חדש בסלונה: בלוג ראשון מקהיר

אנה תרז דיי מדווחת ממצרים על המהפכה, על דפני ליף המצרית ועל איך זה להיות עיתונאית בעולם הערבי

31/08/2011
Anna Therese Day קבלו עדכונים מAnna
  • RSS
» אנה תרז דיי

בעיניי העולם, 18 הימים המדהימים בתחריר בתחילת השנה הם מה שמייצג את הסיפור חסר התקדים של המהפכה המצרית. אבל עבור האקטיביסטים המצרים, הימים הנפלאים ההם הם רק ההתחלה של מאבק מתמשך, שנועד לייסד מדינה חופשית וישרה, שלמענה הם לחמו ללא לאות לפני חצי שנה. ביולי, למשל, התעלמו אקטיביסטים מצריים אמיצים מהחום הקיצי המעיק, והתמקמו בכיכר תחריר במשך שבועות, בקריאה לזרז את הרפורמות, תוך כדי ציפייה לתחילת המשפט של הנשיא לשעבר, חוסני מוברק. האקטיביסטים הצעירים הוכיחו שוב ושוב שהם מסוגלים לא רק למוטט משטר שנחשב לבלתי מנוצח, אלא גם שהם רוצים ומשתוקקים לבנות מחדש את ארצם האהובה.

דינה אדל בת ה-23 היא אחת מהאקטיביסטים האלה. היא בעלת רקע מרשים בעיתונות, יחסי ציבור ושיווק, ודוברת אנגלית רהוטה. אדל החליטה להתפטר מעבודתה כמה חודשים אחרי הדחתו של מוברק, במטרה "לתרום לתהליך הרפורמות במצרים, בעיקר לרפורמות בתחום המדיה". כעת היא לומדת לתעודה בעיתונות דיגיטלית, וגם משמשת ככתבת פרילאנס לקהל המצרי והבין לאומי. היא גם משיקה מגזין אינטרנט חדש יחד עם פעילים מצרים צעירים נוספים. "אחרי שראיתי איך העיתונות מטעם המדינה מפיצה שקרים, והבנתי את עומק הדיסאינפורמציה שנחשפנו אליה, החלטתי לחזור לשורשים שלי כעיתונאית, ולעזור לדווח את האמת".

>> על התערוכה "בין רוטשילד לתחריר"

למרות שהיא כותבת על מגוון נושאים פוליטיים העוסקים ב"מצרים החדשה", אדל גם מאוד נחושה בהתעקשותה לכלול את זכויות הנשים במאבק לחירויות חדשות בחברה המצרית, והיא מתארת במילותיה את האתגרים העומדים כיום בפני הנשים המצריות, ואת תקוותיה לעתידה של מצרים.

מהו לדעתך הנושא החשוב ביותר שעומד כיום בפני הנשים המצריות, ואיך את חושבת שצריך לטפל בו?

"מאוד קשה לבחור רק נושא אחד! יש ניצול ואפלייה בחיי היום יום ובמקומות העבודה; השתתפות נמוכה בפוליטיקה; והחוק, שלא מתייחס לגברים ולנשים בצורה שווה; יש המון הטרדות מיניות בערים הגדולות, וגם המנהג המחריד של מילת נשים, שעדיין רווח באזורים הפנימיים והכפריים של מצרים, למרות שאסרו אותו באופן רשמי ב-2007.

"אבל אם הייתי צריכה לבחור תחום מאבק אחד, באופן אישי הייתי בוחרת את ההתייחסות לנשים כמו אל אובייקטים חלשים, חסרי הגנה וערך – הן על ידי גברים והן על ידי הנשים עצמן. זה נובע מהתרבות הפטריארכלית שמחדירה את האמונה הזאת בבנים ובבנות כבר מגיל צעיר, בצורה ישירה ועקיפה. אחת הדוגמאות לזה היא הצורה שבה מציגים נשים בכלי התקשורת במצרים. נשים מוצגות בתור אמהות, נשים ובנות שזקוקות להגנה ולפיקוח, שאותם מעניקים להן, כמובן, האבות, הבעלים והאחים שלהן. תמיד מציגים את הגברים כאילו הם יודעים יותר טוב מהנשים מה טוב בשבילן. עצמאות נשית היא דבר מגונה מבחינה חברתית, ברוב המקרים מציגים נשים עובדות כנשים גבריות במידה מסוימת, שמזניחות את בעליהן.

"צריך לטפל לזה באמצעות הצגה חיובית של נשים בתקשורת, ולחנך את הדורות הצעירים בהתאם לעקרונות הכבוד והשוויון".


מה המכשול הגדול ביותר שעומד בפני השגת זכויות נוספות לנשים במצרים?

"המכשול הגדול ביותר הוא כנראה המנטליות. האפליה נטועה מאוד בחברה המצרית, ואפילו האנשים שנאבקו במהפכה למען החירות ושוויון, עדיין יתנגדו לכך שנשים יקבלו אותה מידה של חירות ושוויון".

מה הקהילה הבין לאומית צריכה לדעת על מצב הנשים במצרים?

"אני חושבת שצריך ליישם את הרפורמות של כלי התקשורת המצריים (בנוגע לאופן הצגתן של הנשים הערביות – את"ד) גם בכלי התקשורת הבין לאומיים: להציג את הנשים המצריות והערביות כשוות לעמיתהן הגברים, ולא בתור קורבנות שסובלות מדיכוי ובורות. למרות שזה נובע מכוונות טובות, אולי כדאי שאמצעי התקשורת הבין לאומיים יפסיקו להתייחס לנשים ערביות מצליחות ורהוטות כאל יוצאות מן הכלל, אלא כאל נציגות של הנשים המרשימות הרבות שיש באזור הזה".

את אופטימית בקשר לעתיד של זכויות הנשים במצרים? ואם כן, איך ואיפה?

"מאוד אופטימית. הנשים המצריות נאבקות כבר זמן רב לבסס את נוכחותן במרחב הציבורי, והיום למעשה יש ייצוג נשי בכל התחומים.

"בעוד במצרים שאחרי ההפיכה נושאים שקשורים לנשים הם עדיין משניים לעומת נושאים שעוסקים בחברה ובאומה, גם הנושאים האלה מתחילים לאט לאט לבסס את חשיבותם. ממש כמו רוב חלקי האוכלוסיה, גם נשים מביעות בצורה יותר ויותר ברורה את רצונותיהן. עכשיו זה תלוי בנשים האמיצות שהיו חלק בלתי נפרד ממהפכת ה-25 בינואר – הן צריכות לוודא שלא יזניחו או ישכחו את זכויותיהן".

* אפשר לעקוב אחרי דינה אדל בטוויטר: @Deena_Adel




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה