אישה בורחת למסז'

כשנועה זני מתארת את החוויה שלה במתחם הפינוקים המדברי, זה מרגיש כאילו היינו שם איתה. אישה שיודעת להנות, מול אנשים שיודעים לפנק

25/08/2011
נעה זני - אוצרת רגעים קבלו עדכונים מנעה
  • RSS

אמא שלו (חמותי הנפלאה שונה מכל דימוי חמות מייגע) הגיעה בצהריים לשמור על הילדים. ארזתי תיק קטן, ספר, קרם לחות ומשקפי שמש. אספתי אותו מהעבודה ויצאנו למדבר.

חמישה כוכבים וירח. אירוע של קוקה קולה דיאט, חאן שיירות. קצת דרומה לכתם הירוק הנס המרגש ששמו 'שדה בוקר'. עיר אוהלים לבנה עם מקלחות ושירותים משותפים שנותרים מבהיקים בניקיונם בכל שעות היום והלילה. הנוף שטוח ומדברי, האוויר יבש, השמש חמה ועם השקיעה האוויר מצטנן קצת.

בן הזוג התמקם באוהל ונרדם, כל הדרך הוא דיבר על תקוותו לישון טוב במדבר. אני משתרעת על ספסל מרופד בכניסה לאוהל ומחכה שמשהו יקרה: מנותקת מאינטרנט (אין לי סמארטפון), סקרנית מאוד, ובלי חבר שיקשיב לפרשנויותי על המתרחש. אני חסרת סבלנות ומחפשת מידע להזין את המוח שעובד על פול טורים, מביטה באנשים שמגיעים, מצלמת ומביטה בחיבה על שיירת הלבושות במגבת לגופן, בקבוקי שמפו וקונדישינר בידן שהולכת אל ומהמקלחת.

אני מעבירה את הזמן בציטוט לשיחות ועוקבת בתשומת לב אחר אדמת הלס המכסה אט-אט את מכשיר הטלפון שהופקר מחוץ לאוהל.

צעדת המגבות למקלחת

לוקח זמן עד שהמדבר חודר את מעטפת הפעלתנות המערבית בה אני ארוזה.

השכנה ממול קלטה את הקטע, כפות רגליה על השולחן והיא שקועה בספר

לק ירוק על הציפורניים של השכנה מהאוהל הסמוך. עושה חשק לפדיקור

אני מקנאה בלק הירוק שעל צפורניה ומחליטה ללכת ל"שדרת החיים הטובים" כדי לקבל פדיקור באמצע המדבר.

רק כשאני מגיעה למתחם הטיפולים אני קולטת את מימדי הסתלבט:

מתחם מניקור, אסטרולוג ונומרולוגית

והאנשים - נחמדים! קהל מעורב נינוח שמרוצה מהסידור: אתם תארגנו לנו פינות מפנקות, כריות ענק לשקוע בהן, מוזיקת רקע מצוינת, הזמנה להשתעשע במניקור או קריאה בקלפים; במת הופעות גדולה מספיק אבל לא יותר מידי; נוף מדברי ורוח בין ערביים שתכופף את ראשי הדקלים ותפרע אותם באופן כל-כך פוטוגני ואנחנו נהנה ונרגע .

קולות רכים של פיטפוט וצחוק עולים ממרבצי הכריות ושקט ונועם סביב ואין שום דבר שיפר את השלווה הזו שמתפשטת.

מתחיל להחשיך. בן הזוג מגיח מהאוהל בג'ינס ונעליים (כי שכחתי לארוז לו סנדלים..) הוא מאוד מרוצה ממה שקורה מסביב ומצטרף אלי לרביצה חסרת תכלית ושיחת רעים עם חברים חדשים שהכרתי לפני חמש דקות וחבר אחד ותיק שפגשתי במיקרה.

רביצה טובה וחסרת תכלית

בארוחת הערב אנחנו מסבים לשולחן קבוצתי. לרגע אחד זה מרגיש מוזר. רק לרגע, מיד אחר כך מתחילים להעביר זה לזה סלטים ומעדנים אחרים. שיחות קטנות מתחילות להיווצר ואני שואלת את עצמי בקול "מה היה קורה לו היו מנסים ארוחת ערב כזו עם קהל של נגיד, שוודים. האם גם אז היה הקרח נמס ברגע שהתיישבת אל השולחן?"

הוא אומר שכן, כי אוכל מחבר בין אנשים. חוץ מזה מאז המחאה הוא מרגיש שכולם קרובים זה אל זה קצת יותר (ואוו,המדבר באמת משפיע). רצה הגורל ואיתנו בשולחן יושב צלם האירוע. אנחנו מייד מתחברים בשיח צלמים ואני מבקשת להבין היכן המקרר הקטן המלא בפחיות קוקה-קולה שהבטיחו התמונות? "זה באוהל הVIP, היתה הגרלה "הוא עונה לי ומצביע על שולחן אליו מוסבים ארבעת הבחורים שזכו בה".

אוהל ה-VIP

ארוחת ערב שמתחברים בה בשניות

וכל הזמן מרחפים סביבנו מלצרים לבושים גלאביות לבנות, מגישים מפנים ומציעים , ואני מתחילה להרגיש כאורחת באוהלו של מלך הבדואים . הנסיך ואני פורשים שבעים ומרוצים לנמנם לפני המשך הלילה. ברקע שירה בציבור מסביב למדורה.

מנוחה באוהל

הוא שוב נרדם ואני קוראת, עד שהגיטרות של 'איפה הילד' מקפיצות אותי החוצה. "השמיים הגבול" בחירה מצויינת לפתוח הופעה ולהטיס את מי שעדיין באוהל אל הבמה.

עומדת קרוב קרוב לרמקולים וכל תא בגופי רועד מהבאסים, כמו שאני אוהבת.

אחלה הופעה! אינטימית וחשמלית במידה, הצעירים קופצים מקדימה ומאחור הסתלבטנים שרועים על הכסאות האדומים. לכולם יש חיוך מרוח על הפנים והם מניעים אצבעות וכתפיים. אחת בשורה השניה סותמת אוזניים. חזק לה.

הופעה אינטימית וחשמלית במידה של "איפה הילד"

בשעה אחת בלילה הגיע זמני לקבל מסז' במתחם הספא. לביתני הטיפולים שמות רומנטיים. אני מוזמנת ל"ירח 1". "זה נשמע כמו שיר של שלמה ארצי", אני אומרת למטפל החמוד שמקבל את פני, הוא עונה שכל דבר מתאים להיות שיר של שלמה ארצי "חתול, דלת, מרפסת"..צודק.

אופיר עושה לי פירוק עצמות מהיר ומעמיק אני שוכבת על מיטת הטיפולים. ברקע ממשיכים איפה הילד לתת את מה שיש להם ואין - אין מוסיקה מתאימה יותר מרוק לטיפול כמו זה. תמיד שמים כל מיני פעמונים ודולפינים כמוסיקת רקע וזה מעצבן ומשעמם ובעיקר לא מתאים לקנאקים של עצמותי הנרפות תחת ידי המאסטר.

אני לא מפסיקה להודות לו כשאני מצליחה לקום ולצאת מהביתן ומדשדשת אל ה"מודיעין" של הספא, המאוייש בשלוש בנות מקסימות וחייכניות להודות להן ולשאול אם יש היכן לטעון את הטלפון שלי ששבק. עמית, מקסימה, מחייכת מאוזן לאוזן מציעה לי להשתמש במטען האישי שלה. היא לוקחת את הטלפון והולכת לשים אותו במטען, היא מציעה לי לעשות סיבוב ולבוא לקחת אותו כשארצה "אחרי שתיים אהיה בחדר ההפקה". היא שחה אלי במאור פנים כאילו לא מדובר על שתיים לפנות בוקר. כאילו היא לא עבדה כל היום , התאהבתי.

מטיילת בין אנשים ומרחב ברוח הקרירה ומספיקה להגיע לשיר האחרון, למחיאות כפיים ולשמחה כללית.

בשעה שתיים המוזיקה נפסקת ודממה מחבקת ועוטפת מכסה את המאהל.

רגע לפני ההירדמות, אני מצלמת תמונה אחת ללילה זה - ירח.

וסוף סוף אני מצליחה להירדם.

ומילה על ההפקה: מצוינת. הכל מתחיל ונגמר באנשים שעושים את האירוע, במקרה הזה פגשתי אנשים אדיבים וחייכניים ששמחו לעזור, לתת ולהנעים את זמנם של האורחים. והשקט התכליתי הזה הדביק את כולם.

מתי עוד פעם?

מתוך הבלוג של נועה זני




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה