לאן נעלם המטבח ההודי?

לאן נעלם המטבח ההודי המסורתי, איך זה קשור לפמיניזם, לאמהות ולתרבות הודו בכלל?

02/02/2012
מיה טבת דיין קבלו עדכונים ממיה
  • RSS
» ThinkStock

הרבה אנשים בהודו שואלים לאחרונה שאלה דומסטית שעשויה להיות רלוונטית גם לנו: לאן נעלם המטבח?

כלומר, הוא הרי לא נעלם. ההיפך הוא הנכון, המטבח ההודי הפך גדול יותר, מאובזר יותר, נקי יותר, נטול ריחות ולכלוכים. הוא מבהיק עד כמה שניתן ויעיל. הוא מעין מפעל מזון קטן. ויש ימים שהוא כלל לא בשימוש, למשל כשמחליטים להזמין אוכל ממסעדה הביתה.

השאלה היא, כמובן, לאן נעלם המטבח המסורתי. ובהקשר ההודי זו אינה שאלה של מה בכך.

פעם, עד שהחלה הגלובליזציה לחדור אל תוך הבתים באמצע שנות התשעים,  היה המטבח מרחב מקודש. הוא קושט בסימנים דתיים מביאי ברכה, ביניהם, למשל, שרשראות של עלי מנגו יבשים מעל פתחי הדלת והחלונות. לעתים הוא שימש גם כחדר פוג'ה (טקסים) לאלים. מי שגדלו בראשית שנות התשעים בהודו חונכו עדיין תחת האיסור המוחלט להיכנס עם נעליים למטבח, ממש כפי שאסור להיכנס עם נעליים למקדש, וכן תחת הציווי להתרחץ לפני שניגשים להדליק את האש במטבח, שכן האש היא האל אגני וכל מגע איתה הוא מקודש. כמובן שחל איסור מוחלט להתיישב לארוחה לפני רחצה. סיפורי העם של הנשים העמידו במשך מאות שנים גוף שלם של סיפורי מטבח, ומתוך עולמן היומיומי של הנשים עסקו בשאלות פילוסופיות של קרמה, מעגלי הלידות והדהרמה במושגים של שקי חיטה ואורז, חיפושיות דגנים ומתכוני תבשילים.

כשגדלים בבית עם מטבח כזה מבינים, כבר מילדות צעירה ובלי צורך ביותר מדי מלים, שאוכל לא נועד רק כדי למלא את הבטן. במציאות הינדית עתיקת יומין שמובנת כמרחב של אוכל ושל נאכל, נחשבו האכילה וההכנות שסביבה לריטואל היומיומי החשוב ביותר שלך מול היקום.

אבל למעבר למטבח חדש יש גם היבט תרבותי. בשנים האחרונות יותר ויותר בתים בהודו מאמצים את המטבח המערבי לא רק בצורה שלו, אלא אפילו במבנה המנות וצורת האכילה. המטבח המערבי הוא "ליניארי". המנות מוגשות בזו אחר זו. מהמנה הראשונה, דרך המנה העיקרית ועד הקינוח. בהודו -  דמיינו את מנת הטהלי -  מוגשת הארוחה על צלחת עגולה, ומונחות בה, זו לצד זו, כל המנות. הראשונות, העיקריות ואפילו המתוקות. גם צורת האכילה המערבית היא "ישרה", מחיתוך המזון בסכין ועד הבאתו במזלג אל הפה. בהודו חופנות כפות הידיים את המזון בצורה מעגלית. ההודים אוהבים לומר שהאדם המערבי אוכל את המזון כפי שבחר עבורו השף ואילו שההודי אוכל את המזון כפי שהוא עצמו בוחר לערבב אותו.

אם לקחת את זה צעד נוסף קדימה, אל מחוץ לתחומי המטבח, יש מי שטוענים שצורת האכילה הזאת משפיעה על כל תחום בחיים. למשל, שמאותו הטעם מתקשים הודים רבים לעבוד בצוות המונחה על-ידי ראש צוות, ומתעקשים לעבוד באופן אינדיבידואלי. המשמעות של שינוי המטבח עלולה, לדעת רבים, לשנות את כל מבנה היצירתיות ההודית, את כל מבנה המחשבה.

מה הפך את המטבח ממקדש בליבו של הבית למפעל יעיל לייצור מזון? אולי זה הפמיניזם, שמבקש לשחרר את הנשים מכלא המטבח שנבנה עבורן על-ידי גברים. אולי זו תפיסת הפנאי המודרנית שבעקבותיה העיסוק באוכל ובבישול שנחשב בעבר לשליחות דתית של ממש נתפס עתה כעול. ואולי זו המחשבה החילונית שרואה בעיסוק הדתי באוכל אמונות תפלות ומתבוננת על המזון באופן מדעי. מה שלא תהיה הסיבה, יחד עם שינוי פני המטבח ושכלולו, הולכים ומתנתקים קשרים שקופים – אלו שבאמצעותם נרקמת תרבות במארג של סמלים ומנהגים. אלו שבאמצעותם היו אימהות מבשלות אוכל שהוא "הודי" והופכות את ילדיהם, בלי הרבה מילים ועם הרבה מעשים קטנים, ל"הודים".

והנה הומאז' יפהפה למטבח ההודי, על-ידי בלוגרית המזון ההודית veggie belly.

ד"ר מיה טבת דיין היא מרצה לספרות, דת ותרבות הודית בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב. כיום חוקרת את אלת ההשראה ההינדית בשירה ובפולקלור. ספר הביכורים שלה "אלף שנים לחכות" יצא השנה לאור בהוצאת כנרת, זמורה ביתן.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה