בית ספר לאהבה

לדורית כהן נמאס מהמסחרה של האהבה. מכל כיוון מבטיחים לה סדנאות למציאת האחד, אבל היא מעדיפה להישאר סקפטית, לא ממהרת לחלק את כספה לכל שרלטן ועדיין סומכת על המזל

11/11/2011
דורית כהן קבלו עדכונים מדורית
  • RSS
» אין לי סבלנות לשיווק עצמי. דורית כהן

בכל אמצעי התקשורת והערוצים האפשריים הם מגיחים לעברי. דרך העיתונות הכתובה, הרדיו, הטלוויזיה, שלטי החוצות וכמובן האינטרנט. החצופים שבהם קופצים  היישר למרכז המסך. כולם רוצים לדעת עלי דבר אחד: האם יש לי זוגיות? ואם אין, אז זה מצוין. בסכום הוגן וראוי, לטענתם -  הם יעזרו לי למצוא את האחד. "ללמוד על עצמי", "להכיל את האחר", "לבוא לזה ממקום חדש", ועוד שלל קלישאות, שהשד יודע מה עומד מאחוריהן.

כמעט עשור מאז פריצתו של העידן החדש, זה שמביא איתו שלל סדנאות וחוגים מהסוג הזה, וטרם הסתגלתי אליו. מוזר, חשבתי שאכנע לו עם הגיל.  שוב ושוב אני מוצאת את עצמי נסוגה מהסדנאות שמוצעת  לי בכדי שאוכל למצוא אהבה. אם אני מסכימה להיכנס ולשמוע, יוצא שאני עושה את זה כמו אלו הנכנסים באיחור לקונצרט. קודם הם שמים את קצה הנעל ובוחנים בזהירות את השטח וכאשר הם מחליטים להניח את כף הרגל במלואה, הם לא ממהרים לעשות צעד נוסף. לא ממהרים להזיזה. המחשבה שמלווה אותם היא שעל פזיזות משלמים מחיר. בדרך כלל, המחיר יוצא מהכיס. עניין של כמה אלפי שקלים.

הדלת לעולם החדש, לשלל התורות, התנועות והתפיסות של עולם הזוגיות, היא לא דלת פלדלת אצלי. היא לא כוללת שבעה בריחים ומנעול אחד שמפעיל את כולם וכלל לא קשה לפריצה. אצלי הבעיה אחרת. אחרי שהדלת הזו נפתחת מגיעים למסדרון ארוך עם רצפה סטרילית, אור ניאון, ובתוכו נמצאות עשרות דלתות שתלויי על גבי כל אחת ואחת מהן אינסרטים וכולם בלי יוצא מן הכלל, מנסים להסביר לי דבר אחד: "מחפשת אהבה? זקוקה לזוגיות? יופי. הגעת למקום הנכון."

ואני כמהה לאהבה. ברור שאני כמהה. זה לא מובן ? למה זה לא מובן מאליו? בגלל שאני לא מצטרפת לכל להקת הפסטיבלים והחוגים שיכולים לפתוח את האופציות להיכרות? הבעיה היא לא ההצטרפות לסדנאות. אל תדאגו, כל הזמן דואגים ליידע אותי על אחוזי ההצלחה של אלו שנכחו  בחוגים ומצאו את אהבת חייהם וחיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. הבעיה היא שכמות הסדנאות וים האינפורמציה שמציפים ומוצעים בכל דרך אפשרית גורמת לתהליך, שגם ככה קשה מנשוא לאנשים כמוני, אנשים שבבסיסם אין להם סבלנות ואין להם כוח וחשק להתחיל לשווק ולמכור את עצמם, להיהפך ולהיות כמעט בלתי אפשרי.

רוצים אותי במצוקה רגשית

הבעיה הזו היא בעיה קטנה, אולי עוד אתגבר עליה בעתיד. הבעיה העיקרית היא שאני מסתובבת בתחושה שלסדנאות והחוגים האלו יש איזשהו חיישן, רדאר וכל מה שהם רוצים זה לתפוס אותי בחולשתי. הם מקווים שאגיע אליהם מתנשפת, פרועת שיער, מיוזעת, מפוחדת ומבוהלת מעולם הרווקות. הם רוצים אותי במצוקה רגשית ועיניים טרוטות, מתרפקת על דלתם ומתחננת על נפשי שיחלצו אותי משאול הרווקות. שיחלצו אותי מחיי הרווקות המפחידים, ממערכות היחסים הכושלות, מקופסאות האוכל שהוריי מביאים עם ביקורי בביתם. הם רוצים אותי תלויה בהם ורק בהם ואז הם יעשו בי כרצונם.

ואני, אני בכלל לא שם. אם להודות, רוב הזמן אני אוהבת את החיים שלי. אני חיה חיים מלאים וטובים שבהם אני כמהה לחברות, לחלוקה  ולרצון לחוות ולנצור יחד רגעים אינטימיים ומשמעותיים. אני לא זקוקה למישהו שיציל אותי מעצמי, רוב הזמן אני דווקא די בסדר עם עצמי (אני מקווה). לכן, אם יוצא שאני מתעניינת בסדנה כזו או אחרת, אני מגיעה אליה ממקום של בחינה ובדיקה ולא ממקום של חולשה ותלות.

יתכן שיש סדנאות איכותיות, מרצים טובים שיכולים ללמד אותי דבר או שניים, להרחיב לי את היריעה, לגרום לשינויים ולעשיית צעדים משמעותיים ונפלאים בחיי. אבל הן בודדות. לעומתם יש כמות לא מבוטלת של סירחון כלכלי, רדידות ושרלטנות שהרסו כמעט כל חלקה טובה של האחרים שבאים ממקום רציני. למצוא סדנאות כאלו זה כמו לחפש מחט בערימת שחת ובשלב הזה, אני מתעייפת ויוצאת מהמשחק. מקווה בכל ליבי שהמזל הוא זה שיאיר לי פנים. מקווה ממש.

<< לסיון אסקיו זה דווקא עבד




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה