אמא, מה זה דמוקרטיה?

רגע לפני שיהיה לה יקר מדי להביע את דעתה, נעמה תורן רוצה להגיד שמי שחושב שהחיים שלנו דבש ושאנחנו אמריקה הוא באמת עיוור או אידיוט

23/11/2011
נעמה תורן קבלו עדכונים מנעמה
  • RSS
» נעמה תורן. ידיים: נגה שריג. צילום: עלמה שריג

בבית שלי זה ידוע שאישה אסור לה שתשיר, ודאי שלא  בציבור, אבל חלילה גם לא בין ארבעה קירות בנוכחות עדות יוצאות חלציה, או גרוע מכך - חברות שלהן או סתם אנשים מן היישוב שעלולים לקשר בין האשה הזאת לבינן. כמובן שמדובר בהדרה שלי בלבד מהמרחב הציבורי, הפרטי וכל מרחב, אם קיים, ביניהם.

המקום היחידי שבו מותר לי לשיר זה באוטו כשהחלונות סגורים, כשהן שרות איתי אדל בפול ווליום והקטנה הופכת את הבננה של אחרי שיעור התעמלות למיקרופון פרוביזורי. "Never mind I'll find someone like you! I wish nothing but the best for you", שלושתינו שואגות, הקטנה מאחור אומרת את המילים כמעט נכון, כמו שחקן זר שרק הוגה את הצלילים בלי להבין מה הוא אומר; החלונות סגורים, איש אינו שומע, ואני מקבלת היתר מיוחד לשעת נהיגה. המצב מחמיר כשאני מתחילה לרקוד מאחורי ההגה או להוסיף תנועות ראש מוגזמות. אז הבנות מחמירות יותר מהחשוכים שברבנים. בקרוב אסע כשעל החלונות וילונות שחורים. בכל זאת, אישה.

הבוקר לקחתי את הקטנה לבית הספר (מודה, אני מקפיצה אותה באוטו, לא אקולוגי אבל זריז) ולא שרתי. הקשבנו לחמשיר שהקריא יהונתן גפן ברדיו או מישהו שחיקה אותו נפלא. נזכרתי שאמא שלי או אח שלי היו שומעים בבית תקליטים של יהונתן גפן כשהייתי קטנה, "זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל", ואת "מכתבים למערכת", וכבר אז הבנתי שהוא אומר דברים שאנשים לא אוהבים לשמוע, ואהבתי את הקול המיוחד הזה שלו, עם השין שהוא ירש מאביב, או להיפך - אביב מאביו. עכשיו, בדרך לבית הספר, סלוצקי מרדיו תל אביב מחקה אותו, או שאולי זה הוא בעצמו, מי יודע, ומה זה חשוב. זה שיר אשכבה לדמוקרטיה, שנפל על מאזינה נלהבת במושב האחורי. השיר דיבר על הרומן שהיה לנו עם הקונספט הזה, של כוח לעם, ואיך הלך העם ונשאר רק הכוח, ואפילו מהמחבוא האחרון שלה, בארון בית המשפט העליון, היא מגורשת.

המאזינה במושב האחורי אמרה שהיא מאד אוהבת את השיר על הדמוקרטיה ושאלה מה זה דמוקרטיה בדיוק. כרגע, זה מין וירוס שיש הרבה אנשים שרוצים להילחם בו בדרך דמוקרטית, לא עניתי לה את מה שרציתי ולמזלי האור התחלף לירוק והגענו לשער.

אין לי הרבה מחשבות טובות על המקום הזה שלתוכו אני מגדלת שתי בנות, שיהיו פעם נשים טפו טפו טפו – ואני לא מדברת רק על הדרת נשים שעוברת בשתיקה יחסית. למה באמת לראות נשים בחוצות הרחובות, אם יש לכולם פורנו באינטרנט; למה לשמוע שירת נשים, אם אפשר להוריד לאייפוד, מה אכפת לנו שנשים ישבו מאחור באוטובוסים בירושלים, אנחנו נוסעים באופניים ובמכונית בשדרות רוטשילד; אז נשים לא יבחרו דיינים, זה הכל עניין של דתיים, לא?

>> נעמה תורן על המגמה המייאשת בשוק התקשורת

באיזו מדינה יחיו הבנות שלי בעוד עשר, עשרים שנה? לא מתחשק לי לדמיין. כנראה שלא עשיתי מספיק כדי שהיא תהיה כזאת שבה נשים, חילוניות, שמאלניות וליברליות יוכלו לחיות בשלווה ובנחת עם שכניהן.

פעם אולי עוד יעצרו אנשים שיגידו בקול שהם שמאלנים. "שמאלני" – איזו מילה אנכרוניסטית. אף אחד לא אומר את זה בלי להתנצל, כמעט כמו שנשים אומרות משום מה "אני לא פמיניסטית, אבל...".

בית הספר נגמר מזמן. כבר ערב, ובכנסת מתכנסים להם "נבחרים" להצביע על חוק ההשתקה להצבעה ראשונה בכנסת, שכנראה יעבור. חוקים לא דמוקרטים שעוברים באופן דמוקרטי, זה בהחלט שימוש נאה בכלי הזה. איך אמר ההוא ברדיו? הלך העם, נשאר הכוח. ובכוח אנחנו מבינים.

אז זה הזמן להגיד, לפני שיוגדלו פי 6 הפיצויים על הדברים הבאים: אני לא אוהבת את מה שהממשלה הזאת והעומד בראשה עושים למדינה, אני מקיאה מאסטרטגיית ההיעלמות של שר הביטחון, אני מגלה שהערכים שאני מאמינה בהם הופכים לסדין אדום מול אלה שלא מוכנים לשמוע את האחר. מה שקורה פה לא טוב ליהודים, גרוע ליהודיות ולכל האחרים שגרים כאן (כן, אנחנו לא היחידים כאן וגם לא באיזור כולו).

אז נכון, יש פה שבוע אופנה ורוברטו קוואלי כאן והבימה נפתחה מחדש, וליידי גאגא תגיע שוב. וגם מדונה. שוב. אבל מי שחושב שזה אומר שהחיים שלנו דבש ושאנחנו אמריקה, הוא באמת עיוור, או אידיוט. עכשיו, אדוני שופט, כמה זה עולה לי?




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך