ילד מהקטלוג

אדוה מלמד פנטזה כל ההריון על פעוט אידיאלי שישן כל הלילה בעריסה עטורת מלמלות. למציאות, מסתבר, כללים משלה

23/11/2011
אדוה מלמד לוי קבלו עדכונים מאדוה
  • RSS
» אדוה מלמד לוי בשמלה נטולת פליטות

כמו כל הורה שפוי, גם אנחנו פיללנו לילד בריא.

בזמן שנשאר בין מיליוני הבדיקות (אלו שמאביסים עליך בזמן שאת משמשת כבית גידול אנושי), הרשינו לעצמו להשתעשע במחשבות אקוטיות כמו 'למי ידמה?'.

אולי ייקח את העיניים הכחולות מסבא, את האסרטיביות מאמא והמראה המצודד מאבא ואולי להיפך?!'. הצחיק אותנו נורא, שיצא לנו ילד מסודר כמו אמא או חלילה ילד מופנם כמו אבא.

הפלגנו במחשבותינו על אותן שבתות בבוקר, כשהוא יתעורר, יעמוד במיטה ויצעק: "אבא", "אמא" ונקפוץ בחדווה וברינה לעברו. מיותר לציין שלא תיארנו לעצמנו שזה יקרה בדרך כלל ב 05:00 בבוקר. עד אז, היינו בטוחים, שהשעה הזו קיימת בשעון רק כי זה הסתדר טוב למי שהמציא אותו.

דמיינו איך נרהט את החדר של הנסיך (טוב נו, אני מודה, הדמיונות הללו היו רק שלי) בלבן צח, ונעטר את מיטתו כיאה ללואי מהמאה ה- 21, במצעים לבנים ומלמלות.

בתוך שידת ההחתלה ינוחו כלאחר כבוד בגדי המעצבים הקטנטנים שארכוש עבורו במיטב כספנו (וכספיי הסבתות) ועל המדף יעמדו, כמו חיילים מצד אחד הקלאסיקות של ספרות הילדים, אלו שכ"כ אהבנו ומהשני, צעצועי התפתחות חדשניים, אלו שמבטיחים להפוך את ילדינו לאלברט הבא. לא זה מהפירות. איינשטיין כמובן.

הגשמת דמיונות זה לחלשים

ואז ילדנו. תודה לאל, ילד בריא.

וגם הבנו דבר או שניים.

בעיקר שיש כנראה חוק לא כתוב שאומר שכל מה שאתה מדמיין בדרך כלל קורם עור וגידים. אצל הילד של השכנים כמובן.

הילד שלנו בעל עיניים חומות, מבלגן כל דבר שנקרה בדרכו. גם אם מדובר במרצפת. תסמכו עליו שבתוך כמה דקות, הוא יקשט אותה בצבעים המיוחדים והלא רעילים שרכשנו עבורו.

הילד שלנו לא תמיד קם ב 05:00 בבוקר. כי הוא ער בלילות.

לפחות את הריהוט שכה חשקתי לרכוש עבורו (וגם קצת עבורי), מיקמתי בחדרו, ויהי מה. אחד לאחד עם הדמיונות שלי. אבל שלא כמותם, המצעים הלבנים כבר הוחלפו עשרות פעמיים אחרי פליטות, בריחות של פיפי וביקור לא נחמד בעליל, של וירוס הרוטה הידוע לשמצה.

חלק מהספרים כבר מעוטרים בדבק סלוטייפ אחרי שהגאון מוילנא פירש את אמא לא נכון כשאמרה לו: "בוא נקרא ספר". וקרע להנאתו ספר.

צעצועי ההתפתחות סובלים משברים קשים וחלק מהם, אותם אלו שבחנות דווקא כן השמיעו קולות- כבר נדמו.

בקיצור, ילד קטלוג זה אומנם רק בקטלוגים. אבל זה בכלל לא אכפת. כי יהלי, זה הילד שלנו.

הוא בריא והוא נורמלי ויפה תואר והוא מרגש ומצחיק ושובה ואין מצב שהיינו מוותרים עליו בשביל שום הון שבעולם. גם לא בשביל להגשים דמיונות. להגשים דמיונות זה לחלשים. זה בשביל השכנים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה