אגדה שמגדה

החלילן מהמלין היה תמהוני עם חליל קטן וכיפה אדומה משתתפת בתכנית ריאליטי - עדי צור מוצאת את כל האגדות בחיי הסינגלים של היום. ויש גם פסקול, כמובן

29/01/2012
עדי צור קבלו עדכונים מעדי
  • RSS

הפקולטה למדעי הרוח ידועה בכוניי הגנאי הבאים: הפקולטה למדעי האויר (עושים רוח), הפקולטה הסולארית (יושבים כל היום על הדשא בשמש), והפקולטה לקפיטריילוגיה (ע"ש האודיטוריוום של הפקולטה= הקפיטריה).

לצערי, לא זכיתי להינות מכל הסגולות של התקופה הסטודנטיאלית, מהסיבה הפשוטה שבאתי על סיפוקי מהתנחלות-קבע בסיפרייה: מהרגע הראשון שכף רגלי דרכה בהיכל-התהילה של הידע- התמכרתי לנבירה אינסופית. למעשה, עד היום הפנטזיה הכי פרועה שלי היא לפרוש ממירוץ-החיים ולעבור לגור בתוך סיפריה. מודה באשמה.

אחת ההשלכות של בילוי בתוך ספרים, בייחוד אם מדובר בלימודי ספרות, היא שקורה שמגלים שנרטיבים פופולאריים בהיסטוריה של התרבות המערבית עדיין ממשיכים לחיות ולנשום, הם רק משנים את המדיום. אפשר למצוא אותם בקולנוע ברשת, בטלוויזיה ולרוע המזל גם במציאות.

לפעמים, היסודות האגדתיים מובלטים באופן מוצהר (למשל בז'אנר הריאליטי בטלוויזיה או בכתבות מגזין בעיתונות), ולפעמים הנרטיבים של האגדות מושרשים כל כך עמוק - עד שהם כמעט סמויים לחלוטין. וזה כבר הופך להיות חטא דידקטי, כי לכי תשני ילדה שגדלה על אגדות והפכה לבחורה שצופה ב"סקס והעיר הגדולה" מבלי לתפוס את הסדרה כרצף אידיוטי של מיתוסים אורבניים מפי ארבע דמויות-פלקט עם רף-אמינות שווה-ערך לזמר-ישראלי-מסלסל-אלמוני-מחירבת-תל'אמו-עם-יוטיוב- 2.5 מיליון צפיות (מתי יפסיקו לאכול את הלוקש הזה?)

כל עניין האגדות החיות לא מסתיים כאן, מסתבר שאותן אגדות עתיקות שהומצאו עוד בתקופה ש"קח אישה ובנה לה בית" התבטא במחווה האלגנטית של נבוט בראש, הן בעצם הדלק הסמוי של רבים מסיפורים שמסותבבים מעל ראשנו, ולא משנה אם הגיבורה היא שולה מעפולה או אלין מהנדסת טילים. הנה כמה דוגמאות:

כיפה אדומה: מעשה בצעירה תמימה המגיעה מעיירה שכוחת אל היישר ליער הזאבים של הפריים טיים בעיר הגדולה, ומגוייסת לתכנית ריאליטי. הגדולה, היא  מצויידת בעקרונות שמרניים  מבית אבא, מנסה לדבוק בהם, מבלי להבין שההתקדמות שלה טראגית- היא סבורה שפניה אל ההצלחה אך בעצם לשונם החלקלקה של הזאבים מובילה אותה היישר אל לוע הארי, תרתי משמע. בשלב הזה מגיע המושיע, המחלץ אותה בדקה התשעים, מהדירה השכורה אל הפנטהאוז- ובא לציון גואל.

סינדרלה: מעשה בפרח(ת)-השכונות, צרת מתניים וצרת אופקים, המצויידת בפה מלוכלך וחוכמת רחוב של שלושה "הרצלים" מגורמטים. למרבה מזלה, אשר נפלה לה הזדמנות חד פעמית לחשוף את יתרונותיה החזותיים הנתפסים כאטרקטיביים. היא זוכה במלוכה ומשדרגת את מצבה הכלכלי והשכלי- ובא לציון גואל.

הברווזון המכוער: מעשה באורגניזם כעור ודחוי, חסר-קול ובעל אישיות מפותחת כשטיח-איקאה. הנ"ל עובר מייקאובר בזכות אור פנימי/ אור הלייזר/ אור הזרקורים והופך לאביר ג'ימס פינת בונד - הוא בטוח שהחמה בוערת מישבנו והוא מתנת האל למין הנשי. לכי תסבירי לו שלוזר נשאר לוזר גם אם עטפו אותו בצלופן מרשרש.

נרקיס מלך הביצה: מעשה בבחור ממגנט המרסק לרסיסים כל מי שנקלעת לספקטרום הצר שסביבו, בעיקר בחורות עם אישיות של ראי. כאשר מישהי מסיימת להתרסק עליו מופיעה הבחורה הבאה בתור.

החלילן מהמלין: מסופר בבחור תמהוני אך לא בדיוק מסתורי שהקים את המרכז לאומנות הפיתוי. הוא הגיע לעיר  מצויד בחליל קצר במיוחד ובגיליון סיפורים מופרכים מכאן עד הונללו. במקום לפנות לראשי העיר, הוא החל לנגן לחנים שנעמו לאוזניהם של עכברי-כוכים, שלרוע מזלם מעולם לא שמעו מוזיקה, כך שגם הדיסטורשנים הצורמים ביותר נשמעו באוזניהם כמו סאטי פינת דבוסי, וכך הוא מצליח לנפח את העו"ש שלו, ולדאוג שהעכברים הצועדים אחריו, יטרידו כל אורגניזם המצוייד בפנוטיפ נקבי, עד שיטבעו  בנהר הירקון

העניין הוא, שהסיפורים העתיקים הם סוס-מנצח מבחינת רייטינג, וסוס-טרויאני מבחינת המסרים, ומה שמרגיז הוא הפופולאריות שלהם, היכולת שלהם להדהד לתוכינו ולעורר את האמונה בחוקיות בדיונית המוגבלת להפי אנדינג.

מהרגע שלמדתי לקרוא ללא ניקוד, התאהבתי בכמה סיפורים שלא זכו לפופולאריות הראויה להן בעולם המערבי, כנראה משום שמהלך חייהן הדרמטי היה יותר מדי ניהליסטי במונחי מדורת השבט שהבעירה פצצת-הרייטינג של האחים גרים. כמו למשל סיפורן של אטלנטה, ארתמיס, או כל בת אלמוות שלא דפקה חשבון. אולי כי בעולם שלהן שוררת חוקיות דומה מאוד לחיים, לפיה לכל בחירה יש מחיר, ומי שרוצה הפי אנד מוזמן  לחפש אחד כזה ב"נברלנד", שם נמצאים הפרצוף המקורי של אנג'לינה ג'ולי, ה"מעושרת" שהתעשרה בעצמה, והשר מש"ס ששולח את ילדיו למוסדות החינוך הספרדים.

לטורים הקודמים של עדי צור:

>> למה לא שמים מדבקות אזהרה על גברים שרוטים?

>> חודש ראשון בחיפה – האם אמצא כאן אהבה?

>> איך פגשתי סכיזואיד והבנתי כמה אנחנו דומים




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה