פורנוגרפיה בטופוגרפיה

בעקבות מסע עולמי מגיעה נונה ד. למסקנה שעדיף לה לבנטיני על לטיני, גם אם מדובר בנימול ערל לב

03/11/2011
נונה ד. קבלו עדכונים מנונה
  • RSS
» Thinkstock :מאהב צרפתי מאכזב. צילום

לעומת הגורל הפגום שלי, שזימן עליי לא מעט זכרים תוצרת חוץ שהתגלו במיטה כפלופ גדול עם ציוד קטן, יש לי חברה שהתברכה בקארמה הפוכה: הגרמני, המקסיקני, הבדואי ואפילו היפני שידעו אותה באו עם חבילה מפוארת, והלכסיקון שלהם לא כלל את המונח 'פוריטניות סקסואלית'.

במחשבה לאחור ובהכללה גסה, ניתן להכתיר את סיבוב המיטות חובק העולמות שלי כרצף של קטסטרופות קטנות, שאילולא הייתה בי טיפת בושה הייתי נוצרת את לשוני בזה הרגע.

סיבוב חובק עולם

המאהב הצרפתי שלי למשל לא נכלל בשום אופן בתוך הסטיגמה האטרקטיבית של "לאום המאהבים המושלמים", שלא לדבר על בחילת הגועל שאיימה להוציא קיא מגרוני כשהכנסתי ללועי את האיבר הערל שלו - הראשון והאחרון שננעץ לי באיזה נקב.

ההולנדי השתיין שהכרתי על החוף בסיני אומנם הרשים אותי משום שרכב על אופניו מאמסטרדם דרך סוריה, לבנון, ישראל ועד סיני. אבל השיחות לפני ותוך כדי הזיונים עם האלכוהוליסט חשפו דמות אמביוולנטית של יצור אנטישמי שנגעל מהלבנטיניוּת המקומית  ולוהט מתשוקה מהמחשבה שהוא שוגל יהודיות.

אפרופו זה, הגיע הזמן לנתץ כאן עוד מיתוס: אפילו שיש להם יחסי ציבור של אוהבי גבינה ויהודים, ועם כל החיבה לעיר החופש והסמים הקלים (ויש כזאת) – מדובר בעיוות עובדות היסטוריות: רוב ההולנדים שיתפו פעולה עם הנאצים. מי אתם חושבים הלשין על אנה פרנק?

גם הבלגי שהרגיש כהבטחה עם שחר כשהדביק אותי לקיר בשירותי מועדון באנטוורפן, הפשיל לי את השמלה מעל התחת ושגל אותי בפראות עם הציוד הכבד שהגנטיקה הורישה לו, הסתבר כבר בדייט השני כפריק מוזר שלובש גרביוני רשת ובגדי נשים זנותיים תחת חליפת הג'ורג'יו ארמני שלו.

על הזיונים עם בני דודנו הישמעאלים כבר הרחבתי כאן בעבר, אבל אם לסכם אז אפשר לומר שהם אהבו את פלשתין ואת אמא יותר מכל דבר אחר, ולמרות שגרגרו לי בהתפנקות שאמצוץ להם למדתי שהשוביניסטים בני מוחמד מוצצים שדיים בלבד.

האוסטרלי שלי הקדים את זמנו כשלחש לי שהוא מת להפוך אותי לשפחת מין וניסה לצייר לי תמונה בה אני מובלת עירומה על ארבע כשרק פפיון וסינור של משרתות אנגליות מכסים אותי. לדאבוני, כל זה קרה טרם התוודעתי לעולם הסאדו מאזו, כך שבטמטומי חשבתי שהאידיוט הביזארי הזה מחפש מי תעשה לו ספונג'ה ופאנלים.

האכזבה המוחצת למראה הפין הפצפון של שני הסודנים שידעתי גרמה לי להתבוסס באכזבה, ולבַכּוֹת סופית את הגורל הנאחס שלי שהביא עלי שני כושים שלא תואמים בכלום למיתוס של "once you go black, you never go back". ואני ממש לא מוכנה לשמוע פה קולות מתקטננים על כך שסודנים הם בכלל לא כושים - כי מה הם בדיוק אם יש להם עור בצבע שוקולד מריר, שיער מקורזל, אף רחב ופחוס, וחיבה יתרה למוזיקת רגאיי?

כחול ולבן זה הצבע שלי

כעת, זה לא שכל הישראלים ש"ידעתי" בורכו בידע האהבהבים ובטח קרו פעמים אינספור שברגע האמת לא היה להם שום דבר בין הרגליים שאפשר לכתוב עליו הביתה. שלא לדבר על המאצ'ואיזם הישראלי, שמייצר הרבה "דון ז'ואנים דה לה שמאטע" עם ציון נכשל במודעות עצמית. הילת הלוחם שאולי עובדת על העלמות מעבר לים והופכת בחו"ל כל שק"מיסט למטכ"ליסט, לא לוכדת אותי בקסמיה.

ובכל זאת יש פלוס גדול אחד לזכרים המקומיים: הם חוצפנים, מפתיעים, חמים ובלתי אמצעיים - וכל המכלול הזה מגיע במארז עם דיבוב לעברית. כי בינינו, מה יותר טוב מלהפגין שנינויות בשפת האם בין הסדינים ולגמור בשיר מזמור, בשפתו של אברהם אבינו.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה