לצלול לאינטרפול

העיתונאית יסמין לוי על הלהקה האהובה עליה בעולם, שתעניק הופעה בישראל השבוע

24/08/2011
תרבות ובידור קבלו עדכונים מתרבות
  • RSS

ב-30 באוגוסט להקת אינטרפול תסגיר את עצמה לקהל מעריציה בישראל. סביר להניח שרוב אזרחי המדינה לא ידעו מי אלה גם אם יעמידו אותם במסדר זיהוי. אני, לעומת זאת, הצלחתי כבר לפני שנתיים לצוד את להקת אינטרפול, בלי לקבל טיפ מודיעיני מאף מקור ולעולם לא אתן להם לברוח ממני. בשם הפרוטוקול, לא רדפתי אחריהם, לא הזעתי, לא התאמצתי ובסוף לכדתי במקריות את הסולן פול בנקס בעזרת יוטיוב. כן, הודות לשני רמקולים קטנים של המחשב הבחור הובא אלי במלוא יופיו, הדרו, כשרונו ועם סקס אפיל פלילי שעבר על כל חוקי לבי. זה העניין עם הלהקה המבריקה הזו, עליה דהרתי עד כה כאילו הייתי אימא שלו, זוגתו או לפחות המנהלת האישית, אי אפשר לא לעצור אותם. אי אפשר לשחרר אותם. גם לא בערבות. גם אם יתחננו, שום חנינה. פסק הדין: להאזין בלופ לשיריהם ולזכור כל מילה. כל גיטרה. כל נשימה.

מדובר בכלא המוזיקלי השמור ביותר בעולם אז אין סיבה לדאוג לי. איתם אני האדם החופשי ביותר ביקום. בטח שאין טעם לדאוג עבורם, הם מחממים את יו 2, מככבים בראש מצעדי אלבומים, מתקתקים אלבומי מופת בזה אחר זה, נותנים ראיונות כמעט כבדרך אגב, בהם הם מתגלים כקוליים, צנועים וכמעט אדישים לתהילה ובעיקר לא מסגירים דבר שהשירים לא אומרים בעצמם. בנקס הוא אחד הכותבים האינטליגנטיים בעידן הנוכחי ועדיין, ציטוטיו האנטי מסחריים מהראיון שנתן לא מזמן ל-7 לילות "אנחנו אף פעם לא רצינו שישמיעו אותנו ברדיו" ובראיון אחר "אם נשים לב רק למה שאנשים רוצים נאבד את הנתיב שלנו" אומרים הכל. מותר לבנקס לשמור בכתבות גם על זכות השתיקה אם יעדיף. הכשרון דולף מעצמו והכריזמה שלו אפילו לא חוקית בכמה מדינות. ככה זה כשאתה נסיך האופל ומשיח לירי. כשבדי.אן. איי שלך אתה מסגיר את כל מה שמרגש במוזיקה. כל מה שעמוק במילים. כל מה שנוגע בלחנים. כל מה שהפך אותי להיות עדה לכך שקשרתי אותם באזיקים אלי והפכתי אותם לפסקול חיי. ועל זה אני אסירה מרצון, אסירת תודה.

קשה לפרק אהבה במילים אבל אפשר בתווים. הם סוחפים אותך לתוך מערבולת כשמעולם לא היה כיף יותר לטבוע. צמרמורת מטפסת על הגב ודמעות ההזדהות צפות. הדופק עולה בדיוק בפזמון המועדף. הבית של השיר הוא הבית שלך. כן, חלק מהיצירות הן לא פחות מתפילות רוק סוחפות. לא, לא היה מנוס מלרדוף אחריהם יחד עם בן זוגי, גל, עד ברצלונה בפסטיבל פרימוורה האחרון. שם עמדנו, באחת השורות הראשונות, בצפיפות, בהתרגשות, מתחת לכוכבים כשבנקס זהוב השיער זהר כמו הכוכב האמיתי שהוא. בשר ודם אך אלוהי. הוא לא זייף. הוא לא פיברק. רק סחר ברגשות בדיוק, תבונה ורגישות. מלאך המלנכוליה נחקק על תקן האדם המואשם בפשע החמור ביותר על הפלנטה: מי שגרם לי להתאהב במוזיקה שלו בלי רצון לערער. והוא לא לבד, כפי שהדגיש תמיד, אלא חלק מלהקה. כולם לוקחים אותך לעולם הבא, מקום אפל אך מחבק בו אתה נמצא איתם בחדר קר, מוטרד, אבוד, תלוש, מתחבט, מיוסר. הוא עצמו העיד "אני רואה אי סדר, חרדה, בלבול, מגננה והם קיימים יותר מתקווה ושמחה". להיות איתם זה כמו לרחף באינסוף כשהסוף היחיד זה כשהשיר נגמר.

אין טעם להושיב ולחקור אותם כדי להבין מי הם. זה יכול לקחת שעות. ימים. חודשים. לא מדובר בעוד להקה אינדית פוסט פאנק. תיאום הגירסאות עד כה השווה את בנקס לאיאן קרטיס מג'וי דיוויז'ן אבל למי אכפת. בלתי אפשרי לפצח מה יש בגנום הלהקתי שלהם. אולי זו היכולת של בנקס, יליד בריטניה שהצטרף לאינטרפול בגיל 20, להיראות כנה ופגיע כל כך אך לשמור על מסתוריות וחוזק. לרצות להתקרב אך לשמור על ריחוק. להיות ברור אך אמורפי. לעורר מחשבה אך לא להסביר את עצמו. אחרי אינספור השמעות, צפיות ומחשבות ולמרות שהם זורמים לי בדם, אני חשה כמי שעדיין לא הצליחה להרכיב פרופיל שלם עליהם. אתגר בלתי אפשרי במיוחד כשלבנקס עוד זהות: ג'וליאן פלנטי, עימה טיפח במקביל קריירת סולו נוגה וענוגה. לאהוב את אינטרפול זה לא טרנד אלא דרך חיים וכמי שחטאה בנסיון לפצח אותם נותרתי עם אניגמה. תיק פתוח. אוכל רק לומר שעבורי בנקס הוא הכי מושלם כשעולמי אינו מושלם. ביום שהכל יתבהר ויסתדר לא אוכל להאזין להם יותר וזה כמובן, לא יעלה על הדעת. אז פול בנקס יקירי, איתך עד הסוף המר-מתוק שלי.

הנה שלושת האהובים עליי ביותר.

פורסם במקור בפרופיל הפייסבוק של יסמין לוי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה