מבחן הסבון

שניים יוצאים לסוף שבוע ראשון בצימר ומתאמצים להיות קוליים, לא לארוז בחרדתיות ולהגיע עם תיק קטן. מי יישבר ראשון?

15/12/2011
מערכת סלונה קבלו עדכונים ממערכת
  • RSS
» כמה פעמים כבר נסעתי לסוף שבוע רומנטי מאז הגירושים?

זהו, זה קרה. הוא סוף סוף הזמין לנו צימר. אנחנו יוצאים כבר כמעט חודשיים, ואין מצב שאני מוותרת על שלב הג'קוזי מול האח. זה החלק שאני הכי אוהבת בכל ההתחלות המתישות האלה. צימר זה פק"ל היום, לא? איך אומרת דנה חברה שלי - חייבים לנסות את החדש באמירים לפני שמפגישים בין הילדים...

כמה פעמים כבר נסעתי לסוף שבוע רומנטי מאז הגירושים לפני שלוש  וחצי שנים – פעם אחת? פעמיים? בעצמי התבלבלתי. הייתי בקדיתא, בצימר של דיטה, ובכל מקום שבו אפשר לקנות פיתה. סתם. בינינו, אני כבר לא יודעת ממה אני מתרגשת יותר, מהציפייה לסוף שבוע שלם איתו, או מהאפשרות הבלתי נתפסת לישון בשבת עד תשע בבוקר בלי שאף גמד יזחל ביני ובין המוסף השבועי שלי.
..
עכשיו רק נשאר לארוז. רק. הצחקתי אותי. כאילו מה? הרי ברור שאם יכיר את הרגלי האריזה שלי, הוא לא יישאר עוד דקה בסביבה. כן, אני יודעת, כבר שנים אני אומרת לעצמי שלא חייבים גם בגדי קיץ וגם בגדי חורף באותה מזוודה, אפילו אם נוסעים לגליל. נכון, אם יהיה חם נתפשט, אם יהיה קר הוא יחמם אותי. אבל מה יהיה אם יימאס לנו? אם נשתעמם? איך אני אסתדר בלי סוודר בקור הזה על הג'אבל הצפוני.
..

אז אני אורזת והמזוודה שלי מתחילה להתפוצץ ומשדרת היסטריה. מתברר שאני לא יכולה בלי טייץ, עוד שמלה ליתר ביטחון, תיק איפור גדוש, ארבעה זוגות נעליים וחמישה סוגי סבונים לחלקים שונים בגוף. את חייבת להירגע, אני שומעת את הקואצ'רית שבתוכי מדברת, תפסיקי לאגור כמו תינוק שתלוי בחפצי המעבר שלו. בבקשה תנסי לשדר שקט ואיזון.

אישה רגועה, אורזת מעט

לאט לאט אני שולפת מהמזוודה שני ג'ינסים, ז'קט, חולצה ארוכה, שתי גופיות ספגטי,  מגפיים, כפכפי הוואיינס, נעלי ריצה, מוס לשיער ופן חשמלי, מארז ענק של קרם לחות ושני סבונים מוצקים. זהו, נשארתי עם המינימום ההכרחי: טרנינג נוח ולבן, כותונת לילה סקסית, מברשת, זוג תחתונים להחלפה, שמפו, קרם לחות לפנים ולגוף, וסבון נוזלי לגוף ותחליב פמינה לשטיפה אינטימית.

..
כן. גם פמינה. על זה אני לא יכולה לוותר. זאת השטיפה היומיומית שלי. הרגע הקטן שבו אני יסודית ודואגת לעצמי. הוא יראה את זה באמבטיה של הצימר ויבין שיש לי הרגלים נכונים. וגם אם לא. מה אכפת לי. אני לוקחת את מה שבסיסי עבורי וזה הבסיס. אתה לא צריך לוותר על מי שאתה ועל ההרגלים שלך בשביל מישהו אחר. לא עד כדי כך.
.

אני ותיק הקש.


בשבע בבוקר הוא בא לאסוף אותי - מסוקס, רענן, מדיף ניחוח תגלחת טרייה. "זה כל מה שהבאת?", הוא שואל בהפתעה, בוחן את סל הקש שתלוי לי בנונשלאנט על הזרוע. "כן, אני לא מאלה שצריכות הרבה", אני מזייפת צחוק קליל, מניפה רעמת שיער דמיונית.
..
כשהראש שלי חוזר למקום, נוחתות העיניים על המושב האחורי של הג'יפ. צ'ימידן מדוגם ומבריק מונח שם, מחשב להתפקע. "הבאתי לנו כירבוליות", הוא אומר, "וגם פירות יבשים ולחם טוב ושמן זית מתובל. אולי נהיה רעבים בלילה. האמת? סחבתי גם את הרדיאטור מהבית. פחדתי שיהיה לנו שם קר".
..
אני מתאפקת שלא לומר כלום. לא שופטים גבר על רגישות-יתר, אומרת לי הקואצ'רית הפנימית. אבל כשאנחנו עוברים את מחלף חבצלת, הוא נעצר פתאום בצד הכביש. "שיט, שכחתי את הסבון שאני הכי אוהב. אני מרגיש בנוח איתך כדי להגיד לך את זה. לא רציתי להגזים ולסחוב דברים, אבל אני לא באמת יכול לוותר", הוא אומר לי בחוסר נוחות, "זה בסדר? חייבים לחזור". אני בוחרת לקרוא לזה התחלה טובה.

..

צילומי אילוסטרציה: Thinkstock




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה