מי שמאמין לא מפחד

עינת ברזילי מנסה לפצח את נקודת המבט האמיתית של היהדות על הנשים ולא מבינה איך היא נותרה לבד במערכה, אישה שאוהבת את היהדות ושונאת את ההקצנה. פוסט אורח

06/12/2011
מערכת סלונה קבלו עדכונים ממערכת
  • RSS
» עינת ברזילי

הלו? מישהו שומע אותי? מה פשר ההד המוזר שחוזר מקולי שלי? אין כאן אף אחת? לא נשארה אף אישה דתית, שלא ויתרה על המגזר? שלא נטשה ובחרה בחילוניות המאפשרת, הפתוחה, הקוסמת מתרבות וחופש, או לחילופין הקשיבה וצייתה לקולות המזרים אימה, המהלכים פחד ודורשים עוד בד, עוד כיסוי, עוד  צמר?

לא נשארה כאן אף אחת כמוני? שלא המירה את אמונת הילדות, אבל מרגישה שהאמונה מוותרת עליה ומחפשת מאמינות חדשות, קהות חושים, בלתי חושבות, שיקבלו אותה גם ב- 3 לפנות בוקר, תובענית ודורשת הכול לעצמה?

ריק פה. מימין נשים שמוסיפות טפח על טפחיים, ונדמות כהוזות כישופים, משמאל נשים לוחמות בעד פמיניזם גורף, סוחף, רץ הלאה ולעיתים בועט בכל מה שנקרה בדרכו: רומנטיקה, נטיות נפשיות שונות של גבר ואישה, מסורות קדומות.

אני מנסה להסביר לחברותיי הדתיות, שעוד רגע והגל ישטוף גם אותן, ייקח מהן את זכותן לחנך את הבנים, יפריד בינן ובין בעליהן לא רק בבית הכנסת, אלא גם בחופשת קיץ, בטיול בלונה פארק. מנגד אני מבקשת מחברותיי החילוניות להבין את הבסיס הערכי השונה. לא לראות בכל הלכה "שונאת נשים" אלא אולי כזו שמכירה בתפקידים התורניים השונים שלהם.

ובינתיים מסביב סופה. הבית האיתן המגובש אינטלקטואלית שבניתי לי במרחב המחשבה, בית שקירותיו דמוקרטיה, מימוש עצמי, חירות האדם ותקרתו התורה והרוח היהודית, מדרשי חכמים בהם תמיד נשים כבודות מאתגרות את החכמים ויכולות להן, הבית הזה רועד במערבולת של פסקי הלכה מטורפים. רבנים שמחנכים גברים לראות באישה סכנה ואיום, כתות קיצוניות שבמקום להיות ביזאריות ומוקעות, הופכות לסמן ימני אליו יש לשאוף.

בת שבע שרה באמבטיה

מהי האמת? איך רואה היהדות את הנשים? זה מורכב. בואו ניקח רגע את החומר הנפיץ ביותר. "קול באישה ערווה". האיסור הזה הוא חלק מאיסורים שונים המתייחסים לכוח המשיכה של האישה. דמיינו לכם מין ג'סיקה רביט כזו, לבושה בשמלה אדומה, שרה בקול נמוך וסמיך מוארת בספוט לייט את "בלו מון". על זה חשבו חכמים שאסרו על גבר לשמוע קל אישה שר. על האישה האחרת, שיכולה להתקבע בפנטזיות שלו ולגרום לו למאוס באשתו. אם תרצו, זו בת שבע ששרה באמבטיה, קולה עולה מבעד לחלון ומטריף את דויד המלך עד הוא קורא לשלוח את אוריה לקרב ולוקח את הפרי הבשל והרחוץ לפיו. בלי לברך.  כוח הפיתוי של האישה על הגבר הוא גדול. ולהיפך. זה מה שרצו חכמים לומר. אנחנו יצורים המונעים מתשוקה. ברוך ה'.

מכאן ועד חיילים שנוטשים טקסים צבאיים, ועד לעורכים שלא מתירים לנשים לעלות לשידור, ובתי קברות בהם אסור לנשים להספיד את יקיריהן, הדרך כל כך ארוכה. אפילו לא קיימת. ממציאים אותה מיני פחדנים, חסרי עומק רוחני ורגשי, שלא מסוגלים לקחת אחריות על היסוסי האמונה שלהם. על המשברים האידיאולוגים מול אתגרי התקופה, ופשוט מנקזים את הבלבול לדיכוי האחר, שמבחינתם הוא האישה. "האישה אשר נתת עימדי" אמר אדם כשאלוהים שאל אותו היכן הוא.

הם לא יודעים היכן הם. לא מוצאים את מקומם. ולכן, זו האישה, היא זו שתעגן את הזהות הדתית שלהם אל הקרקע באמצעות עוד ועוד החמרות במסמרות אל גופה.

מי שלא מוכנה לשאת זאת, תעשה חילונית. מי שחסרה בעצמה, ומוכנה למלא את הואקום בהקצנה, תעשה חרדית. החילוניות ימשיכו לשעוט קדימה, וישפכו את התינוק עם המים.

ואני? אני לבד פה. אישה שאוהבת את היהדות ושונאת את ההקצנה, ולא מוצאת לוחמות לשתף איתן פעולה.

>> עינת ברזילי היא פובליציסטית ועורכת האתר צו פיוס




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • תמונה אישית חיה סדן 07/12/2011

    אומרת אני, החילונית הפמיניסטית: (שאולי לא שומרת את אמונת הילדות, אבל לא בהכרח מתמצאת פחות במקורות היהודיים או מבינה אותם פחות טוב)

    השאלה “איך רואה היהדות את הנשים?” מטעה. אין כזה דבר “עמדה של היהדות”. גם לא “עמדה של ההלכה” זה העיוות שבגללו הגענו עד הלום: הפיכת היהדות מתרבות תוססת, חיה ובעיקר דינאמית, למאובן פונדמנטליסטי כדוגמת זרמים איסלמיים מסוימים.

    אצל חז”ל יש טקסטים של שנאת נשים וטקסטים שמדובבים נשים וטקסטים שמאירים תחומים של אפליה וטקסטים שרומזים על אפשרות של נשים להגיע למדרגות רוחניות גבוהות.

    המדרש המוקדם לא חש צורך לאחד ביניהם אלא מניח אותם זה לצד זה. מבחינתי מי שמנסה לספר לי משהו על עמדה של “היהדות” לא מבין מה המהות של התרבות שלי, היהודית: רבת פנים, מגוונת, רחבה. ובתוך זה יש כלל אחד שמייחד את היהדות משאר הזרמים הרוחניים – תיאולוגים – : “עשה לך רב”, ומבחינתי: “עשי לך רב”.

    עשי לך רב – כלומר, הקשיבי, חשבי, החליטי עם מה מכל השפע הדרשני והפרשני את מזדהה ומה את לא מקבלת, ואין לך אופציה להיות בעמדה הפאסיבית של “הרב אמר”, או “ככה זה ביהדות”.

    עניין אחר: בת שבע לא שרה באמבטיה. העובדה שתיארת את הסיפור המקראי כאילו שורשיו בשירת נשים מעניינת מאוד, כמובן זרה לגמרי לרוח המקרא. אולי יש מדרש מקביל אצל חז”ל? אם יש מדרש כזה, אני מניחה שאפשר להניח אותו עם שאר המדרשים המיזוגניים מסוגו.

  • שבוע סוף « האחות הגדולה 09/12/2011

    [...] מי שמאמין לא מפחד (עינת ברזילי, סלונה) [...]

בחזרה למעלה