מכתב פתוח לדמגוג

להלין על כך שבזמן שנופלים טילים בדרום, התל אביבים "המנותקים" יוצאים לכיכר לצפות בחמישייה, זו דמגוגיה זולה ומכוערת

31/10/2011
איה כורם קבלו עדכונים מאיה
  • RSS
» איה כורם, צילום: גל דרן

שלום רב, ח"כ אופיר אקוניס.

אני מקווה שאתה חש בטוב. אני לא כל כך. לחץ הדם שלי גבוה בזמן האחרון. אני כנראה מתרגזת יותר מדי. גם כואב לי הגרון מלצעוק בהפגנות, כואבות לי הרגליים מלצעוד בהן וכואב לי בכיס, כי שום דבר לא השתנה. תגיד, תמיד תהיתי, מה עושים חברי כנסת?  אני מתכוונת בזמן שנשאר להם אחרי שהם מתראיינים לתקשורת, מדליפים מידע חסוי לעיתונאים וממנים מקורבים?

אתה היית עסוק מאוד, אני קוראת, בחקיקת חוקים כמו חוק החרם, חוק העמותות וחוק הדגל (המדבר על החמרת הענישה על ביזוי דגל ישראל). כולם חוקים חשובים מאין כמותם, התורמים ישירות לרווחתי ולביטחוני האישי כאזרחית מדינת ישראל. סליחה, נכון, גם העברת את חוק ה"חסכמים". ברכות.

אתמול, בראיון לחדשות ערוץ 2 (אתה הרי יודע היטב אילו פרובוקציות חביבות עליהם במיוחד), אמרת ואני מצטטת, שההפגנה אתמול הייתה "ערב של אנטי צדק חברתי. בזמן שכמעט מיליון ישראלים מותקפים ונפגעים מעשרות רקטות וגראדים בואכה אשדוד, בכיכר בתל אביב נהנו מהופעות".

אין ספק, ח"כ אקוניס, שמה שהוציא את כולנו לכיכר היה האיחוד של החמישייה הקאמרית. אבל לא רק! גם ההופעה של אלי לוזון! שנים שלא נהניתי ככה. אין ספק של20,000 איש, לפי הערכות התקשורת (והיו שם הרבה יותר מזה, אבל לא נתווכח על זה עכשיו), לא אכפת בכלל מצדק, משוויון, מעתיד ילדיהם. הם רק רוצים לשמוע את שלום חנוך. לא אכפת להם שהחשמל, המים והדלק התייקרו שוב, לא אכפת להם שועדת טרכטנברג נתנה מענה חלקי ביותר לבעיות שהוצגו בפניה ושרוב ההצעות הללו כנראה שלא יצאו לפועל, הודות לכנסת שאתה מכהן בה והעיקר – ממש לא אכפת להם שאתה, ח"כ אקוניס וחבריך, לא עושים שום דבר בקשר לזה. הם בכלל לא התכוונו להגיע לכיכר, הם רק עברו שם בדרך לבראסרי.

עוד ציטוט שלך: "סולידריות חברתית, כפי שקוראים לה המפגינים, נבחנת בדיוק ברגעים כאלה. הם היו צריכים להפגין סולידריות חברתית עם תושבי הדרום ובעיקר עם הפריפריה הדרומית. במבחן הזה הם כשלו. מי שמדבר על צדק חברתי - נאה דורש, נאה מקיים. אתמול הם לא קיימו".

כמה שאתה טועה, ח"כ אקוניס. אין סולידריות חברתית גבוהה מזו שמפגינים, אותם אנשים יפים שקמים מהספה ויוצאים מהבית כבר ארבעה חודשים. סולידריות עם הפריפריה, עם השכבות החלשות, עם המתמחים, עם השוטרים ועם הנכדים שייוולדו לכולנו יום אחד. אחרי שנים שאתם, הפוליטיקאים, מצליחים לפלג בינינו – דתיים וחילוניים, אשכנזים וספרדים, שמאלנים וימנים, לצורך הון פוליטי, סוף סוף יש כאן אחדות אמיתית. מה זה משנה מי מופיע? מה זה משנה מי נואם ומה זה משנה מי מדבר בשמנו? אחרי ארבעה חודשים, אתה עדיין לא מאמין בטוהר הכוונות ובצדקת המחאה הזו? בניגוד לחברי כנסת, מנהיגי המחאה הזו (בין אם אני מסכימה עם דרכם ובין אם לא), לא מקבלים משכורת מכספי משלם המיסים. אפשר להעביר ביקורת על התנהלותם, אבל להאשים אותם ועוד עשרות ומאות אלפי אנשים שבאמת ובתמים רוצים לשנות את מצב הביש במדינה שהם אוהבים, בחוסר סולידריות?
להלין על כך שבזמן שנופלים טילים בדרום, התל אביבים "המנותקים" יוצאים לכיכר כדי לצפות במופע של החמישייה, זו דמגוגיה זולה ומכוערת. איך הגענו למצב בו אדם שיוצא מהבית על מנת להפגין נחשב למנותק? אם היינו בוחרים לשתוק, בכל פעם שנופל כאן טיל, היינו מדברים מעט מאוד. ואם ככה, אפשר לארוז חפצים ולעבור דירה ללבנון. שמעתי שביירות לוהטת.

ח"כ אקוניס היקר. בוקר טוב, המדינה שלך מתפרקת. המתמחים עוד שנייה מתחפפים מכאן, המילואימניקים אחריהם, לניצולי השואה אין מה לאכול והמורים שלנו לא גומרים את החודש. אלו, בין היתר, האנשים שיצאו אתמול לכיכר. אתה מוזמן לייצר לעצמך כותרות, אבל בפעם הבאה, בבקשה לא על חשבוננו.

בתודה,

איה כורם

אזרחית מודאגת




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה