פרידה מאוחרת

"החברות לא עודדו אותי להפרד ממנו. 'איפה בגילנו תמצאי בן זוג?' הן שאלו, 'מי שראוי נשוי לאשת נעוריו'". שרית ישי לוי שוב לבד, אבל לא מוותרת על האהבה

16/11/2011
שרית ישי לוי קבלו עדכונים משרית
  • RSS
» מורגלת למצוא בני זוג בלי בעיה. שרית ישי לוי

אני ישנה באלכסון במיטתי הזוגית ובניגוד לאלו שאומרות כי הן חוגגות על התנוחה אני חייבת לציין שלי היא לא עושה שום שמח. להיפך, שמתי לב שבזמן האחרון התחלתי לסדר את הכריות שאינני ישנה עליהן לצדי, כך שלא אתרגל לישון לרוחבה של המיטה. שמתי לב שאני ישנה בקצה הצד שהיה תמיד שלי ולא מנצלת את העובדה שעברו כבר די הרבה לילות מאז שהוא ישן בצד שלו.

לא מדובר בסיפור עצוב חלילה, לשם שינוי הפעם לא נשבר לי הלב. הפרידה התקיימה מיוזמתי ומרצוני. בהתחלה חגגתי את החופש כמי שנפטרה סליחה על הביטוי מסרח עודף, סרח עודף שהתקיים איתי כמה חודשים יותר מדי בגלל הפחד המשתק שתוקף את רובנו בגיל הזה, הפחד מלהיות לבד. כשדיברתי על אפשרות של פרידה לא זכיתי לעידוד מהחברות. איפה בגילנו תמצאי בן זוג? שאלו אותי רובן ואני שהייתי מורגלת כל חיי למצוא בני זוג בלי בעיה, לא הבנתי את השאלה.

"בגילנו", אמרה י', "מי שראוי נשוי לאשת נעוריו וחי איתה בשלום ובחברות ואם הוא גרוש וראוי הוא מעדיף נשים צעירות מאתנו וממנו בהרבה". "הוא מושלם", אמרה כ', "הוא נראה מעולה, אוהב להקות רוק מהסבנטיז, אוהב לבלות בברים, אוהב להתלבש, נוהג במכונית הנכונה, מסכים תמיד לנסוע לחו"ל או לטייל בארץ (בתנאי שאשאיר אותו במיטה או בג'קוזי ואצא לשוטט לבדי, אבל את זה לא סיפרתי לה) מבשל, מפנק, קונה לך מתנות מיוחדות לימי הולדת, איפה עוד תמצאי בגילנו גבר כזה?".

הנחתי לו לסמס את המילה האחרונה

עם הטיעונים האלה היה קשה להתווכח. הם השאירו אותי איתו עוד תקופה ארוכה, ארוכה מדי. הייתה רק חברה אחת - דווקא זאת ששידכה ביננו - שאמרה שמיציתי אותו ואני צריכה ללכת הלאה, אבל היא הייתה היחידה. מוזר שדווקא לה, המכירה אותי טוב מכולן, לא הקשבתי. מתי התחלתי להקשיב? כשהתחלתי להקשיב לעצמי. כשהתחלתי לקנא בה (באותה תקופה הייתה נטולת בן זוג) על שהיא הולכת הביתה לבד ועושה כל מה שהיא רוצה בזמנה החופשי בלי לתת דין וחשבון לאיש מלבד לעצמה. אז הבנתי שאולי יש משהו במה שהיא אומרת והתחלתי לעשות רשימות בעד ונגד הזוגיות שלי שהלכה וגססה, למרות כל ניסיונותי להפיח בה רוח חיים. המסמר האחרון בארון הפרידה שלי מבן זוגי, הגיע כשחברה טובה שחיה המון שנים בחו"ל ולא הכירה אותו הגיעה לחופשה בארץ. באחת מארוחות הערב המשותפות היא לחשה לי באוזן: "מה לעזאזל את עושה איתו?" ואני חשבתי שאם זה כל כך ברור למרות שאני מנסה להסתיר, הגיע הזמן ללכת.

זה לא היה קל אבל זה הרבה יותר פשוט כשאין ילדים משותפים, רכוש משותף וכשהוא גר בבית שלך ולא להפך. עשיתי את זה ונשמתי לרווחה. כדי לא לרסק לחלוטין את תדמיתו הגברית בעיני עצמו, הנחתי לו להגיד את המילה האחרונה. היא נאמרה באס.אמ.אס. כן, בנות. גמרו איתי באס אם אס אחרי שנים  - הללויה.

רק אחרי שהלך והצד שלו במיטה התרוקן קלטתי פתאום כמה נפח הוא תפס בחיי. השידה שליד הצד שלו שהייתה מלאה תמיד לעייפה בניירות, סיגריות, קופסא של חומרים אסורים ואינספור גאדג'טים וכדורים הייתה ריקה כעת ונקייה למשעי, רק מנורת הלילה עליה ואני שכחתי כמה היא יפה. ורק אז כשהבטתי בשידה הריקה נזכרתי שהוא היה לוקח המון כדורים. אלוהים חשבתי לעצמי אני כולה לוקחת הורמונים והוא: כדורים לכולסטרול וללחץ דם ולמניעת התקף לב ונגד צרבת ונגד הנג אובר ואולי היה לוקח גם את הכדור ההוא המפורסם ואני לא ידעתי, כי יחסית לגילו אין מה לדבר - הבן אדם היה במיטבו.

אחרי שהלך הלילות היו שקטים. אף אחד לא התנועע בחוסר שקט בצד ההוא של המיטה, אף אחד לא ראה ערוץ "אגו" באמצע הלילה או משחק כדורגל כי היה לו קשה להרדם, אף אחד לא הזיע כמו סוס והרטיב את המצעים והכי נפלא: אף אחד לא נשף מפיו או מאפו או השד יודע מאיפה, קולות שהיו מעירים אותי כל פעם מחדש. אני לא אשכח איך באחת הפעמים כשלא יכולתי יותר, נגעתי בו בירכו כדי אולי להפסיק את הנחירות והוא התלונן שאני מעירה אותו. אני מעירה אותו!

כעת כל זה נגמר. גם הארון התרווח, שלא לדבר על מגרות האמבטיה. המיטה היא רק שלי, חדר השינה הוא רק שלי ואני השליט היחיד של השלט. אז למה קשה לי להתרגל לכל הטוב הזה? ולמה אני לא נהנית לישון באלכסון? ולמה לעזאזל לא איכפת לי, אבל ממש לא איכפת לי - שיבוא כבר מישהו חדש ויפריע לי לישון בלילה?




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה