עדי יעקבי - תיק פתוח

היום לפני 15 שנה נעלמה עדי יעקבי אחרי יום כיף ברחוב שינקין בתל אביב. סמדר סלומון דיברה עם אביה, קיבלה ממנו בדל חדש של תקווה אבל גם הרבה שאלות בלתי פתורות

13/12/2011
סמדר סלומון קבלו עדכונים מסמדר
  • RSS
»

היום, ה-13 לדצמבר 2011, מציינת משפחת יעקבי חמש עשרה שנה להיעלמותה של עדי, בתם שנעלמה בתל אביב ומאז לא נמצאו עקבותיה. יעקבי יצאה מבית אביה לאחר ארוחת צהריים כשהיא מלווה באחותה, הן צעדו יחד ברחוב שינקין, כפי שאהבו לעשות בימי שישי – להציץ בחנויות, ליהנות מאווירת יום שישי – שרית, אחותה של עדי, חזרה על עקבותיה ועדי, שהמשיכה עוד מאתיים מטר, לא נמצאה מאז.

יוסי יעקבי, אביה של עדי, מגולל את הסיפור כשרעד מלווה את קולו. "זה היה יום שישי ה-13", אומר יוסי ומבין את הצירוף הטראגי בין הקונוטציה של התאריך לבין המקרה עצמו. ולמרות שניכר שהשיחה מקשה עליו ומעוררת שדים משנתם הוא מוכן להתמסר שוב לסיפור כי אולי, אולי יש מישהו אי שם שזה יעורר אצלו פינה נשכחת בראש וידע לשפוך אור על הפרשה המסתורית כל כך. "רק למען זה אני מוכן, למען הסיכוי קלוש ככל שיהיה שמישהו יודע משהו".

סרטים רבים וסיפורי אימה נבנו סביב יום שישי ה-13, עבור משפחת יעקבי התאריך המיסטי, על כל האימה שכרוכה בו, הפך למציאות. אם זה מקרי או לא זה כבר ממש לא משנה. עדי ושרית, אחותה התאומה, חיו בין שני בתים של הוריהם הגרושים. "אני יודע שהיה לשתיהן קשה, אלו לא היו חיים קלים. שרית עזבה את בית אמה ועברה לגור איתי, ועדי ביקשה לעשות את אותו הדבר. מאחר והמעבר של שרית היה לא מוסדר, רציתי שהמעבר של עדי יהיה מסודר ועל דעת האם ששהתה בחו"ל. לא הספקתי".

"חודש לפני שנעלמה היה לנו ריב סביב עניין המעבר, עדי איימה שהיא תברח מהבית ולא תחזור, ומאז הכל התמוסס. הרי גם אם באמת ברחה, ילד לא חוזר אחרי יום, שלושה, שבוע הביתה?", הוא שואל אותי שאלה שלשנינו אין תשובה עליה.

ואולי זוהי השאלה שמנקרת לו בראש מאז: האם ברחה בגלל הקושי בבית? האם היה כל כך רע שעזבה לבלי שוב? ואין תשובות.

בין תקווה לייאוש

מרגע בו נתבקשתי לכתוב על עדי ניהלתי מספר שיחות עם יוסי. שיחות אלו - על כל טפח שמתגלה בהן, על כל אינטונציה שמשתנה לרגע - מיטיבות לתאר יותר מהמילים את הטלטלה הרגשית שבה חי יוסי.

נרגש הבוקר הוא ממהר לספר על מידע חדש שהגיע בעקבות חשיפתו אתמול בכלי התקשורת. "אתמול בלילה צלצלה בחורה חרדית ובקול רועד סיפרה שראתה את עדי אתמול בהסעה לאולפנה, היא נתנה תיאור חיצוני שתואם לעדי וגם את טווח הגילאים שמתאים לגיל של עדי. היא אמרה לי – 'תבין אנחנו קהילה סגורה קל להיעלם בתוכנו וקשה להוציא מידע החוצה'". ואני כבר מזהה אינטונציה של תקווה בקולו, משהו ניעור בקול הסדוק שהיה אתמול. ואז שנינו מנסים להירגע. "צריך לבדוק, אולי זו לא היא", הוא אומר, לא נותן לעצמו להתמסר לתקווה לגמרי.

ככה הוא חי בין תקווה לייאוש, ככה הוא קם בבוקר. "ברגע שאני מבין שהתעוררתי אני מרגיש את הדבר הזה מאחורי הצוואר, יושב על העורף", הוא מתאר, "כשאני מתגלח אני מבין שאני חי ואני נזכר שהיא אמרה לי 'תדע לך שאני אברח, שלא תראה אותי יותר'. ואני אומר לעצמי שאולי היא רק ברחה והיא חיה והיא נמצאת ואני מתמסר לאופוריה הזו, ואחר כך אני אומר לעצמי 'ילד שבורח חוזר, מתישהו חוזר, והיא לא'".

תיק "עדי יעקבי" במשטרת ישראל מורכב מחמישה עשר קרטונים של ניירת בנושא. ועדיין יוסי אומר לי באופן חד משמעי אני יודע היום את אותו הדבר שידעתי בשעה הראשונה בה הגעתי למשטרה להכריז על היעדרותה. לאורך השנים עלה כיוון חקירה אחד אך גם הוא לא הניב תוצאות. האדם האחרון שראה את עדי היה אב של אחת החברות של שרית, אחותה, שאמר שראה אותה מחכה בתחנת אוטובוס ומאז כאילו כלום, חור שחור.

לשאלותי האם הוא כועס על המשטרה שאולי לא עשתה מספיק והאם יש קשר בינו לבין משטרה, יוסי עונה מאוד בעדינות, נזהר, כאילו משהו בו לא בטוח. לא בטוח שנלחמו עד הסוף, לא בטוח שאולי כבר אין מה לעשות. ועדיין האכזבה ניכרת בקולו. "ההשערות הן שהיא ניסתה לברוח והכול השתבש לה. לפני שנה או שנתיים קראו לנו וסיפרו שבדקו מחדש את התיק, חוקר של השב"כ עבר על התיק נייר – נייר ולא מצא כלום. כששאלנו מדוע לא קראו לנו והאם נוכל להיפגש עימו אמרו שהוא מעדיף להישאר חסוי. זה תמוה בעיני. אחרי שנפגשנו עם גורמים בכירים בשב"כ ובמשטרה יש מישהו שעבר על התיק ומבקש להישאר חסוי".

"לאורך כל השנים הללו היה עצור אחד בפרשה - חבר של גרושתי שאיים שיעשה לה מה שעשה לעדי. אך גם זה לא הניב דבר. יש הרבה נקודות לא פתורות בסיפור הזה ואין עם מי לדבר", אומר יוסי ויחד עם זאת מדי פעם טורח לומר לי, ביחס למשטרה ש"הם בסדר. הם עבדו קשה". תגובת המשטרה לא התפרסמה עד לכתיבת דברים אלה.

המידע החדש שהגיע אתמול אולי ישפוך אור על הפרשה העלומה הזו ואולי לא. גם יוסי מבין שלא כמו בסרט מתח שבו כל ההסתבכויות נפרמות בזו אחר זו עד לפיצוח הפשע באופן מושלם, המציאות מורכבת ואפורה הרבה יותר. ועדיין, כמו אב שלוקח את ילדו החולה לרופא המומחה ביותר שלא נותן תקווה, הוא בוחר להיאחז בקרן אור של הרופא הזוטר ביותר.

אתמול בערב, סיפר לי, הלך לסרט. בת זוגו ידעה שמדובר בערב קשה וביקשה להסיח מעט את הדעת ממה שיושב שם ב"מאחורה של הראש", אני מניחה שלאחר שיצא מבית הקולנוע חזר יוסי לתפקיד שלו בסרט חייו".

אם מישהו ראה, שמע, או חושב שיש בידו בדל מידע למקום הימצאותה של עדי יעקובי, אנא פנו למשטרת ישראל.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה