גירושים מאושרים

"מתאוששת ממות בני הראשון, התמודדתי עם בגידה ועזיבה של בעלי, והתפרקות מקום העבודה". שרית ישי-לוי עם הסיפור האישי, שחונק את הגרון ואז נותן כוח

18/08/2011
שרית ישי לוי קבלו עדכונים משרית
  • RSS
» שרית ישי-לוי. טרוטת עיניים התהלכתי בימים ההם עם חרב מתהפכת בלב

חברה שלי נפרדה מבן זוגה. זו היתה פרידה מכוערת שלוותה בהאשמות הדדיות, בכעס מטורף ובטלטלה עזה שסחפה איתה גם את הילדים, החברים ובני המשפחה. עבר זמן רב יחסית מאז הפרידה. הוא חי כיום עם האשה שבגללה עזב את הבית, היא אשה יפה שכמותה, מיד הוצפה במחזרים ומתראה היום עם גבר שבעלה לשעבר אינו מגיע לקרסוליו. אבל היא עדיין כועסת והכעס הזה מחלחל לכל פינה בחייה והופך אותה לאשה מאד-מאד מרירה. עד כדי כך מרירה שילדיה עזבו את הבית מיד אחרי שהשתחררו מהצבא והתעופפו להם, כל אחד ליבשת אחרת.

למה נזכרתי בזה? כי צפיתי במקרה בראיון שנערך עם אבי ילדי. זה היה ראיון אישי מאד חושפני. שמי לא עלה בו, אבל פרטים מעברי עלו. לשאלתו של המראיין ענה האיש שחלקתי אתו כמה שנים טובות מחיי, שהיה לו קל להתגרש כי התאהב באשה אחרת וכי הלך אל הגירושין כמו סוסים סכי עיניים, בלי לראות ימין או שמאל או לפנות לאחור, הוא שעט קדימה אל חייו החדשים.
..

עזב מהיום למחר

אני זוכרת את היום שבו הוא הנחית עלי את הבשורה שהוא רוצה לעזוב את הבית, כאחד הימים השחורים בחיי. הייתי אז במצב עדין מאד. רק התחלתי להתאושש ממותו של בננו הראשון (להתאושש זו לא המילה, אני לא בטוחה שעד היום התאוששתי) עם ילדה בת עשרה ושני ילדים קטנים. הוא עזב מהיום למחר, לא מותיר לי אפשרות להתרגל למצב החדש, לא מוכן לשמוע על ניסיון לתקן את מה שבשבילו התקלקל כבר מזמן. לשאלתי אמר שאין אשה אחרת בחייו, או בלשונו שלו, הנישואין שלנו הלכו לישון.

פצועה ומדממת, לא יכולתי להירדם כל באותו הלילה ובלילות רבים שבאו אחריו. טרוטת עיניים התהלכתי בימים ההם עם חרב מתהפכת בלב. מבולבלת. לא הצלחתי להבין את המצב החדש שנוצר. בתוך כל זה היינו בתהליך של שיפוצים, הוא הבהיר לי שישלם על השיפוץ אבל לא יהנה ממנו, הוא הולך ולא ישוב.

בסוף אותו שבוע התגלה לי מאחד ממדורי הרכילות שהוא עזב אותי בשביל אשה אחרת, בכיתי אוקיינוסים, צרחתי עליו עד שגרוני ניחר. תחושת הבגידה הייתה קשה כשאול . לילות טרופים ללא שינה. כאב בחלק הזה שבין הבטן ללב התיישב לו תמידית בגופי. איבדתי במשקל, איבדתי את דרכי. ואם כל זה לא הספיק אז באותם ימים ממש שבהם  התפרקו נשואי, התפרק גם העיתון שעבדתי בו. הרגשתי שמישהו לקח את חיי נכנס בהם ברגל גסה ועושה בהם כבשלו. הייתי חרדה מאוד ומבוהלת. אני אישה עצמאית שכל חייה מעולם לא הייתה תלויה באיש גם לא באב ילדיה, אבל פחדתי פחד מוות להישאר לבד.
..
מכיוון שכמו שאמר בעצמו היה אז סח עיניים כסוס ולא ראה ממטר ובטח לא ימין ושמאל, פחדתי שאם נמאס לו ממני אולי ימאס לו גם מהילדים. הפחד הזה שיתק אותי ואחז בי בחזה. לא לא רציתי לגדל את ילדי כאם חד הורית, לא רציתי לגדל אותם לבד...

הבחירה להמשיך

אין לי מושג מי היתה האשה הזאת שקמה מחורבות חייה, התרוממה משאול התחתית ועשתה בחירה. בחירה שהשפיעה על חיי ילדיה וחייה שלה.

בחרתי להניח  את האגו המנותץ  שלי בצד, למחול על כבודי הרמוס ולא להתעמק במניעיו, מעשיו והתנהגותו של האיש שזרק אותי לכל הרוחות. החלטתי שאני סולחת לו, למען ילדי, אבל בעיקר למעני אני סולחת. את הסכם הגירושין עשינו עם עורך דין משותף שהוא שילם את שכרו. למרות שהייתי חלשה כעלה נידף, התעקשתי על זכויותי המלאות והוא כיבד אותן במלואן.

מאז חלפו לא מעט שנים, הוא הלך לו בנתיב חייו  ואני הלכתי בנתיב חיי. תוך פרק זמן שוקם האגו הנשי שלי והתאהבתי בגבר שהצליח לאחות בי את כל השברים. הילדים גדלו ועוד מעט ילכו גם הם איש איש לחייו. אנחנו חוגגים יחד כמשפחה חגים, ימי הולדת ושאר אירועים משפחתיים ומטפלים במשותף בכל אירוע שמח או מטריד הקשור בילדים.

חוץ מזה אין בינינו כל קשר. הוא לא חבר שלי ואני לא חברה שלו, לו אין מושג מה קורה בחיי ולי אין מושג מה קורה בחייו, לא הפכנו להיות החברים הכי טובים, אבל עשינו ואנחנו עושים ככל שביכולתנו כדי להישאר ההורים הכי טובים.

אני זוכרת את סוף השבוע הראשון שבו הילדים היו אצלו, נכנסתי לחדריהם נשכבתי על מיטותיהם, נשמתי את ריחם מתוך הכרית ומיררתי בבכי. בסוף השבוע השני זה כבר היה יותר טוב ובשלישי עוד יותר טוב. פתאום הרגשתי שזה בכלל לא רע להיות עם (ילדים) ולהרגיש בלי. הילדים, כך ידעתי, מטופלים אצל האיש שאוהב אותם כמוני הכי בעולם, שדואג להם כמוני הכי בעולם ואני חופשייה לחגוג את רווקותי ואת הזמן שהתפנה.

לטפל בכעס ולא לטאטא

הכעס, כך למדתי, מחלחל ומשחית כל חלקה טובה. צריך לטפל בו כמובן ולא לטאטא אותו מתחת לשטיח, כי ברגע שהשטיח יוסט ולא במעט הוא יצוץ מחדש. אהבה חדשה, כך למדתי מרפאה אהבה ישנה, לב שמח מרפא לב עצוב וסליחה היא הדרך לצלוח את החיים.

אני אומרת את זה לחברה שלי כל יום, לפעמים כל היום. אני כותבת את הדברים בשבילה ובשביל אחרות במצבה. אולי כשתראה את הדברים כתובים, תקום גם היא יום אחד ותבחר להפסיק לכעוס ולהתחיל לחיות.
..
שרית ישי לוי - מה כבר לא יקרה לי אחרי גיל 50




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • תמונה אישית לליב 18/08/2011

    מדהים איזה כוחות,
    כמה תעצומות נפש.
    אישה חזקה מאוד.
    נהניתי לקרוא דרך הכאב שלך. תודה,
    איזמרלדה.

  • תמונה אישית אורית אגמי 18/08/2011

    תודה על גילוי הלב :)

  • Sarah Radovici 18/08/2011

    מנסה לעכל את המצב שתיארת, וכל הזמן מהדהדת בי המחשבה שלא יתכן שלא ביצבצו פה ושם רמזים למצב בנישואיכם… אלא אם כן, אובדן בנכם משך אליו את כל האנרגיות בחייך, שזה מובן לחלוטין, וכך עירפל במעט את הראייה הבהירה שאת מפגינה כ״כ טוב פה במאמר שלך… שמחה שהצלחת לשים את טובת ילדיכם כעדיפות בחייכם כגרושים כפי שוודאי עשית גם כשהייתם נשואים… למדתי מנסיונך… מקווה שגם חברתך תוכל למצא את זה בתוכה… 

  • אנס ומדחיק | יחסים | סלונה 04/09/2011

    [...] שרית ישי לוי – גירושים מאושרים [...]

בחזרה למעלה