לא יודע איך לומר לך

מה עושים עם גברים שותקים? האם ננסה לדובב אותם או נניח להם לנפשם? ואולי בכלל הבעיה היא בנו? ד"ר נלי שטיין, מטפלת זוגית, מציעה לנסות להבין גם את הצד השני

07/12/2011
ד"ר נלי שטיין קבלו עדכונים מד"ר
  • RSS
» טיפול היא דרך טובה להתבונן, להבין ולעגל. ד"ר נלי שטיין

רעות נכנסה לחדר בעיניים דומעות. היא התיישבה ובקול רועד התחילה לספר על סוף השבוע הקשה שעברה. בן הזוג שלה ירון חזר ממפגש עם חברי ילדות במצב רוח רע במיוחד. הוא לא רצה לגלות לה מה עובר עליו, אבל היה עייף מאוד, מרוחק וכעסני. "את לא מתארת לעצמך כמה זה קשה לחיות עם מישהו שלא יודע לדבר על מה שהוא מרגיש", אומרת רעות, "שתמיד שותק את מה שעובר עליו".

ישבתי על הכיסא והתבוננתי בה באמפתיה. היה לי ברור שהיא סובלת, כואבת ורציתי לעזור לה. אולם בו בעת שמעתי עוד תכנים שעלו בין השורות. כן, ירון לא משתף, לא מדבר, כנראה מאוד כועס עליה. קשה להתמודד עם מישהו שלא יוצר איתך דיאלוג, אבל האם באמת זו לגמרי אשמתו? האם אפשר לדבר על הסבל שהוא גורם לה מבלי להתבונן בחלק שלה? כמו למשל הדרך בה התנהגה לאורך סוף השבוע כולו. ירון שהוא אב מסור לשלושת ילדיו ביקש ממנה הפעם לא לקום בשישי בבוקר. זאת במטרה לישון קצת, אחרי לילות ארוכים בהם הוא היחידי שקם, כאשר לאחר לילות כאלה נמתחים ימי עבודה ארוכים עוד יותר. רעות סירבה, היות שלה הבוקר היה מתוכנן כבר אחרת. היא לא התבטלה, היא בישלה, קנתה וסדרה, אבל בתוך כל התכנון הזה היא הייתה לגמרי לבדה. בהמשך סוף השבוע היא המשיכה להיות ביקורתית ועוינת כלפיו היות שהמרחק שנוצר איים עליה מאוד. כדאי לזכור שפעמים רבות כשאנו מאוימים יוצאות מאיתנו תגובות רגשיות מאוד קשות: כעס, זעם ואפילו שנאה.

סיגל, המבוגרת יותר מרעות בשני עשורים, מספרת לי גם כן על התעלמות מבן זוגה, על שעות ארוכות שהיא לא בבית, על מרחק וכעס רבים. בתוך ראשה מנהלת סיגל חשבון ארוך טווח עם איציק, לו היא נשואה מזה כארבעים שנה. ניסיונות שלו להתקרב אליה, רגשית ומינית, נכשלים פעם אחר פעם אך היא לא מודעת לחוויית הדחייה המתמדת שלו. במציאות הפנימית שלה היא הקורבן, היא המסכנה, "הדפוקה". האם באמת איציק הוא אדם כל כך רע? האם באמת הוא זה שגורם פה את כל הנזק בזוגיות הזו? מניסיוני כאשר אדם אחד בודד בזוגיות, גם בן או בת הזוג שלו בודדים. הכאב, הסבל ותחושת הלבד אינם בבלעדיות של צד אחד. אף פעם.

משחק ארוך של "חתול ועכבר"

מה קורה פה? איך אפשר להבין את התהליכים האלה?האם באמת אנחנו הנשים כל כך קשות, לא מבינות ותובעניות? אני בעד נשים, מבינה את מה שהן מספרות לי, מרגישה קרבה שהיא תוצר של תהליכים מגדריים המשפיעים על חיינו בצורה דומה. אבל האם המציאות המסופרת פה היא מציאות מגדרית של "גברים מרוחקים רגשית ונשים הכמהות לקרבה ולא מקבלות אותה" - או אולי היא משהו אחר? כמו למשל  - תהליכים נפשיים המשמרים מרחק ולא התקרבות, ניכור ולא חמימות? אני נוטה לחשוב שאכן מדובר באפשרות השנייה, במיוחד כי בשני המקרים האלה מדובר בבני זוג מסורים ונאמנים לנשותיהם ולמשפחתם. הנשים האלה בחרו בחירה לא מודעת בבני זוג שאיכשהו, למרות הסבל הכרוך בכך, משחקים איתן משחק של "חתול ועכבר". משחק רב שנים, מאמלל ומתסכל.

סיגל, המבוגרת יותר, מעבירה שוב ושוב במחשבתה את העובדה שלא רצתה בעצם להינשא בגיל כל כך צעיר. היא כועסת על איציק ומשליכה עליו תסכולים רבים בגין החמצות והחלטות שלא מומשו. אומר בהקשר זה כי עדיין כל כך קל לנו לראות את התנהגות הזולת, אבל לא להיכנס פנימה לתוך עצמנו. באופן מקביל עושה זאת גם רעות. קל לה יותר לראות את קשייו של ירון, את ההתנהלות המתסכלת שלו ופחות לבחון עד כמה היא תורמת לתחושת הבדידות שלו. עד כמה היא מרחיקה אותו ולא ההיפך. כאשר משהו מרגיז אותנו הוא נקשר ומבטא את המציאות הפנימית שלנו. כאשר אנו עושים שוב ושוב את אותה תנועה, תגובה או פעולה, המביאה בעקבותיה כאב ותסכול, אנו פועלים מתוך תבניות נפשיות שעוצבו והופנמו, גם אם הן לא עוזרות לנו. ברגעים קשים אנו נוטים ללכת אחורה (להיות "רגרסיביים" בשפה מקצועית) ולנקוט באוטומט נפשי, התנהגותי, מיני – שמשמר את הקונפליקט ולא פותר אותו. קשה להיחלץ מתבניות אלה, לשנותן ולו במעט וזוהי אותי מהותה של ההשפעה הטיפולית. לעזור להתבונן בהן, להבין על מה הן בנויות ולעגל אותן קצת.

רעות, סיגל ונשים נוספות אכן סובלות. אני מאמינה שקיימים גברים רבים שחשים רגשות דומים. למרות הסבל קשה מאוד לעשות שינוי. ליצור עמדה אמפתית בה יכולים להיכנס לנעליו של בן/בת הזוגי ולהבין שהוא או היא רואים את המציאות באופן אחר. כמו שאומר השיר: "דברים שרואים משם, לא רואים מכאן". הרי המציאות הפנימית היא שצובעת את מה שאנו חווים ומפרשים, יותר מזו החיצונית. לכן כדאי להיות קשוב אליה, מודע לקיומה ולא להתכחש אליה.

>> חלון פנורמי, הבלוג של ד"ר נלי שטיין




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה