בית שמש - לחיות כאן

מירי שלם חיה בבית שמש כבר 17 שנה וכואבת את ההתחרדות המתמשכת, שעליה שילמה השבוע נעמה מרגוליס הקטנה. אבל מבחינתה, העיר שלה היא הרבה יותר מזה

26/12/2011
מירי שלם קבלו עדכונים ממירי
  • RSS
» מפוצצת מורסות. שלם

הכותבת היא מנהלת מתנ"ס "רמת בית שמש", רשת מרכזים קהילתיים בית שמש

הגעתי לבית שמש לפני 17 שנים,

הגעתי לפה עם בעלי דוד, בתור זוג צעיר שחיפש מקום לגור בו באמצע הדרך בין ירושלים לתל אביב.

בית שמש היתה אז עיירה שלווה ומנומנמת בהרי יהודה. עברו שנים. תהליכים שהתרחשו כאן במשך הרבה שנים הפכו למציאות של חיינו ולכתבות בכל אמצעי התקשורת.

רק השבוע צפינו בוועדת הכלכלה של הכנסת בסיור בבית שמש, ראינו את השלט שקורא לנשים לעבור מדרכה, את קרון הרכבת של המתפללים ואת נעמה מרגוליס הקטנה מ"אורות בנות" שמפחדת ללכת לבית ספר. הכתבות האלה שמו לי מראה מול הפנים והן לא מאפשרות לאף אחד בעיר לטמון את הראש בחול.

המציאות הזויה והיא אכן מתרחשת. אני שואלת את עצמי מה יש בעיר הזו שמאז ומתמיד משך אליה כל כך הרבה אש? מימי נאום העגבניות שהושלכו על שמעון פרס דרך "פה ושם בארץ ישראל"' של עמוס עוז ועד ימינו אנו. האם זו עיר "חלשה" ובשל חולשתה צבאו עליה אלפי חרדים המבקשים להפוך אותה לעיר החרדית הגדולה בארץ? האם בשל אותה חולשה מתנפלים עליה העיתונאים, חופרים על מנת למצוא סיפור תקשורתי נוטף דם, אש ותמרות עשן?

והאם עלה על דעתכם שאם לא היו פה כל כך הרבה לוחמים למען חירות וכבוד וזכויות בסיסיות אז בכלל לא הייתם שומעים עלינו? ומה נותר לנו, אנשי בית שמש מדקות התהילה העכורה שנחתה על ראשנו? קצת אמפתיה וצקצוקי לשון והפגנת ענק מתוכננת למען נעמה? בעיתון של היום עוטפים הרי את הדגים של מחר, ואנחנו ניוותר פה , עם אותה מציאות.

מה אני עושה כאן?

נכון, בכל בוקר אני שואלת את עצמי מה אני עושה כאן, בעיר רוויית המתח והקונפליקט הזו? בית שמש מבטאת בשבילי את הדגל, את לב הקונפליקט והכאב של החברה הישראלית. נתוני הלמ"ס מצביעים על כך שחלקם היחסי של החרדים בכלל האוכלוסיה נמצאה בעליה גבוהה ומתמדת. זאת אומרת: היום זו בית שמש ומחר זו יכולה להיות כל עיר אחרת, וההשארות שלי פה היא מתוך ניסיון לפעול בתוך הכאב, בתוך הקונפליקט.

אני מובילה את קבוצת מועצת הנשים של בית שמש שהיא מיקרו קוסמוס של 30 נשים מכל חלקי האוכלוסיה של בית שמש ושבחזונה חרוט דיאלוג למרות השוני המגזרי. הדיאלוג הזה קשה לי, כי הרבה יותר בא לי להלחם בחרדים, למחות נגדם, לדבר "עליהם" בתור קבוצה, מבלי להתייחס לאדם הבודד. כשמתחילים לראות את האדם, את בן האנוש שבתוך הקבוצה, זה הופך את העניין למסובך יותר. ובכל זאת, אני פשוט יודעת שבמועצת הנשים הזו יש משהו נכון וחלוצי משהו. אנחנו לא נלחמות בחרדים, אנחנו נלחמות נגד הזרם.

אני נמצאת גם בקשר עם קבוצת חרדים מודרניים המתגוררת בבית שמש. קבוצה מדהימה של חרדים עובדים, תאבי חיים, שמנסים לחולל שינוי בתוך החברה החרדית ושרוצים לגור עם אנשים חילוניים ודתיים לאומיים מסביבם. מבחינתי, לגור לידם זו שליחות, כי אני מקווה שאני ועוד מחבריי נותנים להם את החיזוק והביטחון לבוא ולהצטרף ולהכנס אל החברה הישראלית, ושיום אחד הם יזעקו בקול גדול ובלי פחד נגד הקיצוניים ונגד ההחמרות וההדרות בחברה החרדית. בבית שמש מתגוררות גם אלפי משפחות חרדיות שמקורן בארצות אנגלוסקסיות. הן מבוססות כלכלית, משכילות, לעיתים קרובות הן מחנכות את ילדיהן לשרת בצבא  - וגם הן מקוטלגות במשבצת "חרדים"

משהו חייב לקרות לנו כאן בתוך חברה, תהליך של התמוססות המחיצות הבינמגזריות ושל טשטוש ההבדלים. חייבת להיות יציאה מהמשבצות המוכרות ותזוזה לעבר משבצות אחרות. וכדי יקרה, חייבים לגעת במורסה ולנסות לפוצץ אותה.

המגורים בבית שמש הם סוג של בחירה מחודשת בכל רגע נתון. ואני אשמח אם מתוך קבוצות הפייסבוק שקמות בנושא ומונות אלפי חברים, עשרה אחוזים יגיעו לגור כאן ולהצטרף למשימות הלאומיות שלקחנו על עצמנו כאן.

יש לנו חינוך נהדר, תנועות נוער תוססות, מתנ"סים פעילים, נוף נפלא, אויר נקי ובעיקר: אנשים מדהימים!

>> נשים מגרשות את החושך - לכל הכתבות בפרוייקט

>> הבלוגריות של סלונה כותבות בנושא:

אושרית נבארה: הדרה מתחילה בבית

חיה סדן: שיר על חנוכה החשוך

עינת שוורץ: זועמת בשם נעמה

פיני שרגיל בן סירה: מה זו הדרה?

רפאלה מדליקה נרות בתקווה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה