הכל טוב, כן בטח

נקמת הטרקטור חזרו, עם אלבום חדש משובח שעוסק באפשרויות המילוט וערי המקלט האמיתיות והסמליות

18/09/2011
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS
» נקמת הטרקטור, צילום: יח"צ

"הכל טוב הכל טוב

זה רק אתה חי במרה השחורה

הכל בראש תביט במראה".

כבר כמה ימים שהדיסק החדש של נקמת הטרקטור חוזר ומתנגן במערכת שלי, החיצונית והפנימית, ואין שובע מהחוויה מקיפת החושים שהוא מביא. מהשיחה המדויקת שהוא מקיים עם זו הפנימית. האם יש בועה של נחמה בחיים כאן? זו אחת השאלות בשירים שמצליחים לספק לרגעים את אותה בועה מיוחלת, של תקווה שמעניקה המוזיקה, לחיים עילאיים יותר. "נלבש לבן, נחיה  ונאהב, נצא ונרקוד, נדקור ונזכור. נחיה את העוקץ, נחשוב על הדבש. נכבה את האש ונדליק מחדש. נבקש סליחה, ננשק מזוזה". זה לא חדש שהכתיבה של אבי בללי דעתנית, מבורכת בביקורת חברתית חדה, של אדם כשרוני וחריף. ובעיתוי הזה, פוסט ימי המחאה ברחובות וביוזמות ההתנגדות לשלטון ההון המדכא, זה נשמע נשכני במיוחד. "בין ויאגרה לאורגזמה, בין הסושי לסיגר. דפיקות הלב המואצות והזמן היקר. עם אדרנלין בתוך הדם, חולמים כולם, לעוף מכאן". (אדרנלין).

אז נקמת הטרקטור חזרו, אחרי שמונה שנים עם אלבום חדש, ויש להם מה לומר, וגם איך. הציניות המובנית ביחס ללהקות שחוזרות לחיים התרבותיים, צריכה עיון מעמיק באלבום הזה, שבו אפשר לשמוע את השורשים האלמנטרים של הלהקה הזו, מוזיקלית, תכנית, אבל עם עדכון לישראל 2011.

כמעט כל השירים עוסקים באפשרות של בריחה.  להימלט או להיכנע,  להיות או להתנתק כמו בשיר הקליט באלבום, "נשאר רק לרוץ", הסינגל הראשון מתוכו, "האם יש רק דרך אחת לדעת, האם יש רק דרך אחת לגעת, האם יש רק דרך אחת לאהוב, האם יש רק דרך אחת לעזוב". הלא אלו הן שאלות קיומיות בסיסיות בחיים של אנשים בוגרים כאן, האם יש דרך לחיות כאן, שלא במובן לשרוד, למרות "הרב המקדש את הרצח הבא" ("הכל טוב)", האם אפשר לקיים גטו מנותק מחוקי הג'ונגל של מדינת הקפיטליזם הדורסני?

וכדי ליצור אלבום פוליטי לא מספיקות המילים. השימוש ברוק הקודר, עתיר המתח והזעם המרוסן,  נע בין מלודיה נגישה לאינטנסיביות אדג'ית - משלים את התמה האידאולוגית-מוזיקלית של האלבום. למשל בשיר 'ברלין', כנראה עיר מקלט בשביל בללי, היא גם מקלט השעה של ישראלים רבים, ועל מטעניה הקשים אין צורך להרחיב. זה שיר גדוש בעלטה ומחנק, שמעצים הבס של בללי, והמילים: "ברלין מתכסה היום במילה כואבת, על מה את חושבת... על מה את חושבת"?

וכדי לסיים את האלבום בשיא רגשי וקונספטואלי, בחרה הלהקה לשלב את "ג'ונגל פיתוח" הנפלא, שיצא לפני עשרים שנה באלבום "זכות הצעקה", ורלבנטי באופן מדויק גם היום, במיוחד היום. הצעקה העכשווית של בללי וחבריו היא נהמה, יש בה ייאוש, אהבה וחרדה, והם מזקקים אצלי את הרגשות האלו באופן הכי טוב שאפשר.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה