הדרום הפרוע

כבר לא מדובר רק במלחמה בטרור נקודתי. דרושה פעולה חוצת גבולות מצרים-ירדן ועוד. ד"ר עופרה גרייצר בוחנת אפשרויות לטיפול במצב

19/08/2011
ד"ר עפרה גרייצר קבלו עדכונים מד"ר עפרה
  • RSS
» גרייצר. דרושה פעולה חוצת גבולות מצרים, ירדן, ואלי גם אפריקה והמפרץ הפרסי

מאז נגדעו מגדלי התאומים מקו הרקיע של ניו-יורק, העמיקה ההבנה שהמערב נמצא במגננה בלתי פוסקת מול מערכות שמנסות לכלות אותו.

כיום סין ורוסיה מייצאות את רוב מתקפות ההאקרים על העולם המערבי. המתקפות האלה מתנהלות מתחת לפני השטח ומתבטאות בצורות שונות - מריגול תעשייתי ועד פגיעה במערכות הממשל.

ישראל לעומת זאת, סובלת מהטרור המסורתי, הגלוי והמאורגן. היא משמשת יעד למפגעים של שלוחי אל-קעידה ושל טרוריסטים מארגוני הג’יהאד העולמי והגי’האד המקומי באפריקה, אינדונזיה, תימן, עזה, לבנון, עירק, אפגניסטן או פקיסטן.

בכל מקום שאין בו ריבונות מוחלטת, יש לטרור סיכוי לצמוח. לרעיון ההתנגדות יש עוצמה משכרת ומתנגדי תרבות המערב מזינים אלה את אלה, מתאמנים יחד, מממנים זה את זה ומחליפים לוחמים ואמצעי לחימה. מדובר בארגון לומד, רשתי ואדפטיבי. הם כמו מים זורמים - היכן שמרימים גדר או  חומה ומצליחים לסכל, המים יפנו לחוליה רופפת יותר בסכר. מאז יצאה ישראל מעזה ומאז נפל מובארק, קל יותר לטרור לפעול מסיני.

גבעת חלפון בסיני

סיני הוא חבל ארץ עצום ששומרים עליו פורמלית כמה חיילים מצרים ששכחו אותם על הגבול, וכוחות או”ם שנזנחו שם משנות השמונים. כל מי שנוסע על כביש הגבול וסוקר את שני צידיו, הישראלי והמצרי, לא יכול שלא להיזכר בגבעת חלפון.

 מצד שני הנמנום הזה מטעה. מתחת לפני השטח מזרימים המצרים כוחות קומנדו, כדי להיות מסוגלים לפעול בעת הרצון והצורך. בצד הישראלי חוגגים המבריחים. משנה לשנה עולה תעוזתם ועולה גם חומרת ההברחה – מסיגריות, לסמים ולסחר בבני-אדם. מדאחקות עם מילואימניקים לאש חיה. הדרום הפרוע.

ישראל דורשת ממצרים למלא את חלקה בשמירת הסדר. אבל לשם כך, צריך לפתוח את הסכם השלום, ולאפשר למצרים לפרוש כוחות בטחון משמעותיים באזור המפורז שמצפון לתעלת סואץ. המצרים מצידם מתפוצצים כבר שלושים שנה מחוסר יכולת לממש את ריבונותם על אדמה ‘מצרית’, במלואה. הם גם צריכים לאפשר לכל המתחים הפוליטיים המבעבעים בתוך מצרים לשחרר קיטור ועדיף לכיוון עזה או לישראל.

אבל ישראל מצידה אינה מעוניינת לפתוח את ההסכם, כדי לא ליצור תקדים שבו מצרים תדרוש להחזיר את הגייסות המשוריינים שלה אל מעבר לתעלה.

ראש הממשלה מדבר על תגובה כואבת לאירועי הטרור אתמול, אבל הפעם האחרונה שבה הצלחנו לשנות את המציאות האסטרטגית בדרום, היתה בשנות השבעים, תחת תחת אריאל שרון. מי שהוביל בהמשך חצי מהלך - יציאה מעזה אבל בלי להוביל לפתרון צבאי או מדיני. כלומר מבלי לחסל את הטרור.

בבנק המטרות אף פעם לא היה אוברדרפט. במבצע ‘עופרת יצוקה’ ניתנה לצה”ל יד חופשית לפעול בעזה, אך הוא לא ניצל אותה. היתה ציפייה אזרחית ופוליטית מהצבא לשבור שוויון, אבל סיימנו בלי שאף צד ינצח - החמאס חטף קצת אבל עדיין נמצא בשלטון ומתעצם מחדש. את גלעד שליט לא החזרנו. וחטפנו דו"ח גולדסטון שממש הרע את מצבנו מבחינה אסטרטגית.

יתרה מזאת, החלו להיכנס לרצועה ארגוני טרור גלובליים שלא מצייתים לחמאס, והרקטות העכשוויות שלהם מגיעות היום רחוק יותר מבעבר.

דרושה פעולת עומק

כבר לא מדובר על מבצע עופרת יצוקה 2. זה לא טרור מעזה, זה לא חמאס. זה לא ארגון גרילה או שחרור לאומי. אז זה היה יחסית קל. ללא פעולה חוצת גבולות, המצרי והירדני בכללם, עם פזילה קלה לאפריקה, ואולי גם לכיוון המפרץ הפרסי, לא נשיג דבר.

האם הגיע הזמן לסיבוב הבא? מה הסיכוי שממשלת ישראל תורה על פעולה נרחבת למיגור הטרור מעזה ומסיני?

סביר להניח שיש לפיקוד דרום תכניות מגירה לפעולה צבאית נרחבת. השאלה מתי נכתבו התכניות האלה ומה הטריגר שהיה אמור להוציאן לפועל? התנייה פבלובית כזו הרי הובילה אותנו למלחמת לבנון השנייה. בשנה האחרונה המציאות האזורית השתנתה כל כך שעלינו לקוות בעצם שאין תכנית כזו.

המדינה הפלשתינית או-טו-טו מוכרזת באו"ם, דו"ח פאלמר על המשט תיכף יחסל את יחסינו עם התורכים, האיום האירני (תומך הטרור העזתי) עדיין לא הוסר, מדינת מצרים החדשה עוד לא החליטה על יחסה אלינו, ממלכת ירדן מווסתת מתחים, המצב בסוריה נפיץ ולא ברור וחיזבאללה חמוש פי כמה, גם אם נחוש פחות. ברקע יש משבר כלכלי-עולמי חברתי ופוליטי. וגם מדינת ישראל חווה את המשבר שלה ומשנה פניה.

כדי לחסל את הטרור שמתנקז כרגע לעזה מכל האזור, צריך הכנה ארוכה, דיפלומטית ומבצעית, עם שילוב של מהלכים גלויים וחשאיים. צריך לטפח שותפים שישמרו על הסדר החדש אחרי שיישוכו הקרבות. צריך את המצרים. צריך הבנות עם ממשל כלשהו בעזה. עם מדינות-ברית מערביות שפועלות באפריקה ובמזרח הקרוב.

צריך פוטנציאל להסדרת עומק של משולש ישראל-עזה-מצרים. את זה אין לנו כרגע, ולכן צריך לחכות.

עופרה גרייצר - למה אין נשים בקבינט הכלכלי-בטחוני?

ד"ר עופרה גרייצר היא מומחית לחשיבה אסטרטגית ומערכות צבאיות.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • תמונה אישית חיה סדן 24/08/2011

    מה זאת פעולה חוצה גבולות? מלחמה?

  • תמונה אישית ד"ר עפרה גרייצר 24/08/2011

    מה זה נשמע לך? פעולה חוצת גבולות תשלב מהלכים דיפלומטיים, צבאיים, זרועות בטחון אחרות, צעדים גלויים וחשאיים. פעולה כזו צריכה להפסיק את האלימות וליצור סדר חדש באזור שבו האזרחים אינם מאויימים תדירות.
    שלום ומלחמה הם שני צדדים של אותו מטבע. ו
    דווקא הסדרה של מרחב סיני יכולה ליצור פוטנציאל מדיני חדש.
    יש דברים יותר גרועים ממלחמה.

  • תמונה אישית חיה סדן 28/08/2011

    עפרה היקרה, את נראית לי אישה בעלת ידע רב. אני חוששת שאם את הגעת למסקנות האלה אולי גם מישהו מהמנהיגים או מהמנהיגות שלנו (נגיד, ציפי לבני) גם תגיע למסקנות כאלה וזה יהיה הסוף שלנו.
    את מדברת על מלחמה בשילוב מגעים דיפלומטיים? מי יסכים לדבר איתך מאחורי הקלעים אחרי שתתחילי להפציץ ולהרוג? בריטניה? ארה”ב? שגם עכשיו כבר מנערות מאיתנו את חוצנן בגלל פעולות הרבה פחות בעייתיות מבחינה מוסרית? אולי את חושבת שהן יסכימו להיכנס למלחמה כוללת של אירופה, ארה”ב ישראל והמזרח התיכון ואיראן מנגד? כלומר מלחמת עולם? בהנחה שהן יסכימו, את בעצם קוראת למלחמת עולם משולבת במגעים דיפלומטיים?

    כרגע יש לנו מגעים דיפלומטיים עם מצריים והחמאס, למה שהם יימשכו אם ניכנס לסיני? מבעד לעטיפה האקדמית של כתיבתך נשקף חזון מבהיל.
    על בסיס כל מה שאנחנו יודעים על טבע האדם ומהלך ההיסטוריה – את חושבת שאם נהרוג אנשים וניכנס לשטחים עצומים, כולל המפרץ הפרסי ואפריקה, נבטיח את השלום והבטחון? כולל מה שלמדנו מהנסיון להשליט שקט בלבנון באמצעות פעולה צבאית עד ביירות שנמשכה עשרים שנה?

    ומה זה: השלום והמלחמה הם צדדים שונים של אותו מטבע… הי, הם שני צדדים הפוכים.
    אני לא חושבת שהייתי מגיבה לפוסט הזה אם לא היית מומחית לחשיבה אסטרטגית ומערכות צבאיות. אני לא מבינה איך האנליזה האקדמית מביאה למסקנות כל כך מסוכנות וחסרות הגיון. אני ממש בלחץ מהאפשרות שאורח החשיבה הזה הוא לא נחלתך הפרטית, אלא איזה רעיון שמסתובב בקרב חוגים שיש להם השפעה.

בחזרה למעלה