בוקר של אביב חדש

אביב גפן מסתמן כמבדר העיקרי בThe voice. כל מי שמאשים אותו בבגידה צריך להתעורר, אביב הוא כבר לא נער אור ירח, אלא איש משפחה, שגר בבית עם דשא גדול

08/01/2012
מאיה גולדשטיין קבלו עדכונים ממאיה גולדשטיין
  • RSS
» צילום: ינאי יחיאל

זה התחיל משמועות, עבר לשלטי חוצות ענקיים, ובימים האחרונים הזכיר קצת את ההיסטריה סביב שחרורו של גלעד שליט, על אינספור הפרומואים והשידורים החוזרים של גיל ריבה, סוחט דמעות בראיונות עומק עם השופטים/מנטורים רמי קליינשטייין ושלומי שבת. ובכן, אמש יצאה לדרך התכנית "דה-וויס" (The Voice), כשהיא מצוידת בנתוני פתיחה יחצניים שנתנו פייט לא רע לאח הגדול של אחותה הזכיינית – קשת, (שמצידה החזירה בשידור מקביל של סרט החתונה של הזוג קפרא בערוץ 20 ובאייל גולן מארח את זוכה התכנית "בית הספר למוסיקה" בערוץ 24).

כמו "כוכב נולד" לפניה, גם "דה וויס" היא פורמט מיובא מארה"ב (דרך הולנד), שם היא זכתה להצלחה מסחררת לאחר שעלתה לראשונה לשידור ברשת  NBC באפריל האחרון. ברשת עשו עבודה לא רעה בהשוואה לגרסה האמריקאית, ואפשר אפילו לומר שזה די דומה. כלומר, דומה כמו שניו יורק דומה לתל אביב, כריסטינה אגילרה דומה לשרית ("גירל פאואר") חדד ומיכאל אלוני דומה לקרסון דיילי. בול אותו הדבר, אבל בגרסת ננו. ואני לא בהכרח אומרת את זה כמשהו שלילי. זה פשוט מה שאנחנו - חצי סיכה על מפת העולם.

עם זאת, אציין שבחצי הסיכה שלנו מתנהגים לפי כללי המותג. בשלב הראשון מגיעים כידוע המתמודדים לאודישנים עיוורים, וזהו בעצם השלב שבו השופטים נדרשים להוכיח את כישורי המשחק שלהם. המבטים מרוכזים, השפתיים ננשכות, הידיים רועדות מעל הזמזם שיסובב את הכורסא ויחרוץ את גורלם של האלמונים המזמרים, מי לחיי שיכחה, ומי לחיי תהילה קצרה ורק אז לחיי שיכחה. וכמה מרגשים הם הרגעים הללו של ההתלבטות בקלוז-אפ על המייק-אפ.

ובכלל, כמו בכל תכנית ריאליטי, ואולי אף יותר, ב"דה וויס" רגש היא מילת המפתח. כך הדגישו חזור והדגש גם השופטים. הם לא מחפשים מראה, כריזמה, או סטאר קוואליטי, אלא רק קול. ולא סתם כל קול, הקול צריך לרגש. וליתר בטחון הקולות מגיעים על מצע הסיפורים המרגשים שבגרין-רום. דיכאון אחרי לידה, אם של מתמודדת שנפטרה לאחרונה, ניתוח אף ומה לא. אה, וכמובן גם שירים של אדל. פעמיים. יכול להיות שזה מרגש, אלא שמרוב תכניות הריאליטי על סיפוריהן המרגשים אני חוששת שיכולת הריגוש שלי קהתה. אבל אולי זו רק אני. מה גם שלבקשתה של סיוון קליין המצודדת (כתבת הרשת הישראלית של דה וויס) הקפדתי להתעדכן בטוויטר לאורך השידור, מה שקצת פגע באפקט הדרמטי. לא נורא. כי זו בעצם, אחרי הכול, גם תכנית בידור.

ואם בבידור עסקינן, אביב גפן מסתמן כמבדר העיקרי. כל מי שמאשים אותו בבגידה בערכים של עצמו צריך להתעורר. אביב הוא כבר לא נער אור ירח, אלא איש משפחה (שגר בבית עם דשא גדול), מפיק מוסיקלי ומשורר, והיו לו אמש אפילו כמה יציאות אה-לה-אייל שני. במיוחד חיבבתי את העובדה שאחת המתחרות הזכירה לו כניסה אחורית למלון בוטיק. זה חזק. אני בטוח אשתמש בזה מתישהו. בנוסף, אביב הבהיר אחת ולתמיד שהוא כבר לא סולד ממוסיקה מזרחית והוא אפילו חצי סורי. מה שמוביל אותי למסקנה הבלתי נמנעת שבתכנית יש כמעט שלושה שופטים באוריינטציה ים תיכונית. אבל מה זה חשוב. באנו ליהנות. לא?

בשבועות הקרובים השופטים יהפכו למאמנים (בקונספט שאמנם קצת גנבו להם בבית ספר למוסיקה) ואז נדע לבטח אם התכנית שרדה בשלום את שלבי הגיור שלה ואם רמי ושלומי מצליחים להתעורר. בינתיים סימנתי לי את גולן שחף מהווקה פיפל ואת שתי האדליות, ואני מבטיחה להמשיך לעקוב. אם לא בערוץ 2, אז לפחות ברשתות החברתיות.

צילומים: ינאי יחיאל




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה