האישה הנכונה במקום הלא נכון

זהבית כהן היא לא אמא תרזה, אבל תנובה היא לא החוטאת היחידה במשק הישראלי וכהן היא לא היחידה שצריכה לקום וללכת. פוסט אורח של דבי קאופמן

03/10/2011
מערכת סלונה קבלו עדכונים ממערכת
  • RSS
» ?זהבית כהן. למה היא כן ואחרים לא

עשה לי רע לשמוע שזהבית כהן מרימה ידיים ומתפטרת מתפקידה כיו"ר תנובה. לא עבר לי טוב במורד הגרון. לא נעים.

הנחתי שהחליטו בשבילה. לא נראה לי הגיוני שהיא תקום ותלך, ככה סתם, על דעת עצמה. בטח לא פנתרה שכמותה. ואז תהיתי עם עצמי שוב. או שפוטרה או שלקחה אחריות. אני מעדיפה לחשוב שלקחה אחריות.

מבחינה לוגית זה הדבר הראשון החשוב שמתבקש במצבה הנוכחי של תנובה. תנובה ללא ספק במשבר קשה. חברה גדולה (יש מי שיגיד מונופול) ששולטת על שוק החלב בישראל, פתאום נקלעת לחרם צרכנים מסיבי כל כך, לא סימפטי בכלל. כהן ומנהליה לא צפו את זה, כמו שכולנו לא חשבנו שאנחנו רעבים כל כך עד כדי יציאה המונית לרחובות, ולכן מנהל טוב צריך לקחת אחריות. כך לפחות אומר לי המצפון הניהולי. לחשוב קודם כל על הביזנס ולתת למישהו אחר להוביל, גם אם הוא גבר.

אבל דבר אחד לא ברור לי. למה זהבית כהן כן ואחרים לא? למה היא היחידה במשק הישראלי הקלוקל שצריכה לקום וללכת. לשלם מחיר? למה הממונה על ההגבלים העסקיים לא מתלבש על חברות כמו אסם ששולטות על שוק הכעכים, חברות הרכב, שנדמה שמתאמות מחירים בלי סוף וגוזרות קופונים מפה עד להודעה חדשה, הבנקים, או רשתות השיווק הגדולות. למה רק תנובה משלמת מחיר על הדפיקות הישראלית?

מה, זה לא ברור שיש בעיה בכלל המשק? יש מישהו שלא משלם מחיר גבוה לחברות הסלולר? אין תיאום בין רשתות השיווק הגדולות כמו שופרסל ומגה? האם יש סיכוי ליצרני מזון לחדור עם מוצרים חדשים למדפי השופרסל ומגה בשם הכלכלה החופשית והליברלית?

האמנם חטא היוהרה?

קראתי בטור שכתבה הדס גולדשטיין שהיא סבורה כי כהן לקתה בחטא היוהרה. לא בטוח שזה הסיפור ולא בטוח שמדובר ביוהרה, אבל גם אם כן, כאישה ומנהלת, ועוד בחברה חזקה כל כך, אין סיבה שלא תרגיש גבוה. ובכלל, טרם נתקלתי במנכ"ל בכיר או יו"ר שלא "התהלל כמפתח" ולא ברורה לי האמירה שקושרת מנהל כזה או אחר ליוהרה.

ובאשר לחשיפה התקשורתית, אף אחד לא יודע מה נכון ומה לא נכון. כיצד להתבטא ובאיזה טיימינג לצאת אל הציבור. תקשורת היא לא מדע מדויק וכהן, סביר להניח, פעלה בהתאם למצפונה ובעיקר בהתאם להנחיות סוללת היועצים התקשורתיים שמקיפה אותה.

אז איפה הבעיה?

הבעיה הראשונה היא שכהן לא השכילה להבין שהיא עומדת בראש חברה פרטית שלא מחויבת בשקיפות ציבורית. לפיכך אור הזרקורים נדבק דווקא אליה. אם תנובה היתה חברה ציבורית לא בטוח שזה היה המחיר שהיא היתה נאלצת לשלם, שכן חברות ציבוריות מחויבות בפרסום הדוחות הכספיים שלהן אחת לרבעון, בניגוד לחברות פרטיות, וגם כשהן מרוויחות הון לא מחפשים אותן כפי שנעשה לזהבית ולתנובה. יכול להיות שאם תנובה היתה ציבורית היא לא היתה נקלעת ל"מבוכת התמחיר", שכן היתה מקפידה יותר על הדוחות שלה, וגם על התנהלותה בסוגיה הזאת.

אני לא אומרת שתנובה טהורה או חפה מכל אשם, וזהבית כהן היא בטח לא אמא תרזה. יותר סביר להניח שתנובה הגזימה במחירים שגבתה ושהיא גובה. עם זאת, היא לא היחידה.

אז אם הפכנו חברה צודקת כל כך, בואו נפשפש בכיסים של החברות האחרות, שהרי סיכמנו כי המשק הישראלי לוקה בריכוזיות והתנהלות לא צודקת, ופעם הבאה כשאנחנו צולבים מנכ"ל כזה או אחר בואו נבדוק גם את הסביבה.

בואו נתייחס למהות ולא לסמנטיקה, כי הבעיה של כהן היא בסלוגן המחאה, שהתחיל בגבינה עם הבית, עבר אל תנובה ובדרך שכח או העדיף להתעלם ממוצרים של חברות אחרות.

דבי קאופמן היא מחברת הספר "חלום של שוק" שמספר את סיפור בהתנפצות בועת ההיי-טק וראה אור בשנת 2003. היא חברת הנהלה במרכז המחקר של אוניברסיטת חיפה ומשמשת דח"צית בחברת שלדנקו, מנהלת פיתוח עסקי במוסד שמואל נאמן ובעלת חברת DKB שעוסקת בשיווק ותוכן, בעיקר לחברות בשוק ההון. בנוסף, קאופמן סוחרת עצמאית בשוק ההון ועשויה להיות בעלת עניין במניות ובנושאים המוזכרים במאמריה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה