לשתות עם הקואוצ’ר

הושבנו את אלון גל לשיחה על ארוחת גורמה ושני בקבוקי יין איכותיים וזה מה שיצא: על ההתפתחות שעבר בתקופת גירושיו הקשה, טוויטר במקום פייסבוק וגלעד שליט

28/10/2011
עירית דגני קבלו עדכונים מעירית
  • RSS
» אלון גל, צילומים: גל גרופר

את הפגישה קבענו שבוע לפני שידענו שדווקא ביום הזה גלעד שליט יגנוב את הפוקוס. במסעדת 'מאראבו' הציבו מסך גדול שהקרין את שובו, ועד שאלון גל הגיע, עמדתי עם עובדי המסעדה ואורחיה והבטנו בבחור הכחוש והחיוור הזה. כולנו הצטמררנו.

גל הוא איש עסוק. מאוד. במקביל לצילומי העונה השישית ל"משפחה חורגת", אבהות לשלושה ילדים, ניהול חברת האימון "תות" והגשת תוכנית שבועית ב"רדיו ללא הפסקה", הוא מתרוצץ ברחבי הארץ ועורך סדנאות עבור כל מי שהוא חש שהוא יכול לעזור לו לשפר את חייו.

נטע, המלצרית המקסימה שלנו, מביאה בקבוק יין אדום ובקבוק יין לבן של יקבי כרמל, והדבר הראשון שאנחנו מדברים עליו הוא אירועי הבוקר. שנינו צפינו בטלוויזיה משעה מוקדמת מאוד ודמענו. באופן טבעי, הכוסית הראשונה שאנחנו מרימים מוקדשת לגלעד.

נניח שגלעד שליט פונה אליך ומבקש שתעזור לו לחזור לחייו. יש משהו שכקואצ'ר אתה יכול לעשות ופסיכולוגים לא?

"אימון הוא מתודולוגיה חיובית, זה לא משהו שבא במקום טיפול מסורתי. הייתי בוחן בעדינות מה קורה לו עכשיו ומחבר אותו לחלומות שהיו לו על עתידו. ככל שהוא יעשה מהר יותר פעולות לחזרה לחיים, ככה התהליך יהיה קל יותר. כרגע הוא צריך זמן להתבונן בעולם ובעצמו, לבחור לעצמו את המגע שדרוש לו, ולהתאושש".
..
שנה לא קלה עברה על גל, כולל גירושים, והוא מעדיף שלא נחטט בזה. "עברתי תקופה מרתקת, מאתגרת וקשה, אבל זו תקופת התפתחות. תקופה שבעיקר שכללה אותי ואת הרגישות שלי והכניסה בי מידה נוספת של ענווה. תמיד הייתי רגיש, ועכשיו אפילו יותר, אבל היום אני יודע להתמודד".

נטע שואלת מה בא לנו לאכול. גל מציע שהיא תביא דוגמיות לבחירתה, והשולחן נמלא צבעים, מראות וריחות מפתים מעולם אחר. החיים הטובים זה כאן. בתיאבון.
..

..

כל הליך נפשי דורש מהמטופל התמסרות. אפשר להביא אדם לקואצ'ינג לפני שהוא מבין שהוא זקוק לזה?

"אפשר לעורר את הרצון. עבדתי שנים עם אסירים ונרקומנים, ואחרי שיחה אחת הם השתכנעו. זה דורש ממני נסיון, ישירות, יכולת להקשיב ולזהות את הנקודה שתעורר אצלם את הרצון בעזרה. זה לא אומר שהם יבריאו בשעה, אלא שהם מחליטים לעזור לעצמם.

תכניסי לי לחדר קבוצת אנשים שלא רוצים לעזור לעצמם, ואחרי שעה 50% ירצו. צריך לדעת לעורר ולהציב מראה שתיצור החלטה. זה מאוד עדין, כי צריך לזעזע, אבל בלי לכתוש. ראיתי את זה קורה אלפי פעמים. אצל רוב האנשים, הסביבה המיידית שלהם לא יודעת להביא אותם למצב הזה. היא מזדהה – ואז היא לא מציבה מראה אלא נמצאת איתם באותו מקום, או נורא מבקרת. בשעה אחת אפשר להציב מראה, בצורה נכונה, בלי להזדהות, ומצד שני לא לכתוש ולבקר אלא להעצים. להראות מה יכול להיות. זה כמו אינסטלטור ששם יד על הקיר וישר יודע איפה הפיצוץ".

"תמסרי לשף שאני שוקל להתאהב בו"

נטע מביאה מנת קלמרי שעושה אפילו לי, הנמנעת ממאכלי-ים, חשק להתייחד איתה. "תגידי לשף", גל אומר לה, "שאני שוקל להתאהב בו".

קואצ'ר הוא שילוב בין מורה-דרך, אבא, בולדוזר ופסיכולוג. איזה מהכובעים האלה הכי נוח לך?

"מאמן טוב הוא שילוב של הכל. היתרון שלי הוא שאני מרגיש טוב בכולם. מאמן חייב להיות טוב ומתפתח בכל אלה. חלק מזה מולד וחלק נרכש. זה התחיל בחבר שלי שהלך לסדנה ואמר: אתה חייב ללכת, כי מה שאתה עושה לי כל החיים, זה מה שעושים שם. הלכתי לסדנה והייתי בשוק. הסתכלתי על המנחה וידעתי שפגשתי את עצמי. היכולת להקשיב ולהיות אמפתי ונחוש, להלהיב ולרתום את האדם האחר, היתה בי תמיד, ועם הזמן רכשתי כלים, הסתכלות ויכולות".

ב'משפחה חורגת' אתה יוצא מאוד אסרטיבי, לפעמים קצת מרתיע, ואנשים שמים לב לזה יותר מאשר לרגעים בהם אתה מרגיע ומחבק, ונוטים לשכוח שמדובר בעריכה של שעה מתוך תהליך יום-יומי של 3-4 חודשים שעברת עם אותה משפחה. יכול להיות שבגלל דרישות המדיה הזו של פריים-טיים בערוץ 2, אנשים דווקא יפחדו לפנות לקואצ'ינג, כי יחשבו שככה זה מתנהל? האם זה לא משיג את האפקט ההפוך מזה שאתה רוצה להשיג?

"בגלל שזו שעה בפריים-טיים, אני מראש צריך לתת את המשפטים הכי חזקים ולהתנהג בצורה מסוימת, ובטח שזה מרתיע, אבל אלפים מתעוררים בעקבותיה להתחיל תהליך בחייהם וזה הישג. יש מחיר ויש תמורה. פונים אלי מאות בשבוע, ואני עושה מה שאפשר במגבלת המשאבים והזמן".
..

הפייסבוק הוא מקום של אגו

אני רואה אותך הרבה בטוויטר. מה כבש אותך שם?

"זה הקסים אותי מאוד. כבר שנים אני מנסה ליצור ב'תות' ובכלל סביבה אנושית חברתית שאני מאמין בה. הטוויטר הוא קהילה תומכת, אוהבת, אינטליגנטית וחדה. החדות היא אחלה ואני אוהב אותה כי אני איש חד ומפולפל בעצמי, אבל מה שהרבה יותר כיף לי שם ומרגש אותי ומושך אותי לשם זה הקהילה, שמתראה מחוץ לטוויטר ואין בה משמעות להאם אתה מפורסם או חסר כל, כי אנחנו נפגשים באותו מרחב, ושם אנחנו אותו דבר. יש שם המון חמלה. כולם חדים וציניים, אבל בינם לבין עצמם מאוד אוהבים ותומכים, והכרתי שם הרבה אנשים נפלאים. יש שם למשל מישהי ידועה שכתבו עליה טוקבקים רעים, וכולם גוננו עליה כמו לביאות. אני מת על זה. הפייסבוק הוא מקום של אגו, הטוויטר הוא מקום של תודעה. ההבדל ביניהם הוא שמיים וארץ".

גם עליך נכתבים דברים קשים מדי פעם.

"אני מבדיל בין ביקורת עניינית לטוקבק מרושע. פעם לקחתי את זה יותר ללב. חשבתי שזה העולם, ואז יצאתי לרחוב וגיליתי שהעולם מלא באנשים אוהבים ומחבקים, וקיבלתי פרופורציות. הטוקבקים המרושעים באים מ-50 אנשים, אפילו לא אלפית האחוז, שעוברים מכתבה לכתבה ופורקים את הג'יפה שלהם, אז רק צריך לזכור שזו הג'יפה שלהם, שלא קשורה אלי. גם אדם רגיש מקבל פרופורציה בסוף".

קואצ'ינג זה המון נתינה. מה מטעין אותך בחזרה?

"זה נדמה ככה מהצד. כשזה נעשה נכון, זה מטעין אותך לפחות במה שאתה מוציא מעצמך. אני גומר סדנה כזו ומועצם ומלא אנרגיה פי 80 מכפי שנכנסתי אליה. תראי אותי נכנס לתוכנית שלי ברדיו וכשאני יוצא ממנה אני כמו טיל, גם אם נכנסתי עקום. אתה לא יכול לגעת באחר בלי לגעת בעצמך, וכמובן שצריך לעשות את זה נכון. אני מדבר עם נרקומן ברדיו, ושומע בקול שלו פתאום שנגמר הסיפור והאסימון ירד, ויכול להיות שהצלתי חיים פה. החוויה הזו היא קודש ואני יוצא מרוגש עד עמקי נשמתי, וזה רק מתעצם עם השנים. פעם הייתי אומר: וואוו, איזה חם אני, והיום אני אומר: אלוהים, איזו זכות יש לי. אני תמיד נכנס לזה ב-100% אמונה שכל אדם, בכל שלב, יכול לשנות את חייו. ראיתי את זה קורה אלפי פעמים".
..

כוס וחצי יין אדום בכל יום

ואתה עדיין מתרגש, גם אחרי כל השנים האלו?

"פי מאה. בכל יום שעובר זה גובר. זה אסון טבע. אני כבר לא יודע מה לעשות איתי, אין לתאר. מה אני אעשה, תגידי לי? כל פעם זה יותר מרגש".

אתה תורם ומתגייס לאינספור מטרות בלי קרדיט. מפריע לך שלא יודעים?

"אם הייתי רוצה, כולם היו יודעים".

ולמה אתה לא רוצה? צניעות?

"נו באמת, אני נראה לך צנוע?".

כן.

"נכון (מחייך). לא בא לי לדברר את עצמי ולנפח את השטויות שלי. אני רוצה לנהל את חיי הכי טוב שאפשר, ומבחינתי זה לעשות את המקסימום למען אנשים. זה הבייבי שלי ואני לא רוצה שייגעו לי בזה. דיברור זה מתיש. זה מעצבן כשמישהו שמעולם לא דיבר איתי כותב למשל שמעניין אותי רק כסף, ואז בא לי להתקשר ולצרוח עליו או על העורך שלו, אבל אני מתבייש".

מתבייש? אתה?

"אני נורא ביישן. אם אני עושה בהתנדבות סדנה בכלא באיזה פאקינג חור, ובסוף היום הזה יקראו למנהל הכלא ומנהל המחוז ויברכו אותי ויתנו לי תעודה וכל זה, בא לי למות. עזבו אותי, באמא שלכם. גם לשבת בחוף בתאילנד עם מוחיטו זה כיף, אבל אחרי שבוע אני רוצה להתנקש בתאילנדים. מה שמעניין אותי זה לעשות את העבודה וללכת, ושלא יעשו לי שום טקס, כי עשיתי את זה רק בשבילי".
..

השתכרתי שלוש פעמים בחיי

אנחנו יושבים על שני בקבוקי יין של יקבי כרמל:  כרמל ריזלינג מכרם קאיומי 2010 -  יין לבן חצי יבש שהופק מ-100% ענבי יוהנסברג ריזלינג -  יין בגוון זהוב ירקרק ובשומת של פריחת הדרים; וכרמל קברנה סוביניון כרם קאיומי  2008 - יין אדום יבש מ-100% ענבי קברנה סוביניון. יין בגוון ארגמני עמוק ובשומת של קאסיס, שזיף וטבק.
..
אנחנו שותים פה המון יין. אתה אוהב לשתות?

"אני שותה כל יום כוס וחצי יין אדום. כשהבנתי שהסטטיסטיקה של מחלות לב וסרטן אצל הצרפתים נמוכות במאות אחוזים משאר העולם, ושההבדל נעוץ בכוס וחצי יין אדום ביום, אימצתי את זה. כשאני יוצא למועדון אני יכול לשתות גם וודקה. אני לא אוהב אובדן שליטה באלכוהול, אבל כן יכול להיכנס לים לגלוש באמצע החורף, בסערה, כשאף אידיוט אחר לא נכנס, והגלים משחקים בי ואני על הקצה בין חיים ומוות. שם אני אחד עם הטבע, רק אני ואלוהים, ומאבד שליטה בהנאה גדולה, בעיקר כששוטף אותי גל ענק ואני תוהה אם אצוף למעלה.

באלכוהול אני אוהב להיות מבוסם במידה, בניגוד לאובדן שליטה. השתכרתי שלוש פעמים בחיים וזה היה מגעיל. יין מרגיע אותי. כשאני שותה קצת בלילה, בסוף היום, אני ישן טוב. אוהב יין טוב, מסאז' טוב, מסעדה טובה. אני עממי, אבל לפעמים הולך ל-MESSA ויושב בצד בשקט ומטפלים בי אישית ומביאים לי את המנה הכי מפנקת. גם ארוחה כמו שאכלנו פה היום זה פינוק ברמות".

משפחה חורגת שמה דגש על התנהלות כלכלית. המחאה החברתית שינתה את זה?

"להיפך. אדם חייב לקחת אחריות ולנהל את עצמו ובמחאה, אנשים לקחו אחריות. הם החליטו להפסיק לבכות. כל השנים אני טוען שיש במדינה בעיות מובנות, אבל בלי קשר, כשאדם לא יודע כמה הוא מוציא וכמה הוא מכניס, ואין לו מושג מה קורה לו בחשבון, כל התהליך הוא חסר משמעות. תעשה את הדברים שתלויים בך לפני שאתה בא למישהו אחר בטענות.

בכלל, הרעיון שחברות יפתחו מדיניות חדשה לטובת היחיד זה רעיון מטופש, כי הן רוצות למקסם את הרווחים לבעלי המניות. אם כולם ייצאו לרחוב ויגידו: אנחנו לא בוחרים בך עד שתוריד את מחיר הלחם, מה יישאר לראש הממשלה לעשות חוץ מלהוריד את המחיר, וגם לבוא לקראת הבחירות הבאות עם אג'נדה חברתית? רק ככה זה יעבוד. הכל מתחיל באחד. ההפגנה הגדולה היתה היום החשוב ביותר במדינה. זה שינוי תודעה, וזו רק ההתחלה. בעוד חצי שנה ייצאו פי מאה אנשים לרחוב".

גל, שמגדיר עצמו 'ראש ממשלה מתוסכל', מקדם הצעות חוק הקרובות ללבו, למשל הגבלת שכר הבכירים ושילוב ניהול אישי בתוכנית הלימודים בבתי הספר. על כל אלה הוא מתכוון להמשיך להיאבק, ולתחושתי, גם בזה הוא יצליח.

לסיום, חיבוק אמיץ

צילומים: גל גרופר




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה