שקט, מפגיזים

בדיוק כשהמודעות החברתית הגיעה לשיאה נכנסנו שוב להתמודדות בטחונית, מצב נוח מדי עבור בעלי ההון. והנה, הזנב שולט בכלב

21/08/2011
ארנה קזין קבלו עדכונים מארנה
  • RSS
» Thinkstock כרגע, הזנב חכם מהכלב.

לכאורה, איזה ביש מזל. התקפת טרור מסיחה את הדעת בדיוק כשהמחאה אמורה לעלות מדרגה.

לכאורה, איזה צירוף מקרים משונה ומייאש. רגע לפני סוף חופשת הקיץ, הטילים נופלים ומקימים רעש שמשתיק את קולות הביקורת והשינוי. כיצד יצליחו מנהיגי המחאה להפיח בה חיים ברגעים אלה של משבר בטחוני? כמעט בלתי אפשרי. הלאום גובר על החברה. המדינה גוברת על אנשיה.

טוב, אז עכשיו ממש מתבקש להמליץ על ספרה של נעמי קליין, "דוקטרינת ההלם" (הוצאת אנדלוס). כדאי להתחיל בקריאת ההקדמה המאלפת לספר. יש שם כמה מפתחות להבנת המציאות העכשווית בישראל וגם, אולי, רמז לאפשרות לשבור את הדפוס.

קליין חקרה את האופן שבו מנהיגי השיטה הקפיטליסטית, חסידי אסכולת שיקגו ברוח האב המייסד מילטון פרידמן, נהגו ונוהגים להשתמש במצבי משבר קריטיים – מלחמות, התקפות טרור, אסונות טבע – כדי להשליט את המנגנון הקפיטליסטי. זה לא עניין מקרי לדידה אלא מחושב. היא מכנה זאת "קפיטליזם של האסון"; ברגעים של משבר לאומי מתנפלים חסידי השוק החופשי על המערכות הציבוריות ומעצבים אותן לצורכיהם. "משך יותר משלושים שנה", כותבת קליין, "עמלו פרידמן וחסידיו עתירי הכוח לשכלל את האסטרטגיה הזו בדיוק: מחכים למשבר מכריע, ואז, בטרם יספיקו האזרחים להתאושש מההלם, ממהרים למכור חלקים מהמדינה במחירי חיסול לגורמים פרטיים, ואחר-כך הופכים בזריזות את ה'רפורמות' לפתרון של קבע".

לשון אחר: זרועה הארוכה של מערכת הביטחון משלבת ידיים עם ידה הנעלמה של השיטה הקפיטליסטית, כדי לפגוע בנו בזמן ובמקום שהן מוצאות לנכון.

נכנסנו ל- Safe Mode

שקט עכשיו. אי אפשר לדבר על רווחה, על יוקר מחיה, על תנאי עבודה והעסקה ודיור. אי אפשר לדבר על צדק חברתי, על פערים, על ערכים מעוותים; אנחנו בדיוק מעלים מטוסים לאוויר, מכוונים תותחים, אנחנו בדיוק עסוקים בהצלת נפשות. נדבר אחר כך. בינתיים נמשיך לנהל את ענייני המדינה כפי שאנחנו רואים לנכון.

קליין מצטטת את פרידמן שקבע: "רק משבר - שמתחולל בפועל, או מה שנתפס כמשבר - מניב שינוי ממשי. כשהמשבר מתחולל, הדרכים לטפל בו הן פרי הרעיונות הרווחים בשטח. זהו, אני מאמין, תפקידנו הבסיסי: לפתח חלופות למדיניות הקיימת, ולדאוג שהחלופות האלה יהיו חיוניות וזמינות עד שהבלתי אפשרי פוליטית יהפוך לבלתי נמנע פוליטית".

אלא שאולי כאן טמון המפתח לשבירת הדפוס שאותו קליין מתארת בספרה. במקרה שלנו, המדיניות הקיימת היא המדיניות הקפיטליסטית המפריטה, הגסה, שאינה מציבה במרכז את האדם - את העובד והעובדת, את הבודד ובן המשפחה, את האמהות והאבות והילדים – אלא מעלה על נס את הכלכלה, את העסקים, את בעלי ההון. וכך, אותן חלופות שצריך לפתח ברגע המשבר, כדברי פרידמן, הן דווקא החלופות של הפרדיגמה הסוציאל-דמוקרטית. כעת כדאי להפנות את כל הכוחות דווקא להפצת הרעיונות הביקורתיים נגד הקפיטליזם, בזכות מדינת הרווחה, בשם כל מי שאינו נמנה עם עשירי המדינה, כדי לנצל את מצב המשבר לטובת שינוי דרסטי בדרכי ההתנהלות והמחשבה.

עבודת המחאה – על כל מופעיה, ובכלל זה הפגנות, דיונים, מניפסטים, כתיבה בעיתונים, אירועי תקשורת כאלה ואחרים – נחוצה כעת יותר מבעבר. דווקא עכשיו כולם צריכים לאחד שורות נגד האיחוד הלאומי, נגד המחיקה הגדולה שעליה קליין מדברת בספרה.

נ.ב.

ביטוי די משונה נטבע באנגלית: Wag the dog. הוא קשור לאמרה "הכלב חכם מזנבו. אילו היה הזנב חכם מהכלב, הוא היה מכשכש בכלב". ומאז הסרט של בארי לוינסון מ-1997 הוא מתחבר לרעיון שאפשר לייצר אירוע תקשורתי, להעניק חשיבות עליונה לאירוע שחשיבותו אינו בהכרח גדולה (הטרור, בינינו, אינו סיפור חדש), כדי להסיח את הדעת מהאירוע החשוב באמת של ימינו – המחאה.

.

>> מתוך הבלוג של ארנה קזין - לאן הולך הכסף




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה