משבר הזוגיות בחברה הדתית

הבלוגרית חנה הלבג-הורן, דתייה לאומית, ברשימה אמיצה: הרבנים לא רלבנטיים לבעיה הבוערת של גירושין בחברה הדתית לאומית

19/01/2012
חנה אלבג-הורן קבלו עדכונים מחנה אלבג-הורן
  • RSS
» חנה אלבג-הורן

חנה אלבג-הורן היא בלוגרית, אם לשלושה בת 26, החיה בחברה הדתית לאומית, הפוסט פורסם בבלוג שלה "שחיטה כשרה"

פתוחה לי מול העיניים ברגעים אלו הכתבה ב-YNET על גירושים במגזר הדתי. חשוב שתיכתב, חשוב שיתעורר הדיון. כבר מזמן הגיע הזמן לאוורר את הקלישאות במציאות, להתייחס אליה ולא להגיד שהכל קורה בשוליים וזה לא מייצג.

כהרגלי בקודש, אני אתייחס לרבנים דווקא: "גם הרב שלמה אבינר מזכיר את העקרונות הקדושים של המערב כגורם מרכזי בגירושים: "כאשר אדם חושב רק על עצמו, ואין לו אידיאל לשמח את הזולת, אזי ודאי שקשה לו בזוגיות. אנשים שמים במרכז את ההגשמה עצמית שלהם וזו בעיה". את המימוש העצמי של מי? בוא נהיה כנים לרגע, המימוש העצמי שיידחה עד בלי די יהיה של האישה. שהרי היא היולדת,המניקה, המגדלת העיקרית. כמה גברים דחו את מימושם העצמי עקב נישואיהם? כמה גברים לא למדו עקב נישואים בגיל צעיר? הרי בכולנו מוטבע שגבר הוא המפרנס העיקרי, על כן הוא שילמד הוא שיתקדם.

נשים חרדיות כבר לא קונות את הסיסמאות של הרבנים

ניסיונות לא מוצלחים לשכנע נשים שרק בבית ובאימהות יממשו את עצמם נראים לרב אבינר כנראה כחוסר נכונות שלהן לשמח את הזולת. נשים כבר לא קונות את זה. אי אפשר כבר להתעלם יותר מזה שאנחנו כן חלק מהחברה המערבית, אנחנו חיים בעולם מערבי עם ערכים ואפשרויות שלא תואמים בהכרח את מודל האם לעשרה שכל יומה סביב ילדיה וגידולם. יש הרבה אנשים שרוצים את הזהות היהודית שלהם, את ההלכה שלהם אבל בלי שתפגע בהם בצורה שתשבר את הנפש,שתכניע את ה"אני", שתכלא את הרצונות והשאיפות.

זוגיות לכשעצמה היא לא עניין פשוט, לידה היא תמיד שינוי בזוגיות. כשהזוגיות רק מתחילה מרגע החופה (או אם לדייק אחרי שנגרה החתונה והגעתם הביתה) והלידה היא באיזור השנה אחרי יש כאן בניין עדין, לא כזה שבטוח שיחזיק בנטל הממוצע של זוג צעיר במגזר. נטל שכולל בתוכו: עבודה, לימודי מקצוע, זוגיות צעירה שצריכה השקעה, ילד שצריך לגדל. זה עומס שאי אפשר להכניס בכלל בשבוע בלי ליפול בשבת מהרגליים. אם שבת באה להוות פה את זמן האיכות היא תהפוך לעול על רוב הזוגות הצעירים במצב הזה, ככה שהם לבטח עושים אותה אצל ההורים, שוב דחיקה הצידה של זמן איכות והשקעה בזוגיות לצד, בגלל הלחץ מסביב.

אז מתכננים הכל לאחרי ה… אחרי הלימודים, אחרי שנמצא עבודה פחות לוחצת מכניסה יותר כדי שמישהו יוכל לעבוד פחות. כל מה שאובייקטיבית כמעט ולא יקרה. זה לא יקרה כי לעתיד אין ערובה וביטחונות, כי מה שלא מטפלים בו בהווה לא נכנס להקפאה אלא רק גדל ומתעצם.

כשזה כבר זועק כבעיה אתה מוצא את עצמך בכלא, כזה שאתה כבר לא בטוח אם הסוהר הוא החברה או הבחירה שלך לקבל את הנורמות האלו.

קורסים בין עבודה ללימודים וזוגיות ומשפחה

להאשים את הלחץ בחוסר תכנון נכון של בני הזוג גם אפשר. את זה עשה הרב בורשטיין שמצוטט בכתבה באומרו : "צריך להבין שנישואים וילודה הם עסקת חבילה. ועם זאת, הקדוש-ברוך-הוא חכם והוא יודע בדיוק מתי להביא הריון ומתי לא. לי יש אמונה שכשהילד מגיע – מזונותיו מגיעים עמו. זו הבטחה אלוקית. ואם הקב"ה הבטיח שתינוק מגיע עם הפרנסה שלו, אז מי אני? אלא מה, אנשים לא יודעים לכלכל את עצמם נכונה. הם מבזבזים את הכסף לא בחוכמה". אני יכולה לתאר לעצמי שכל התגובות האלו באות מתום לב ואי ידעת המציאות הרווחת. כי הרבה רבנים נישאו לנשים שמבחינתן מקדישות את עצמן ללימוד התורה של בעליהן. על כן הם היו פטורים תמיד מהעול של גידול יומיומי של ילדים ואין להם מושג אמיתי מה עובר התלמיד שבא להתייעץ איתם כשהוא קורס בין עבודה ללימודים להורות ולזוגיות.

קל להביא מדרש, קל להאשים את הזוג במצבו (כי מישהו יודע לכלכל את עצמו בתבונה בגיל עשרים ושתיים למשל?) קל להגיד שכולם מושפעים מתרבות המערב ונעשו אנוכיים ולהוטי מימוש עצמי ולכן כל הקושי. קשה להישיר מבט למציאות, להבין כי המערב הוא אנחנו, אנחנו חלק ממנו. שצריכה להימצא דרך לחיות כאדם מערבי בלי שזרקת מעלייך כל זהות יהודית וקיום יהודי מחייך. לחץ שאי אפשר לתפקד בתוכו הוא לא חלק הכרחי מנישואים ומזוגיות. אבל להם כנראה נוח שיהיו לי עשרה ילדים, שלא יהיה לי מקצוע חופשי, שלא תהיה לי דעה וגם לא זמן לפתח אחת כזו. שמא ההגמוניה תקרוס.

קול בודד במערכה שכבר שנים לא נשמע מספיק, כרגיל בא ממלכה פיוטרקובסקי: "אני מודה שבזה גם אני נכשלת", היא אומרת, "אין משימה יותר קשה מזו. הגיע הזמן לדיון אמיתי, להפסיק עם הצביעות הזו. הגיע הזמן שתתחיל פה שיחה אמיתית, מורכבת יותר בעניין הזה. "אני לא יועצת זוגיות, אך הזוגות האלה מגיעים אליי בהמוניהם. חבר'ה טובים ממשפחות טובות. הורים צעירים שפשוט קרסו תחת הנטל. אנשים מתחתנים בגיל מאוד צעיר, ובאותם שנים ממש נולדים ילדים. בחברה שלנו לא מדברים באופן גלוי על מתי ללדת את הילדים ואיזה רווחים לעשות ביניהם. מה שקורה הוא שזוגות צעירים עובדים בלילות בשמירה כדי לפרנס, ולומדים בימים. בנוסף, הם גם צריכים לקום בלילה. עול החיים הזה פשוט ממוטט אותם. כולם מדברים כמה זה נפלא להיות נשוי. אף אחד לא מדבר איתם על המחויבות העצומה שכרוכה בגידול ילדים."

אבל היא לא תופיע בכנסי הענק של "בניין שלם", לא תראו אותה ברוב עלוני השבת אם בכלל, לא בעיתון "בשבע". זו לא דרך של פשרה, האמירה שלה היא פשוט התמודדות. לפעמים חבל שלא שמעתי עליה קודם…מעניין למה.

צילום: Getty




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה