מעיר העורות לעיר האורות

מכירים את הרווקות התל אביביות שמאיימות לעזוב את העיר ולעבור לחיפה? עדי צור היא אחת מהן, והיא גם הולכת לקיים. פסקול חייה של הבחורה הכי מגניבה על הכרמל, החל משבוע הבא

20/12/2011
עדי צור קבלו עדכונים מעדי
  • RSS

במהלך 12 השנים שגרתי בתל אביב, התעקשתי להפגין עמדה לוקו-פטריוטיות מעצבנת: טענתי שאני לא תל-אביבית, אם כי חיפאית בגלות, ש"נתקעה" בעיר מטעמי לימודים ועבודה. זו עמדה בהחלט לא פופולארית בקרב סובביי שפטרו אותי ב"יאללה יאללה, תירגעי", ו"נראה אותך זזה מפה סנטימטר". סנגוריה המצטיינים של תל אביב היו ה"מתקרנפים", אילו שהגיעו לעיר מחורים שספק אם קיימים על המפה, ומיהרו לאמץ את חוקי הדת האורבנית.

אני תמיד הרגשתי פה נטע-זר, כמו איזה חלק מפאזל 100 חלקים שנתקע בטעות בקופסא הלא נכונה. בשנים הראשונות והתמימות שלי, עוד ניסיתי להינות מהעיר ולסיים בהצטיינות את הפקולטה למדעי הפוזה: לקפוץ  לים, חדר כושר, מוסדות חיי לילה, לצאת עם גברברים מסוקסים- חשבתי שאני נהנת, אבל בבוקר הכל נראה לי הדוניסטי ומלוכלך, כמו איזו גוויה שדרסו אותה שבע פעמים כולל ברוורס.

השיא כנראה היה כשביקרתי לילה אחד באיזה בר, עם מישהו שמעורב מאוד בחיי הלילה- כשהסתכלתי על שנינו מהצד ראיתי שני חזירים ששוחים בבריכת בוץ, מתפלשים באלכוהול, מרגישים אבל לא מתרגשים, מנופחים בגאלונים של פאסון. אני לא ידעתי מה שהוא כבר ידע, שהוא לא בנוי למחוייבות (בלה, בלה, בלה) ושמחר הוא יכיר עוד בלונדינית, ומחרתיים עוד שתיים...וחוזר חלילה, כי ככה זה בעיר העורות, כל אחד מחזיק בשלט-רחוק מזפזפ  בין אנשים, מעביר ערוץ, מחפש עוד תחנה בממיר. שבועיים אחרי שהוא נפנף אותי, פגשתי את מי שהפך לבעלי, אבל זו כבר הייתה טעות מפוארת כשלעצמה.

וכן, אני חייבת להודות: יש בי שמץ של קנאה כלפי מי שהצליח להשתלב בריתמוס של העיר, במארג החוטים שיוצר את "מאה האנשים שעושים את תל אביב!!", או "המגניבים של תל אביב!!!", אבל אצלי החיבור לעיר היה טופוגרפי-חיצוני, מעולם לא הצלחתי להיקשר למהות של העיר שעל כל ביוב שבה הספיקו לכתוב טורי-מגזין, שירים ואפילו ספרים שלמים, שירי אהבה לעיר העברית המשתרמטת.

בכל מקרה, זהו. שבוע הבא אני עוברת מעיר העורות לעיר האורות, לחיפה.

הסיבה הישירה למעבר היא אוסף החוויות שצברתי פה בשלוש השנים האחרונות, בהן אני מתגוררת בשכונת שפירא, שזה פחות או יותר פח הזבל של המדינה, כי כל חלאות המין האנושי מרוכזות פה: משת"פים, מכורים לסמים, זונות רחוב, ועובדים זרים מהודו ועד כוש: זו שכונת "חסידי אומות העולם", החור השחור של תל-אביב, כל מה שאבד/ נגנב לכם- נמצא פה: אופניים (אריתראי על אופני 4500 שקל? כן. מאוד הגיוני) פחי זבל (פינסקר 37? הפח שלכם כאן, ברחוב מאיר בעל הנס). מחשבים ניידים וסלולארים (נמכרים מחדש בשתי חנויות פה באזור). אבל זה עוד כלום לעומת מצב אלמנטרי בו את חולפת בדרכך הביתה בשדרות הר-ציון, או-אז  יעצרו לך מכוניות שסבורות שאת שייכת לכנופיית הנערות העובדות, גם אם את לבושה במדיי- אמא-תרזה, או חליפת-הרבנית-קוק. זו בדיוק השכונה שחבורת דפני ליף הייתה יכולה להרשות לעצמה כלכלית, אך אפילו אוהל בג'סי כהן עדיף על מגורים בשפירא.

אם ויקטור הוגו היה גר כאן היו עוד שלושה כרכים לעלובי החיים, ז'אן ז'נה היה דופק עוד שני מחזות, בודלייר בכלל היה עולה על ענן.. וכן, שיעלו ויבואו שגרירי-ההומניטריזם עלי אדמות, הגרים במרכז/צפון העיר, יזדעזעו ויגלגלו עיניים לשמים, אך נראה אותם שורדים יום בדרום תל אביב, אני מבטיחה להם סופשבוע מהמם + סיור מודרך בעמק העובר בין ערימות הזבל, תחת עננת-זבובים וארומת-מנגל.

אני כנראה מספיק מטומטמת להאמין שהמעבר מתל אביב לחיפה יימרק אותי מכל חטאיי העבר, ישכיח טעויות, יטשטש בחירות לא נכונות ואולי אפילו ינתץ את מנוע המחשבות ושוט ההלקאה על כל השטויות שעשיתי. משום מה אני חושבת שיש בעיר-הפועלים משהו פוריטני וצנוע, לא מוחצן, ירוק, אמיתי. יכול להיות שאני  טועה, אבל לפחות חייבת לבדוק.

נ.ב מוקדש לעדי מממערכת סלונה:

לטורי פסקול החיים הקודמים של עדי צור:

>> הכרתי סכיזואיד ואז הבנתי מה זה אומר

>> למה החיים לא נשמעים כמו שיר רומנטי?




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה