תהיי יפה ותשתקי, גרסת החדשות

קרן נויבך היא עיתונאית מהסוג הביקורתי והנוקב, טראבלמייקרית כזו שאומרת מה שהיא חושבת בלי להתנחמד. ליהי יונה ומעין סודאי מהבלוג "ראומה" על פיטורי נויבך

09/11/2011
בחדשות קבלו עדכונים מבחדשות
  • RSS
» קרן נויבך, צילום מסך

מתוך הבלוג "ראומה".

הבוקר התוודענו לכך שרשות השידור פיטרה את קרן נויבך כיוון שהיא "לא עוברת מסך". לפי הפרסומים השונים, "מנהליה של קרן נויבך בטלוויזיה התנגדו לכך שהיא תגיש את התכנית "מבט שני" במסגרת העונה החדשה בטענה כי היא אינה עוברת מסך והצבתה בזמנו בשידור נכפתה עליהם ע"י המנכ"ל הקודם ולא היתה החלטה מקצועית".

ברצינות?

בואו לא נהיה תמימות, לא פיטרו את קרן נויבך מרשות השידור בגלל שהיא לא עוברת מסך. הפיטורים, כך נטען, בוצעו על רקע פוליטי ולא מקצועי. נויבך היא עיתונאית מהסוג הביקורתי והנוקב, טראבלמייקרית כזו שחושבת שהעיתונות חופשית ואומרת מה שהיא חושבת בלי להתנחמד, מעין כלבת שמירה בצד הלא נכון של הדמוקרטיה. אז כנראה שקרן נויבך לא פוטרה בגלל שהיא לא עוברת מסך אבל מה שמעניין הוא, שמשום מה טענת ה"לא עוברת מסך" היא הכסות הלגיטימית לפיטוריה. מישהו ברשות השידור חושב שזו, ולא אחרת, סיבה שתניח את דעתנו. לא לחצים פוליטיים, אלא אתגור אסתטי. או איזו הקלה!

כחלק מהמגמה המסתמנת לערוף את ראשם של עיתונאים שהמלך לא חפץ בייקרם עצמי שאלנו את עצמנו האם במצב ההיפותטי לחלוטין שבו ערוץ 10 היה מתבקש לפטר נניח את העיתונאי רביב דרוקר, האם ייתכן שמנהליו היו מוציאים לתקשורת הודעה שרביב פוטר בשל העבודה שהוא לא עובר מסך? ואיזו תמונה היו מצרפים לידיעה הזו?

התשובה היא כמובן שלא, מנהליו של דרוקר בערוץ 10 לא היו אומרים שהוא לא עובר מסך. ביטויים מכובסים כגון "לא עוברת מסך" הם ביטויים השמורים רק לנשים, וספציפית לנשים שלא מתיישרות עם המודל הנשי שהמסך דואג לפמפם. זִקנה? שומן? תלתלים? לא בבית ספרנו. האישה שמביטה אלינו מהמסך צריכה לעמוד בסטנדרטים חיצוניים בלתי מתפשרים, הלא הן עשויות להוות דוגמה לנשותינו, בנותינו, אחיותינו.

ביטויים כגון "עוברת מסך" הם אמצעי בשירות הכוסיפיקציה, מונח אותו טבעה מירב מיכאלי בכישרון רב, אשר נועד לתאר את התהליך שגורם לעיתונאיות רציניות ומוכשרות כגון שלי יחימוביץ', לינוי בר גפן, רינה מצליח ועוד להשתעבד למכשיר הפן.

ההנחה הזו, שהפתרון שלא יעורר מחלוקת ציבורית הוא זה לפיו קרן נויבך לא עוברת מסך מתאפשרת רק בתוך מסגרת כללית שלא רואה בערך המוסף שנשים יכולות להביא לתקשורת הרבה מעבר לפוטנציאל האסתטי שלהן.

אנחנו מסוגלים לקבל את זה, כי אנחנו רגילים לקבל את מרבית הנשים בתקשורת באופן הזה. לאחרונה העלו כמה נשים את הטענה המוצדקת לפיה בשולחן הפרשנים של אולפן שישי אנחנו נראה כמעט תמיד רק פרשנים-גברים. למעט רינה מצליח ואולי עוד נציגה בודדת כאן או שם, ככלל בערבי שישי שלנו, מועדון הרוני-דניאלים נותר גברי לחלוטין. האישה היחידה המופיעה על המסך היא יונית לוי, ותפקידה העיקרי הוא לתווך ולקשר בין דעות הגברים השונות. במילים אחרות: האנשים היחידים שמקבלים את הזכות להגיד מה דעתם על מה שקורה הם גברים. התפקיד שניתן בדרך כלל לנשים בתקשורת הוא להציג את הדעות השונות שמשמיעים גברים.

הבנת המציאות הזו, המדירה דעות של נשים מהזירה התקשורתית כמעט לחלוטין, מחדדת עוד יותר את הדרישה הקודמת מנויבך להוריד גם את שלוש הדקות היחידות בפתח כל תכנית בהן התאפשר לה להביע את דעתה.

הדרת הנשים בתקשורת לתפקידים שהם כמעט אך ורק ייצוגיים, היא זו שבין היתר מאפשרת את הלגיטימציה לדרוש מהנשים גם מראה שהוא יצוגי. הרי ממילא התפקיד הניתן לאישה – תפקיד ההגשה – הוא תפקיד טקסי בעיקרו, ולא מהותי.

את רביב דרוקר היה פחות נוח לפטר בטיעון המביך שהוא לא עובר מסך כיוון שהערך המוסף שלו לטלוויזיה גדול הרבה יותר. לפיכך הדמות התקשורתית שלו בעינינו, כמו גם זו של רוני דניאל, נחמיה שטרסלר או אמנון אברמוביץ'. כל אחד מהגברים הללו מהווים דמות תקשורתית עם עמדה, דעה, מחשבות על הדברים המתנהלים. לפיכך הם נתפסים בעינינו כדמויות מלאות יותר, ולאט לאט המראה שלהם הופך לזניח יותר ביחס לתדמית הכללית שהם מאפשרים לנו לגבש עליהם.

אבל ככל שאת הדעות של נשים משתיקים בטלוויזיה, והן נשארות בתפקיד ייצוגי של הגשה בעיקר, נוח לנו לקבל את הדרישה הזו מהן לעבור מסך. תהיי יפה.

תפקיד הפגום

ומחשבה אחרונה על מישהי שנצרבה בזיכרון כמי שלא עברה מסך. חנה גור, בחורה צעירה מאשדוד שניסתה להתקבל לתכנית כוכב נולד והודחה בשלבי האודישנים בשל בעיה במראה הלסת שלה.

"כשאמרו לה שהיא לא עוברת מסך בגלל הפה שלה, היינו בהלם", אומרת אווה גור אמה של חנה. "לא יכול להיות שבתחרות כמו כוכב נולד בוחנים זמר בגלל העטיפה שלו ולא בגלל הכישרון". ויחד עם זאת, ממשיכה אמה של חנה בנימה סלחנית יותר ואומרת, "חנה נפגעה מאוד, ואז הגיעה אליה המפיקה טמירה ירדני, חיבקה אותה והציעה לה ללכת לטיפול שיניים. כשהתברר שלא מדובר בבעיה שאפשר לפתור בתוך זמן קצר, הציעה המפיקה המקסימה שטדי הפקות יממנו עבורה את הטיפול ". אכן מקסימה.

חנה גור כאמור נתבקשה להסכים, לומר תודה יפה, לחייך ולגשת לאודישנים של השנה הבאה, בעוד שחברת טדי הפקות איששה את מעמדה כמעוז של טוב לב ואלטרואיזם כך שהסדר החברתי שב על כנו. מבלי ליפול למלכודת רק אומר, ששירתה היפה של חנה גור לא עזרה לה להעפיל לשלב הנבחרת, כפי שקולם היפה של מועמדים גברים אחרים שלא התאימו לסטנדרט המקובל הצליח לעשות. בהתאם לתפקידן הטקסי של נשים על המסך, קל לנו מאוד לנטרל את התוכן שלהן בשם העטיפה. כך, לא קולה היפה של חנה גור או תפקודה המקצועי והמוערך של קרן נויבך במשך שנים מספיקים על מנת להדוף טענות כלפי המראה שלהן. ולא זו אף זו, אלא שטענות אלו הן כל כך לגיטימיות כך שהן משמשות תירוץ להסוואת מניעים 'מלוכלכים באמת'.

בהקשרים אחרים, התנהגותה של חנה גור מתאימה למה שנקרא "the impaired role" או בתרגום עילג שלנו: "תפקיד הפגום".

תפקיד 'הפגום' הוא מונח שנעשה בו שימוש בדיסציפלינות שונות ושנועד לתאר מודל התנהגתי המאפיין אנשים וילדים המצויים במצב שאינו 'בריא'. ילדים עם מוגבלות כך נטען, מאמצים כבר מגיל צעיר את דפוס ההתנהגות המצופה מהם – דפוס התנהגות של פאסיביות והכרת תודה. התפקיד הפגום בהקשר זה, הוא אמצעי הישרדותי שאנשים עם מוגבלויות עושים בו שימוש בכדי לאפשר לחברה שאינה מוגבלת לסבול את נוכחותם. התנהגות זו מאופיינת בראש ובראשונה בחובה לשמש לציבור הבלתי פגום כמראה פאסיבית שתשקף את חיבתם ורצונם הטוב באופן שמאשרר בסופו של דבר את שביעות רצונם הכללית מעצמם. השלכותיו המעשיות של תפקיד זה מקשות מאוד לחשוף את המניעים האנוכיים או המניפולטיביים העומדים מאחורי מעשיהם האלטרואיסטים.

כיעור, במובן הזה, הוא מגבלה, וכמכוערת, או בשם המכובס 'לא עוברת מסך', את נדרשת לכל הפחות לסתום ולהגיד תודה כשמתייחסים אליך.

אבל בעולם התקשורת, נראה, לא רק כיעור הוא מוגבלות ופגם, אלא עצם ההוויה הנשית היא חריגה מהנורמה של אנשי התקשורת הרציניים, אלה שהיו מתקבלים לפאנל הפרשנים של אולפן שישי.

אנחנו מצפים מהנשים בתקשורת, שהן גם ככה פגומות, להיות, לכל הפחות, פסיביות, צייתניות, כנועות. וגם: חייכניות, נעימות למראה.

נראה שנשים בתקשורת, בדיוק כמו ילדים מוגבלים בחברה שאינה מוגבלת, בדיוק כמו חנה גור בעולם היפים והיפות של כוכב נולד, מבינות שהן על זמן שאול. הן חסרות את הקלף הנחשק להשתלבות ראויה בחברה הסובבת אותן, ובהתאם הן נדרשות גם באופן תת מודע לא לעצבן. ככל שהן מעצבנות, דעתניות, חוצפניות, ככל שהן לא מאמצות את תפקיד הפגומה האישי שלהן, סופן, לצערנו, ידוע.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה