מחאה תחת אש

"העובדה שאנחנו נדפקים לא משתנה כשנופלים טילים". נעמה תורן מסבירה למה אסור להפסיק את המחאה

21/08/2011
נעמה תורן קבלו עדכונים מנעמה
  • RSS
» צעדת הדממה 20.8. מוכרחים להמשיך למחות

זה היה קיץ די מחורבן. אם תשאלו את הבנות שלי, זה חרא של קיץ ואני נוטה להסכים איתן. אמא שעובדת כל יום עד שבע בערב זה לא בדיוק החופשה הקיצית שרואים בסרטים הוליוודיים, וגם הסיורים שערכתי להם נרגשת במאהל, והצעדות הליליות בהפגנות, הם לא בדיוק יורו דיסני. אני מסכימה איתן, זה חרא קיץ. חם, לח, מזיע, וכמו תמיד נופל על יולי-אוגוסט.

>> נעמה תורן על ימים אופטימיים יותר בקיץ הזה

ומעל לכל, סוף הקיץ מאיים לקפל את מחאת האוהלים ולהחזיר אותנו לטריטוריה המוכרת של אימת הטרור ופרצופו רושף הגבות של רוני דניאל. לא למסר הזה ייחלנו – הנה מרים הטרור את ראשו וכולנו אמורים להתאחד במפגן פטריוטי ולעמוד מאחורי ראש הממשלה.

ביבי לא היה יכול לקוות לטיימינג טוב יותר. מה לנו שנלין על יוקר המחיה, על ריכוזיות ועל כך שכמה משפחות משחקות בנו כמו בובות על חוט, כשבדרום נופלים טילים? ובכן, זה לא הזמן לעמוד מאחורי ביבי, זה הזמן לזכור שגם תושבי הדרום יצאו לרחובות לפני שבוע.

וכשכל זה ייגמר, אחרי איזו עופרת יצוקה 2 או רמבו 10 - יוקר המחיה ישוב להציק גם לאנשים במרחבים המוגנים, ומעמד הביניים ימשיך לשלם את מחיר השיטה. כי אנחנו מדינת גם וגם – אנחנו סובלים גם מטרור וגם ממצוקה כלכלית. אז לפני שפורסים שוב את עוגת התקציב, ומעבירים בחדוות "אמרנו לכם" את החתיכה הגדולה לביטחון, צריך לזכור שיש לנו פה מדינה ציונית שממוקמת במקום די מחורבן וסובלת מתוצאות של שנים ארוכות של כיבוש והתנחלויות וממאה אחוזי לחות, אבל גם מכלכלה שרומסת את תושביה. העובדה שאנחנו נדפקים לא משתנה כשנופלים טילים, ואת זה צריך לזכור בפעם הבאה שנלך לקלפי, כדי שהקיץ הזה לא יהיה ממש אבוד.





מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה