בני 14 הם ילדים

מוריה ברגמן, מאמנת ומדריכת הורים מ"מבינים", מזכירה כי גם בגיל 14 ילדים צריכים גבולות ובעיקר הקשבה

01/09/2011
אתר מבינים קבלו עדכונים מאתר
  • RSS
» GettyImages, ג'סטין ביבר

הילדים שלנו תמיד יהיו הילדים שלנו. לא משנה מה הגיל שלהם, גם כשיהיו בני ארבעים נזכיר להם לקחת סוודר בחורף. כשהם תינוקות אנחנו כל עולמם. הם תלויים בנו שנדאג לרווחתם הפיזית אבל גם נושאים עיניהם אלינו כדמות מודל ומתפתחים עטופים באהבתנו.

ככל שהם גדלים ומפתחים עצמאות, נדמה שהם פחות צריכים אותנו – האמנם? העובדה שהילד יכול לדאוג לעצמו להגיע לבד לחברים, להכין לעצמו ארוחה ולקנות לעצמו את החולצה שהוא רצה, אין פירושה שהם לא צריכים אותנו יותר. להיפך זה הזמן שבו הם הכי זקוקים לנו, להדרכתנו ולהכוונה הורית יעילה. זה הזמן בו הם ניצבים בפני דילמות, מקבלים החלטות ומבצעים אותן ואנו נותרים לעמוד  מהצד מקווים שהם עושים את הדבר הנכון.

יש כמה דברים שאנחנו יכולים לעשות, לעזור להם ולנו לעבור את גיל ההתבגרות בשלום:

לקבוע גבולות ולשמור עליהם

קודם כל חשוב שתגדירו לעצמיכם, כהורים, מהם הגבולות שאתם מציבים לילדיכם: מהי השעה בה עליהם לחזור הביתה מבילוי, מה החלק שלהם בעבודות הבית או כל נושא אחר החשוב לכם. את הגבולות  האלו צריך לשמור ובכך לתת מסגרת לחיים העצמאיים של כל בני המשפחה. אתם בעצם אומרים אנו מכירים בכך ובחופש שלך, אבל עדיין אתה חלק ממשפחה ויש לך אחריות כלפיה ואתה עדיין ילד ואנחנו שומרים עלייך.

חשוב מאוד להיות הורים מאוחדים שמגבים אחד את השני, לפחות כלפי הילד. במצב שבו אבא מוותר על גבול שאמא הציבה או שאמא מעלימה עין מגבול שאבא מציב, מתערערת הסמכות ההורית  ונוצרת פרצה שמאפשרת לילד לתמרן את ההורים ואת הגבולות ולהכניס אי יציבות למשפחה. כמובן שכמו בכל דבר האיזון הוא  חשוב, צריך לדעת על אילו גבולות לא מוותרים ומתי להתגמש ואילו גבולות משתנים עם הזמן.

להקשיב באמת גם כשלא אוהבים מה ששומעים

עם יד על הלב, כשאנחנו שומעים משהו שמטריד אותנו, מפריע לנו או מכעיס אותנו, אנחנו בדרך כלל מפסיקים להקשיב וכבר מתכננים מה לענות  תוך כדי השיחה, נכון? בשלב הזה זאת כבר לא שיחה אלא  דו שיח של מונולוגים. אנחנו מחליטים שכהורים אנחנו הולכים להבהיר את העמדה שלנו בכל מחיר, ולכן לא באמת מקשיבים למה שהילד שלנו אומר. הילד שלנו מרגיש שלא מקשיבים לו ומנסה שוב ושוב להבהיר את העמדה שלו, כמובן מבלי להתייחס לעמדה שלנו. מבוי סתום. לא בטוח שאחרי זה הילד שלנו יבחר לשתף אותנו בעוד משהו מחייו.

הקשבה אמיתית מצריכה סבלנות, להביט בעיניו של הדובר, ולא להפסיק אותו אלא להיפך לעודד אותו להמשיך ולדבר. לשים לב לא רק למילים אלא גם לאופן בו הן נאמרות, האינטונציה, הגוף והתחושה שהן מעבירות בנו. רק אחרי שנשמע את כל מה שיש להגיד, נדע באמת מה אמרו לנו. בלי פירושים אישיים ובלי להכניס  את התחושות שלנו.  יש דברים שקשה לשמוע, הם מכאיבים לנו או מכעיסים אותנו אבל המוקד הוא לא אנחנו אלא הילד שלנו שבא אלינו לקבל עצה או לפרוק מהלב והוא מחפש את ההכלה וההקשבה שלנו. אם נספק לו אוזן קשבה נדע מה באמת מתרחש בחייו,  הוא יוכל לשתף אותנו בהם וגם לשמוע אותנו ואת הדעה שלנו – הרי בשביל זה הוא פנה אלינו.

לסמוך עליהם ולהיות בשבילם כשהם טועים

כל הורה רוצה שילדיו יהיו בטוחים בעצמם. כדי שהם יבטחו בעצמם, עלינו כהורים לבטוח בהם ולא לגרום להם לפקפק בכל החלטה ולהסס. עלינו לסמוך עליהם כדי שיסמכו על עצמם. לא מספיק להגיד להם שאנו סומכים עליהם – עלינו להתנהג בהתאם ולהראות להם שבאמת סומכים עליהם. כמובן שכל החלטה נושאת עימה השלכות חיוביות או שליליות ועליהם לדעת להתמודד איתן. החיזוק החיובי יעודד אותם להמשיך בדרכם והשלילי (לא מההורים אלא מתוצאת ההחלטה) יגרום להם לשוב ולחשוב ואולי לשנות את אופן פעולתם.  והם יטעו, בדיוק כמו שאנחנו טועים.

וכשהם טועים אנחנו נעמוד לצידם ונתמוך בהם, ונעודד אותם ונעזור להם לעבור את הטעות ולהמשיך הלאה.

הם תמיד יהיו הילדים שלנו, גם שיהיו להם ילדים משלהם ואנחנו תמיד נהיה ההורים שלהם גם כשהם יהיו הורים בעצמם.

מוריה ברגמן

בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ומשפטים.

מאמנת אישית מוסמכת. מנחה ומדריכה  קבוצות הורים.

מומחית מאתר mevinim.co.il מרכז ייעוץ טלפוני לזוגיות והורות בישראל.

התקשרו עכשיו  018-449-017-988-615




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה