואני דיברנו על ילד שלישי. עם הפסקת המחזור, אני יודעת שזה בלתי אפשרי, יתרה מזאת, הריון זהו טריגר גדול לסרטן הורמונאלי, כגון סרטן השד, ולעיתים מומלץ בכלל להוריד גם את השחלות, אך אני עוד לא מוכנה לזה נפשית, זה יהיה כמו לוותר לחלוטין על הנשיות שלי, וגם אם אני יודעת שלעת עתה הריון זה מחוץ לתחום, אני רוצה לחשוב שאולי בעתיד כן תהיה לי אפשרות וההחלטה תהיה תלויה אך ורק בי ולא בעל כורחי.

לא קל להתמודד עם כל המסע הזה לבד, ישנם ימים שקשה לקום בבוקר ולחייך, ולשם כך אתה חייב לעטוף את עצמך עם אנשים חיובים ואמיתיים. למזלי, הצלחתי למצוא סביבה טובה, עם אנשים שמחזקים אותי בכל יום ויום. אלו יכולים להיות ההורים שלי, צחוק של אחד הילדים שלי, ערב רומנטי ושקט עם בעלי או אנשים זרים שמוכנים להושיט לי יד לעזרה. עליהם אני אפרט בפרק הבא.

סייעה בהכנת הכתבה: גלי מאיר




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה