תותחים במקום גרביים

חזרתו של גלעד שליט הורידה מסדר היום את הוויכוח על תקציב הבטחון, אבל הוא לא הולך להיעלם. ד''ר עפרה גרייצר חושבת שהקיצוץ המיועד הוא הזדמנות לצה"ל לנער את האורוות

24/10/2011
ד"ר עפרה גרייצר קבלו עדכונים מד"ר עפרה
  • RSS
» Getty Images :וכיתתו נגמשיהם למחרשות? צילום

המלצות ועדת טרכטנברג קובעות כי יש לקצץ בתקציב הבטחון, אבל המחלוקת על גודלו של תקציב הבטחון ממש לא נולדה במחאת האוהלים 2011, והיא ממש לא תמות בעקבות חזרתו של גלעד שליט. אולי אפילו להפך.

את השיר הציני "תותחים במקום גרביים" כתבו חיים חפר ומשה וילנסקי עבור תוכנית של להקת הנח"ל בשנת 1954. באותן שנים צעירות של המדינה התקיים עימות גלוי בין ראש הממשלה ושר הבטחון בן גוריון לבין הרמטכ"ל ידין, שבו נקבע כי הקדימויות האזרחיות יבואו על חשבון העדיפות הבטחונית. בסופו של דבר החלטות אלו הביאו לשגשוג של הכלכלה הישראלית הצעירה עד מלחמת יום הכיפורים, שבעקבותיה התהפכה המגמה זו.

מאז ידעה ישראל ימי רגיעה ושגשוג כלכלי, לצד ימי מלחמה, משבר וצנע, אך הוויכוח העקרוני בין סדרי העדיפויות לא תם. בשנת 2006, בעקבות הפיאסקו של מלחמת לבנון השנייה וממצאי ועדת וינוגרד, הוקמה ועדת ברודט לבחינת תקציב הבטחון. הוועדה, שאחד מחבריה היה מיודענו פרופ' מנואל טרכטנברג, קבעה שהתקציב אינו ממלא את יעדו ככלי תכנון, ניהול ובקרה אפקטיבי.

לא רק זה, אלא שהאתגרים הבטחוניים העומדים בפני מדינת ישראל, גדולים על יכולתה להפריש לצריכה הבטחונית, ועל כן יש לחדד את הקשר בין תהליכים מדיניים לבין הפעלת כוח. כלומר, ברודט החזיר את האחריות על ההוצאה התקציבית בענייני בטחון למדינאים, ודרש שיח הדוק יותר בין הזרוע המדינית/דיפלומטית לבין הזרוע הכוחנית.

ב-2012 אמור תקציב הבטחון להוות כ-18.75 אחוזים מכלל התקציב של ממשלת ישראל או 6.1 אחוז מהתמ"ג (אם נוסיף על כך מרכיבי בטחון אחרים כמו מוסד, שב"כ, פיקוד העורף וחלקים מעבודתה של משטרת ישראל, כמו גם עלות חיילי החובה, נגיע כבר לכ-10 אחוזים מהתמ"ג!). בהשוואה, תקציב החינוך עומד על כ-7.2 אחוזים מהתמ"ג.

בשקלים חדשים, מדובר על סביבות של 55.8 מיליארד, ובסך הכל הצריכה הבטחונית, המחושבת על ידי הלמ"ס וכוללת את ההוצאות הישירות של הממשלה לביטחון בכל גופי הביטחון בישראל, גבוהה פי ארבעה לערך בהשוואה למדינות ה-OECD, שאליהן אנו שואפים להשתוות.

אז אחרי כל המספרים הללו והסטטיסטיקות, איך יכול להיות שאנו מתווכחים על 3 מיליארד שקל כאילו תלויים בכך מניעת הגירעון האיראני, הפסקת ירי הגראדים מרצועת עזה, פירוק החיזבאללה ועצירת הטרור?

ובכלל, מה נכנס בהגדרה של "בטחון" כשמדברים על תקציב? מה המחיר שצה"ל משלם בהיותו צבא חובה, "צבא העם"? אולי זה חלק מתקציב החינוך בכלל? חרדי נשוי מתגייס ומשלמים לו קיצבה למשפחה והוצאות דיור. זה בטחון או רווחה או בכלל משרד המסחר והתעסוקה? העברת מחנות צה"ל לנגב זה בטחון או המשרד לפיתוח הנגב והגליל? ומה עם הארנונה שלא שילמה מערכת הבטחון לערים הגדולות בתוכן היא דרה - למי שייך הכסף הזה?

הזדמנות לניעור אורוות

אין דבר משחית יותר לצבא מאשר להתנהל בתפיסה של "צ'ק פתוח". זה מה שיוצר אבטלה סמויה, בזבזנות, קהות חושים ובעיקר בינוניות. כשאפשר לירות ללא אבחנה, לקבל סדירים בחינם ומילואים בחצי חינם, אז לא צריך לחשוב. לא צריך לתחבל. לא צריך למצות את הערוצים המדיניים. לא צריך לחשוב על אלטרנטיבות. אפשר לנסות פעם ככה, אחר כך ככה, ועוד סיבוב. עוד שנה. להשהות החלטות, להימנע מהכרעות. למשוך זמן. זה לא עולה להם, זה עולה לנו.

לכן צה"ל היה צריך לראות בקיצוץ כזה הזדמנות לניעור האורוות, לדיון בפרדיגמה אלטרנטיבית וחשיבה רעננה על תפיסת ההפעלה, בניין הכוח והמודל הראוי והרצוי לכח אדם.

במקום זה, ראשיו וראשי מערכת הבטחון לובשים את חליפת האיומים, אבל הםאינם שונים מכל אינטרסנטים אחרים שרואים בתקציב מקור עוצמה פוליטי, ומתלוננים כששוקלים לקצץ אותו. בל נשכח שאלו ראשי ועד העובדים הגדול במשק. רק במקום מגאפון, יש להם דובר צה"ל.

ושלא יאיימו עלינו שהטובים יעזבו את המערכת. גם ככה נהנה צה"ל ממיטב המוחות והכישרונות שיש במדינה בגיל 18 חינם אין כסף. אלו שיישארו במערכת בתום שירות החובה, יעשו זאת בגלל מכלול של שיקולים - אתגר ועניין, יוקרה (בחוגים מסויימים), ציונות (באותם חוגים...), מסורת משפחתית/חברתית, אבל גם תנאים. אבא שלי היה עצמאי ובעל עסק כל חייו, ושילם לביטוח לאומי מעל 10 אחוז מהכנסתו כל חודש. כיום, בגיל 71, הוא מקבל בקושי 2,000 שקל קיצבה חודשית. כמה מקבל אלוף משנה שהשתחרר מצה"ל בגיל 43 (הממוצע לפנסיה מוקדמת)? בין 10,000 ל-16,000 שקל כל חודש.

זה נכון שאף ועדה במהלך העשורים האחרונים לא הכריעה, כפי שהיתה צריכה להכריע, אם תקציב הבטחון ראוי שיהא אבסולוטי, או שמא עליו להיות אחוז מסויים מסך התמ"ג. מרידור וברודט כידררו בחזרה לפוליטיקאים אחריות חלקית להתמודד עם המתח בין סדר היום האזרחי לזה הבטחוני - תוך הכרה בכך שבנתונים של המציאות הישראלית, לא יהיה לנו בטחון אבסולוטי כי איננו יכולים להרשות אותו לעצמנו. אבל תנו לנו, לציבור האזרחים, לבחור את הוודאות שלנו בתוך חוסר הוודאות הזה. ולכל הפחות, תפסיקו לבנות לעצמכם את האליבי לכישלון המלחמה הבאה.

צילום: Getty Images




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה