לגרום לילדים לזוז בבוקר

כשאתם מזרזים את הילדים בבוקר ואף אחד לא בא, נוצרות התנגשויות משפחתיות מורטות עצבים. כפיר לב סיני מצא שיטה לתקתק אותם בבוקר

01/02/2012
משפחה קבלו עדכונים ממשפחה
  • RSS
» סטופר, ThinkStock

מתוך הבלוג של כפיר לב סיני - להיות אבא, מדברים אבהות

אני רוצה לשתף אתכם בפתרון יצירתי שעובד במאה אחוז לבעיה שמעסיקה אותי רבות: איך הילד שלי בן ה-5 יעשה את מה שאומרים לו לעשות בעיקר בבוקר מהרגע שקמים ועד הרגע שיוצאים מהבית. עד שנגיע לפתרון אני רוצה להזמין אתכם ולצפות (כלומר, לקרוא) איך נראה בוקר טיפוסי אצלנו במשפחה.

אני ואשתי לחוצים לצאת לעבודה ולפני זה צריכים לקחת את הילדים לגן. לפני שיוצאים שמים להם מעילים לא לפני שעשינו תסרוקת לפי איך שהמתוקונת בת ה-3 מצווה עלינו (היום שתי צמות שמתחברות עם גומייה מאחורה – לא הגומיה הזאתי! אני רוצה את הוורודה!). התסרוקת כוללת כמובן התזה של סרקל לפתיחת הקשרים וזה תהליך כואב. אם אני עושה את זה זה לוקח רבע שעה והצמות יוצאות עקומות ולא סימטריות, אבל למתוקונת זה לא אכפת. אם אשתי עושה את זה אחרי 5 דקות הילדה יכולה לדגמן לשוקי זיקרי (חבל שפשט את הרגל).

בכל מקרה, לפני זה אני מכין להם את האוכל בתיקי אוכל שלהם. רק זה לוקח לי שעה ואני לא מבין למה. מכין להם סנדביצי'ם (חוץ מלמתוקונת שסנדביץ אחד זה יותר מדי בשבילה – אז רק פרוסה מקופלת) התפריט בדרך כלל קבוע: סנדביץ' עם טחינה גולמית. בשבוע האחרון המתוקונת, פירות לארוחת עשר ועוד פרי לארוחת ביניים (שם טיפשי לארוחה, לא? זו הארוחה החדשה שמשרד החינוך המציא לילדים שלנו). לפני שאני מכין להם את האוכל, אני קורא להם לחדר מקלחת:"ילדים, בואו לצחצח שיניים!" אף אחד לא בא. טוב, אני אצחצח לעצמי. סיימתי. "ילדים!! נו! שיניים עכשיו!". אני אוהב להשתמש במשפטים קצרים. למדתי שזה עובד יותר טוב. אף אחד לא בא. "אם אתם לא באים עכשיו, אני מה זה אכעס עליכם, קדימה אנחנו רוצים לצאת כבר, בואו לצחצח שיניים!" אף אחד לא בא. אשתי אומרת בקול רגוע: "ילדים. שיניים." אני טפיפות רגליים זעירות ושני הילדים מתייצבים מחייכים מחכים שאגיש להם את המברשות.

ארוחת הבוקר מוגשת על השולחן לפני צחצוחי השיניים. גם כאן תפריט קבוע של שבוע שבוע. שבוע אחד ברנפלקס עם חלב אורז/סויה/שיבולת שועל/עוד שטות אחרת שעולה מאוד מאוד יקר. שבוע שני דייסת קוואקר עם דבש (זה בגלל שאחרי שבוע של ברנפלקס עם חלב אורז אנחנו מרגישים שאנחנו מוציאים יותר מדי כסף על אוכל בריא). לפני הארוחה מגיע הקטע המתיש ביותר בכל הבוקר הזה: שלב ההתלבשות.

הבכור שלי יכול למרוח את השלב הזה במשך שעה מבלי להגזים בכלל. כל פעם שאני עובר ליד החדר שלו אני רואה אותו באותו מצב. בהתחלה אני אומר לעצמי, טוב, נו, עוד מעט הוא ימשיך. בינתיים אני מתלבש בעצמי, מכין לי את התיק, את האוכל שלי לעבודה, עוזר למתוקונת להתלבש, חוזר ורואה את הבכור שלי עדיין שוכב במיטה עם הבגדים שהוא צריך ללבוש לידו ועדיין החולצה של הפיג'מה תלויה לו על הצוואר כשהידיים כבר בחוץ. אני אומר לעצמי: 'אני לא אתעצבן, אין לי סיבה להתעצבן, הכל בסדר'. אני אומר לו שיאללה אנחנו ממהרים הבוקר שיזדרז עם הבגדים. ואז כשאני מבקר אותו עוד פעם ואני רואה שהוא עוד לא עשה שום דבר, אני מתפוצץ וכועס ובטוח שכל השכנים שומעים ומההדים שמתפשטים בחלל, עלה חום מעץ הסוקויה אדיר המימדים, אי שם בארצות הברית נושר לו מעגלים מעגלים מטה מטה במשא ארוך אל קרקעית היער.

הפתרון של אבא

ובאמת בהרבה בקרים אני מרגיש אחראי לנפילת אי אלו עלים במקומות מרוחקים בעולם עד שיום אחד מצאתי פתרון. פתרון שרק אבא יכול למצוא. מסוקרנים? הנה הוא.יום אחד החלטתי שאני מודד לבכור שלי עם סטופר כמה זמן לוקח לו להתלבש. מאחר שאין לי סטופר, חיפשתי באינטרנט משהו און ליין. ומצאתי משהו. קוראים לזה Online Stopwatch. הבכור התלהב. אמרתי לו: ":בוא נראה כמה זמן לוקח לך להתלבש." ולחצתי על הסטופר בכל כוחי (הקלקתי על start). השניות והאלפיות התחילו להתחלף מהר, הבכור רץ לחדר והתחיל להתלבש. 5 דקות! 5 דקות לקח לו להתלבש. אבל זה לא הכל. למחרת אמרתי לו: "בוא נראה אם תוכל לשבור את השיא של 5 דקות. 4:30 דקות! הוא שיפר את השיא! (עדכון מהבוקר: 2:30 דקות!)

טוב, אחרי כמה בקרים כאלה אתם בטח מנחשים שזה כבר לא עבד. אבל כאן מגיע החלק הטוב. באותו אתר ניתן לבחור בשעון חול ולקבוע זמן ספירה לאחור. כשלוחצים start מתחילה הספירה לאחור לפי הזמן שקבענו ובסוף, כל החול נגמר, השעון חול מהבהב בצבעי אדום, ונשמע צלצול כמו של טלפון ביתי ישן. מדהים!

קבענו זמן לכל דבר והילד היה צריך לעמוד בזמן הזה. אני לא יודע למה, זה תפס אותו. באיזה אחר צהרים אחד לימדתי אותו איך לקבוע את הזמנים בעצמו, על הדרך למדנו את המילים החשובות באנגלית: start, set, clear, pause, כל אלו מילים מאוד חשובות להפעלת שעון החול ההוא. ואז הגיע החלק הכי טוב. באותו אתר, חוץ מספירה לאחור בצורת שעון חול יש גם ספירה לאחור בצורת פצצה עגולה עם פתיל שהולך ומתקצר לפי הזמן שנקבע מראש. אז את זה אתם חייבים לנסות. פעם אחת אחר הצהריים הילד כיוון את השעון פצצה הזה לשעה, ובמשך שעה שלמה הוא בהה איך הפתיל מתקצר לאט לאט לאט.

בינתיים זה עובד, אבל בטוח שגם זה מתישהו יתיישן. אז אם יש לכם גם שיטות טובות איך מזרזרים את הילדים בבוקר ובכלל, אנא שתפו והיפכו את העולם ליפה יותר.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה