פתאום בגיל 30

"לא היינו כנים איתך" אמרה הרופאה, "עשינו את כל הבדיקות, והתוצאות בידינו". קירה דורון ראתה איך החדר נהיה חשוך והקירות נסגרים עליה, "עליך לראות בהקדם רופא אונקולוג"

12/01/2012
מערכת סלונה קבלו עדכונים ממערכת
  • RSS
» קירה דורון

 

קירה דורון ז"ל שיתפה אותנו במלחמה שלה בסרטן. במלאת שנה לפטירתה יערך טקס לזכרה, מחר (רביעי) ב-8:30 בבוקר באולם שרת פתח-תקווה

ליום ההולדת 30 שלי, קיבלתי מתנה מאוד מיוחדת.
במשך תקופה ארוכה הרגשתי לא טוב, כאבו לי הראש והצוואר. מכיוון שהיה לי תינוק בבית, אשר הנקתי אותו, לרופאים היו המון תירוצים, ולא שלחו אותי לבדיקות.

חודשיים אחרי שהפסקתי להניק, הרגשתי גוש שלא יורד. לקחתי משאבה, ועד כמה שניסיתי, הגוש לא יצא. כשהתלוננתי על כך, הרופאים עדיין לא הסכימו לשלוח אותי לבדיקות.

רק כאשר הכאב החמיר, עד שלא יכולתי לקום מהמיטה, החליטו הרופאים "לעשות לי טובה" ולשלוח אותי לבדיקות.
לילה יום רביעי, אני יוצאת לבילוי עם חברה, והיא שואלת אותי, אם אני לא לחוצה מהתוצאות. "מה יש לי להיות לחוצה?" שאלתי אותה, "הרי אם היה משהו, מזמן היו מתקשרים, כבר עבר שבוע" עניתי, ובאותה נשימה תכננתי את הטיול לאילת שנעשה ביום ראשון עם המשפחה.

בבוקר יום חמישי צלצלו אליי מהמרפאה, "שכחנו לבדוק משהו" אמרו "בואי להמשך בירור".
נסענו, בעלי ואני, חיכינו למעלה משעה וחצי בתור, אמרתי לבעלי שישים כסף במדחן, ובאותו הרגע שהלך קראו לי לחדר קטן וחשוך. ישבתי שם לבד עם הרופאה.

"טוב, לא היינו כנים איתך" אמרה הרופאה, "עשינו את כל הבדיקות, והתוצאות בידינו" ראיתי את החדר נהיה עוד יותר חשוך, ואת הקירות נסגרים עליי. "עליך לראות בהקדם רופא אונקולוג".

לא יכולתי לנשום, לא יכולתי לדבר, קפאתי במקום כי גם לא יכולתי לזוז, ובאותו רגע בעלי נכנס, לא יודע מכלום... אני מנסה להסביר לו, להוציא מילה, אבל כל מה שיכולתי להוציא היתה נשימה ודמעות.

כמה זמן נשאר לי

בערב הלכנו אל רופא. לא היה חשוב לנו איזה, העיקר רופא. קרא לעצמו "מומחה לסרטן-שד". הוא בדק אותי, הסתכל מעט על תוצאות הבדיקות המועטות שהיו לי באותה שעה. שאלתי אותו "דוקטור, תאמר לי את האמת...כמה זמן נשאר לי?"
הוא הביט בי, נשען אחורה, לקח נשימה ואמר: "האמת, לא הרבה זמן" "מה?!" שאלתי בפליאה.
"כן," המשיך "יש לך שנתיים לחיות, עם כימותרפיה של שלוש פעמים בשבוע, אולי קצת יותר.. אולי שלוש שנים, גג חמש".

לא יכולתי לנשום שוב, מליון מחשבות התרוצצו במוחי עד הרגע שהמשיך, "זה בסדר יקירה, את יכולה לבכות אם את רוצה".

הכעס ששטף אותי באותו הרגע מנע ממני לבכות.

באותו הלילה, באמת לא הפסקתי לבכות. זהו??? רק עכשיו מלאו לי שלושים וככה הכל נגמר?
כל הלילה בכיתי, ובעלי ניסה להיות חזק בשבילי, אבל גם הוא נשבר.
בכיתי ללא הפסקה עד שהתמוטטתי ונרדמתי.

בבוקר יום שישי, השמש זרחה, הציפורים של אפריל צייצו אל מחוץ לחלוני, והילדים שלי באו להגיד לי בוקר טוב. העיניים שהיו נפוחות עוד מהלילה התחילו לקבל את צבען חזרה. הפסקתי לבכות.. רק חייכתי. הגעתי למסקנה, שלבכות לא יעזור לי, לשאלה "למה לי זה קרה" לעולם לא תהיה תשובה... ובמקום להמשיך את חיי במרמור, עליי להמשיך את חיי בצחוק, בחיוך ובאושר.
כן, זאת מחלה של נשים בכל הגילאים. יש דרכים להתמודד איתה. החלפתי רופא. החלמה לא מובטחת לי, אבל חיים עם שפע של אהבה, שמחה, אושר וצחוק כן מובטחים לי.

קירה חלתה בסרטן השד גרורתי, נלחמה במחלה במשך 5.5 שנים ונפטרה בגיל 35, כשהיא נשואה לעידן ואמא ל-2 ילדים. המוטו שלה בחיים היה לחיות עם הסרטן ולא את הסרטן. היא בחרה לתרום את שיערה עבור חולי סרטן לקראת טיפולי הכימותרפיה. משאלת הלב שלה הייתה לקדם את המודעות לגילוי מוקדם של סרטן השד בקרב נשים צעירות ולהראות שיחד עם הסרטן אפשר לחיות חיים נורמליים אופטימיים. לפני מותה, היא הגיעה לשלב מאוחר ומתקדם מאוד של הסרטן, בשלב הסופי היא חיה על זמן שאול אבל תפקדה ונראתה מדהים והוגדרה כ-"נס רפואי".

 קירה הייתה חברה בעמותת "אחת מתשע" הפועלת להגברת המודעות לסרטן השד בקרב נשים צעירות.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה