להתחיל ליהנות מהדרך

התרגשות מהשינוי החברתי הגדול ועבודה על ספר אישי שכולל התייחסות להטרדות שהושתקו. אורלי וילנאי מתכוננת לשנה חדשה

28/09/2011
שלחו לחבר
 תגובות 
» תומר פרת קבלו עדכונים מתומר
  • RSS

» לכל מועקה תשובה

מה מקור הכבדות הבלתי נסבלת הזו שאנחנו מרגישות לפעמים בלב? מה יהפוך את החיים שלנו להרבה הרבה יותר פשוטים? זה מה שקורה מאחורי הקלעים כשאתן כועסות או עצובות

שולמית אביצור, 05/06/2017
orly_featured
>> אורלי וילנאי. צילום: יוסי צבקר

מה עשוי לגרום לך לסיפוק מקצועי בשנה החדשה?

"נכון לעכשיו מה שקרה בקיץ 2011 גורם לי אושר עצום וסיפוק לא מבוטל. אחרי שנים ארוכות שבהן אני מנסה להציף סוגיות רבות הנוגעות לפערים בחברה, להיעדר סולדריות ולהשבה לחיים של מדינת הרווחה, ונחשבת לפרקים להזויה כמו חבריי הצועקים את אותה צעקה, הרי שלראות פתאום המון רב נושא שלטים של 'ערבות הדדית' זו סיטואציה שמרחיבה את הלב.

מה שיגרום לי סיפוק מקצועי רב אף יותר בשנה האזרחית החדשה הבאה עלינו לטובה, יהיה יישום הלכה למעשה ולו של חלק מהדרישות והקריאות.

אינני נאיבית, אני יודעת שמדובר בתהליך ארוך שראשיתו בשינוי סדר העדיפויות והשיח בחברה הישראלית, אולם אני סבורה שיש תקווה לשינוי אמיתי, כזה שיחזיר לחיים את השפיות, ולחברה שלנו את הכבוד".

יש החלטות שאת מתכוונת לקבל בשנה החדשה?

"בניגוד לתחילת דרכי המקצועית אני נמצאת עכשיו בתקופה שבה אינני מציבה לעצמי יעדים יותר, אני בעיקר מנסה להתחיל ליהנות מהדרך. יש משהו בחיים שבנויים ממרדף אחד מתמשך אחרי הישגים והצלחות שמונע ממך לחיות את החיים האמיתיים והחלטה אחת שעשיתי (בתקופה שעוד קבעתי לעצמי יעדים) היתה לעצור לרגע את המרדף המטורף ולהתחיל לחיות.
..
היום אני משתדלת להקדיש הרבה יותר למשפחה, לקריאה, לכתיבה ולדברים שעושים מסז' לנפש ולמוח. כל זה קורה כמובן לצד קימה מוקדמת חמש פעמים בשבוע לצורך הגשת תוכנית הבוקר של ערוץ 10 עם עמיתי ובעלי גיא מרוז (תוכנית שממנה אגב אנחנו מאוד נהנים), וכן לצד כתיבה בעיתון הארץ, הרצאות רבות וכן קורסים שאני מעבירה בין היתר במרכז הבינתחומי בהרצליה, וחשוב הרבה יותר לצד תפקוד כעובדת סוציאלית לכל דבר בניסיון לעזור למאות האנשים שפונים לבקש עזרה בכל שבוע, (הסיוע להם ניתן בעיקר מאחורי הקלעים בעזרת צוות מסור שלנו שבראשו עומדת יד ימיני, רוני ליבנה המסורה והמוכשרת).
..
ועדיין אופן החיים הזה נחשב מבחינתי כמנוחה יחסית... ההחלטה שלי אם כן היא לנסות להמשיך את הדברים כמות שהם כרגע".

האם התחלפות שנה, עברית או אזרחית, משפיעה עלייך מבחינה רגשית?

"אני אוהבת מאוד לחגוג שנה חדשה, בעיקר את זו העברית, יש בזה חגיגיות נקייה של התחלות חדשות ולא מעט תקוות וזה אולי החג הכי אהוב עליי. אגב, מדובר באחד החגים היחידים שבהם אנחנו לא מציינים כיהודים מלחמה או רצח עם, אֵבֶל או מחלוקת כלשהי כמו בחנוכה בפסח ביום כיפור ועוד ועוד.

חוץ מזה אני מאוד אוהבת לחגוג עם המשפחה שלי, מדובר באירועים קסומים ומאז שגיא נכנס לחיינו הוא רק הוסיף להם עוד ועוד צבע ומוסיקה ואושר. אתם מוזמנים".
..
האם היה רגע מסוים בחייך שבו החלטת להפוך לעיתונאית חברתית לוחמנית?

"להיות עיתונאית היה חלום שלי מגיל ילדות. אני בתו של עיתונאי 'קול ישראל' הוותיק, שמעון וילנאי, שהיה מודל שלי מאז ומתמיד. גדלתי לתוך המציאות הזאת של דיווח מהשטח, של לדעת תמיד ראשון מה קורה ו'לטפל' במידע באופן כזה שיסייע לציבור.

עבדתי בעיתון 'דבר' שנסגר שבוע אחרי שהתחלתי פחות או יותר, ומאז בכל מקום שרק ניתנה לי הזדמנות לעבוד בו, הקריירה המשמעותית מבחינתי התחילה בערוץ הראשון, הגעתי לשם בעזרת דודו ויצטום שהיה מרצה שלי בתואר הראשון באוניברסיטה ולקח אותי לאודישן לתוכנית תרבות שלו שירדה מאוד מהר מהמרקע.
..
משם המשכתי לחדשות ועברתי מרורים מול הועד ובעיקר מול ראש הועד, בני ליס שמו, שהבטיח לי שימנע פיזית את כניסתי לבניין כי הוא לא מוכן שיגיעו חדשים לערוץ. נכנסתי לבניין, עבדתי מסביב לשעון, כתבה אחת לפחות ל'מבט' כל יום, הגשת תוכנית בוקר במקביל, שידורים חיים, נתתי את הנשמה.
..
כשרפיק חלבי נתן לי את תפקיד כתבת הרווחה הוא הבטיח לקדם אותי מהר משום שאז מדובר היה בתפקיד שאיש לא רצה לקחת. אלא שמאז לא הסכמתי לעזוב את התחום כי כל מי שמבין את תמונת המצב החברתית בישראל יודע כמה עמוקה התהום וכמה אי אפשר לנטוש אותה עד שעושים שינוי אמיתי וזה מה שאני מנסה לפחות לעשות".

בשיתוף הפעולה ביניכם בתחקירים חברתיים, את מייצגת משהו נשי יותר מגיא?

"התדמית שלנו מטעה. גיא הוא אחד האנשים הכי רגישים שפגשתי ואני אומרת את זה עוד מהתקופה שקדמה להיותנו בני זוג. דווקא אני זו האימפולסיבית יותר, גם אגרסיבית לפרקים. יש ביננו חלוקת תפקידים טלוויזיונית אבל בחיים עצמם הכל משותף לגמרי. אנחנו חולקים את אותה האג'נדה, אותה תבערה בבטן פנימה כשאנחנו חושבים שיש לשנות מציאות מסויימת.
..
וכשאחד נחלש השני לוקח את המושכות. אני לא מאמינה בפמיניזם במובן הזה של להיות שוות לגברים בכל, אלא ביכולת ובביטחון להשתמש כל אחד במינו שלו בתכונות בטובות והדומיננטיות. האינטואיציה שלו לא נופלת משלי לצורך העניין ובבית מי שמבשל זה הוא ומי שקודח בקירות זו אני".

בפיגוע בדולפינריום היית הכתבת שדיווחה מהשטח. זכור המראה שלך מהלכת ליד הגופות העטופות בניילון ושומרת על איפוק. האם היתה כאן נקודת שבר בקריירה?
..
לעולם לא אשכח את הפיגוע הזה, ובכלל את התקופה. הפיגוע בדולפינריום היה ביום שישי שבוע אחרי פיגוע קשה בקניון בנתניה ושבוע לפני קריסת אולמי ורסאי בירושלים. שלושה סופי שבוע מחרידים ומשלושת הזירות דיווחתי. הייתי אז בחודש ה-5 להריוני ורצתי עם המחשבות ועם התינוק בבטן מזירה איומה אחת לשנייה כשהמחשבה של 'לאיזה עולם לעזאזל אני מביאה את הילד הזה' מנקרת כל הזמן בראשי.  היתרון היחיד שיש בהיותך בתפקיד בסיטואציה כזאת הוא החובה להיות מפוקס כל הזמן, להעביר לצופים את האינפורמציה באופן הכי ענייני שיכול להיות, לברוח מהצהוב ולנסות להרגיע עד כמה שאפשר.

"הגעתי ראשונה לשטח בדולפינריום שכן בעלי דאז היה פרמדיק במד"א. אני זוכרת שדרכתי פיזית על חלקי גופות, זה היה גיהינום אבל באותו רגע חשבתי רק על המסרים שעליי להעביר. הסיוטים באו אחר כך בחלומות בלילה ובחרדה הבלתי פוסקת שבה אני מגדלת לצערי את הילד שלי. זאת לא היתה נקודת שבר אבל זאת היתה ללא ספק תקופה מכוננת בחיי".

האם את נתקלת בעבודתך בהערות והטרדות מיניות? מה היתה תגובתך?

"נתקלתי באירועים קשים מאוד שיפורטו בספר שאני כותבת כרגע.. אני כועסת על עצמי נורא שלא עשיתי עם זה דבר אז ומבינה לחלוטין, מניסיוני, את השיתוק שאליו נכנסות נשים הנתונות לסיטואציות כאלה בעיקר כשמדובר בבוס שלך. אני תופסת את עצמי כאישה חזקה ובטוחה בעצמי וגם אני שקעתי למעין תרדמת כשזה קרה. היום אני כבר יודעת שהייתי מתנהגת אחרת עם יותר תובנה ומודעות, לפני 10- 15 שנים זה היה אחרת".




כתבות נוספות שיעניינו אותך

בחזרה למעלה