מישהי לרוץ איתה

ענת הראל מתרעמת על מצבן העגום של הנשים. היא מאמינה שהעצמת הכוח הנפשי מתחילה לא פעם בהעצמת כוחו של הגוף. כך ריצת מרתון נשית העבירה מסר מאוד ברור לגברים מתנשאים

05/01/2012
ענת הראל קבלו עדכונים מענת
  • RSS
» ענת הראל, צילום: זיו שדה

מכירות את האמירה הוולגרית: "למה כלב מלקק לעצמו את הביצים? והתשובה היא: כי הוא יכול!" ?

נזכרתי בה השבוע כששאלתי את עצמי מדוע זה קורה? היחס המביש הזה לנשים. והתשובה היא: כי הם יכולים! אנו חיות בעולם הנשלט ע"י גברים, בעולם בו רוב עמדות הכוח מאויישות ע"י גברים וכשמדובר בתחום הדת על אחת כמה וכמה.

ישנם לא מעט צעדים פוליטיים וחברתיים הנעשים ועוד יכולים להעשות בכדי לחזק את מעמדן וכוחן של נשים בחברה, אבל אני רוצה לקחת את זה רגע למקום המאוד אישי בו כל אחת מאיתנו מגלה את כוחה שלה. כי כשאת חזקה ומאמינה בכוחך קצת יותר קשה ומסוכן לדרוך עליך (כפי שהוכיחו כבר חלק מהנשים האמיצות שעברו את החוויה הלא נעימה באוטובוסים או ברחוב).

כאן מגיע הקישור שאולי יגרום לחלקכן להרים גבה (אל תרימו גבוה מידי – זה משאיר קמטים): נשים העוסקות בפעילות גופנית מאתגרת, מחזקות את עצמן גם בתחום הבטחון העצמי ולא רק בתחום השרירים והדבר מתגלה, לא אחת, כיעיל גם כאשר מדובר בעמידה איתנה מול גברים שמרשים לעצמם להתייחס אליך בחוסר כבוד.

הרי כבר מזמן גילינו שהקשר בין הגוף לנפש הינו חזק ואין אפשרות להפריד בין השניים. מדוע יהיה קשה להאמין, כי אישה אשר מחזקת את גופה ומגלה מחדש את יכולת העמידות שלו בתחום הפיזי, תגלה בו זמנית גם יכולת העמידות הנפשית שלה מול גברים במצבים משפילים ופוגעניים?

בשנותיי הרבות כמאמנת כושר פגשתי כ"כ הרבה נשים שעברו שינוי כזה עד שהדבר נראה לי טבעי לחלוטין. אחד המקרים הבולטים היה של מ', בה נזכרתי לאחרונה לאור מאורעות הימים האחרונים.

העצמת הגוף והנפש

מ' ,בסוף שנות ה-30 לחייה, עבדה בחברת היי- טק (שלא אנקוב בשמה כמובן) בו התקיים רוב מוחץ של גברים. הטרדה מינית לפי הספר לא היתה שם, אבל אמירות סקסיסיטיות שנאמרו בסביבתה בדרך אגב והערות שפוגעות בכבודה – נזרקו לאוויר. מ' כביכול השלימה עם המצב אבל מבפנים זה אכל כל פיסה של שלוות נפש שהיתה בה.

לפני כשנתיים נכנס לה "ג'וק" לראש והיא החליטה שהיא רוצה להשתתף באחד ממרוצי ה-10 ק"מ. כשהיא פנתה אלי מצבה הגופני היה סביר מינוס וריצה היה הדבר הרחוק ביותר מכל פעילות גופנית שהגוף שלה הכיר.

עבדנו יחד לאט ומאוד בהדרגה. מ' התחזקה בכל אימון יותר ויותר אבל מסתבר שההתחזקות היותר משמעותית שלה התרחשה במקביל ולאו דווקא על מסלול הריצה. באחד האימונים שיתפה אותי מ': "אני לא יודעת מה קורה לי בעבודה אבל זה ללא ספק משהו טוב – אי אפשר לדרוך עלי יותר! אני עוד לא באמת מבינה מה קרה אבל כנראה אני מעבירה מסר מאוד ברור כי בשבועות האחרונים אף אחד לא מעיז לזלזל או לדחוק את רגליי בכל מה שקשור בעבודה אצלנו במשרד."

אני דווקא כן הבנתי מה קרה, החיבור בין הגוף לנפש עשה את שלו. כשהגוף של מ' התחזק וגילה מה הוא מסוגל לעשות התרחש תהליך דומה גם בנפש שלה וביכולת לעמוד על שלה.

מ' הוסיפה: "מעולם לא חשבתי שאצליח לרוץ, לא האמנתי שיש לי את היכולת הפיסית הזו ואני חושבת שזה נתן לי המון כוח. גיליתי שהגוף שלי הרבה יותר חזק ממה שתארתי לעצמי וכנראה שזה עשה משהו לביטחון העצמי. אני מרגישה הרבה יותר חזקה גם מול אותם אלו ש"רמסו" אותי במשרד. את מי שיעיז לעשות זאת היום, אני אעמיד במקומו בשנייה." עיניה של מ' ברקו באור אחר.

אני לא באמת מאמינה שפעילות גופנית היא התשובה האוניברסלית למצב מעורר החימה של הדרת נשים.

מי שישנה את המצב הן הנשים עצמן.
אנחנו מהוות מעט יותר מ50% מאוכלוסיה והגיע הזמן שנעשה רעש בהתאם לגודלנו.
אני כן מאמינה שלנשים חזקות יש יותר יכולת לעשות "רעש", לעמוד על שלהן ולשמור על כבודן ולפעמים העצמת הכוח הנפשי מתחילה בהעצמת כוחו של הגוף.

ואם אתן תוהות, אז מ' סיימה את מרוץ ה-10 ק"מ בהצלחה אבל מבחינתה המרוץ רק התחיל והדרך נראית הרבה מעניינת כשאת צועדת בה בראש מורם.

http://www.anatharel.co.il/




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה