בגנות המחאה הצבועה

דודו עזריה, באר שבעי, מסביר למה לא ראינו אותו בהפגנה וקובל נגד סיסמת הצדק החברתי הצבועה של הטלוויזיה

15/08/2011
בחדשות קבלו עדכונים מבחדשות
  • RSS
» אחיי העבדים. יאיר לפיד, צילום: יח"צ

דודו עזריה, באר שבעי אקטיביסט, קרא את הפוסט "ד"ש מבאר שבע", על ההפגנה בשבת וכעס. בהפגנה הוא לא היה. את הסיבות לכך שהוא לא במחאה הזו הוא מונה כאן.

אם זה לא היה מצחיק כ"כ אפשר היה לבכות. יושבים להם ארבעה פרשנים ומנחה באולפן הטלויזיה המתוקתק ומסבירים שהציבור צודק ברצותו צדק חברתי.

וקצת כמו ארבעת השופטים של כוכב נולד שמחווים דעתם על הביצוע של האתיופית\הנכה\התימני והדתל"ש לכל אחד מהם פרשנות שונה לחלוטין למה שהם ראו ובעיקר למה שצריכים לעשות על מנת לפתור את הבעיה. אם כי כולם מסכימים העם צודק ברצותו צדק חברתי. מתברר שהסלוגן הקליט והקסום, הוא פלא של ממש. אם תרצו? one size .

כולם, או כמעט כולם מוצאים עצמם מסתופפים סביב הדרישה לצדק חברתי, כולם מדברים על פערים ומעמדות. במיוחד אלו באולפנים שבעבור עבודתם הקשה לוקחים הביתה כל חודש שכר שפועל במפעל פרי גליל לא ייקח בשנתיים של עבודה, כשהם עוברים לשדר בשטח אני מזהה שלטים של המתרגמים שטוענים שערוצי הטלויזיה עושקים אותם. אבל פערים מתחילים בדיוק שם.

כמה אירונית היא העובדה שאותו פועל עוד עשוי למצוא עצמו מהנהן לנוכח הליהוגים באולפן. צודקים יונית ויעקב הוא יגיד לעצמו . יש פה פערים גדולים מידי בחברה הישראלית. צודק יאיר, הוא ואני אחים עבדים.

עכשיו השיחה עוברת ליוקר המחייה, אבל צריכים לקטוע את הדיון על מנת להעביר את השידור להופעה של הזמר בטלויזיה וגם הוא בשם הצדק החברתי יוצא כנגד יוקר המחייה.

זוג צעיר מחדרה שלא מצליח לרכוש דירה ומתקשה לסגור את החודש צופה בו ומהנהן, רק לפני שבוע הם ראו פרסומת של ההופעה שלו בערוץ שתיים. הם אף פעם לא היו בהופעה שלו אבל צרבו את הדיסק. הם נורא רצו ללכת להופעה. רק שזה עולה משהו כמו 550 שקל וגם זה אחרי שמצאו קומבינה עם השכן שיש לו מנוי לעיתון של המדינה . וזה לפני הוצאות על דלק ובייבי סיטר, עניין של עוד 100-200 שקל. צודק הזמר. הם אומרים יקר מאוד לחיות פה.

צבוע, שטחי וחד מימדי

מופע כזה צבוע ושטחי מעולם לא נראה פה, צבוע כיוון שמדברים על זה שעכשיו מי שצועק הוא מעמד הביניים, ואני לא יכול שלא לשאול וכי מה מותר מעמד הביניים ממעמד הפועלים? למה כשלמעמד הביניים זה כואב צריכים לשנות ? שמא סבלם של פועלים פשוטים, זקנים בודדים ושאר כאלו שלא זכו להיכנס למעמד הנחשק והמתענה הוא לא סבל? פועלים במפעלים בצפון שנסגרים ונפתחים כל שנה מחדש לא היו שווים מאבק?

אבל יותר מצבוע הוא שטחי. חד מימדי, בעומק של מסך פלזמה. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים? זו אמירה מפעם. היום אנחנו רוצים את זה קצר ומהיר כמו ציוץ בטוויטר.

לכל אחד מאיתנו יש שריטה. אצלי היא קשורה לאיסוף נתונים אודות הפערים בין המרכז לבין שאר המדינה. בעזרתם אתאר בקצרה את שטחיותה של האמירה, אני בטוח שהיא קיימת בעוד לא מעט מקרים.

לכאורה פיתוח הנגב והגליל הוא עניין שכולם בעדו, כל כולו ציונות וחזון בן גוריון. כמעט עניין קדוש. מאז בן גוריון כולם אומרים שהם בעד פיתוח הפריפריה. רק מה? שהפיתוח לא יבוא על חשבונם.

כמו שהוכיחו זה עתה מנהלי בתי החולים הגדולים במרכז, הם אולי ישמחו שהפריפריה תתפתח ותפרח אבל הם לא יסכימו שרופאים בפריפריה יקבלו שכר גבוה ב 80 אחוז מהמרכז, את התקציבים שהוקצו לעניין הזה הם דורשים להסיט לבתי החולים שלהם. סולידריות? לך ולנסה. קישטה. או כמו המדען הראשי של משרד התמ"ת שאמר שהוא בעד פיתוח הפריפריה אבל לא על חשבון המרכז. וגם זה בשם חוש הצדק והלוגיקה.

כי חוש הצדק של שניהם למשל גורס שכיוון שמירב התעשיה (85 אחוז) והרפואה מתרחשת במרכז צריכים לנתב למרכז את רוב התקציבים. ז"א הם בעד הפריפריה אבל בעד שימור הפערים בהשקעות. וגם זו גישה לצדק חברתי.

קחו את משרדי הממשלה: שם מודים שהעובדה שמעל 98 אחוזים מהבכירים במשרדים ובחברות הממשלתיות גרים במרכז מהווה בעיה, כמו גם שהעובדה שיש הרבה פחות עובדי ממשלה בדרום ובצפון ביחס לחלקם באוכלוסיה,  אבל באותה נשימה הם מסרבים להסכים לאפליה מתקנת שתגרום חלילה לשינוי מהותי בגישה.

כן אכן הנתונים ברורים ומוכיחים שיש פערים הם אומרים, אבל לא הוכחה אפליה. מאיפה הפערים ? שאלה קשה, תבואו ביום אחר אולי נכנס עוד ועדה.

הצדק שלי הוא לא הצדק שלכם

אל תטעו לא מדובר פה בקרב בין טועים לרעים, כי אם בשתי נקודות מבט שונות בתכלית של אנשים שיכולים למצוא עצמם מזדהים עם הדרישה לצדק חברתי. ז"א לשימור ולשיפור מצבם. ופה כנראה המלכוד. אם יפרטו את המונח צדק חברתי אנחנו עלולים לגלות שהצדק שלי הוא לא הצדק שלהם ולחלוטין לא הצדק שלכם ואז מה?

במקום לנהל דיון אמיתי ומדמם אנחנו מדמים לעצמנו ביחדנס מזויף, במקום להתכנס ולשאול עצמנו את השאלות הקשות אנחנו דוחים הכל לאח"כ. כי עכשיו יש אויב משותף.

ויש כעוד לפחות אלף שאלות קשות, כמו נניח, האם צדק חברתי הוא להמשיך ולקלוט עובדים זרים ולהפוך אותם לישראלים או להיאבק על תנאי שכר הוגנים לתושבי ישראל?

האם בשם הצדק חברתי יסכימו ועדי עובדים שהתקבלו לעבודתם כי בתקופה מרגע שקיבלו קביעות אי אפשר לגעת על מנת לסייע למגר את התופעה של עבדי הקבלן ? תופעה שהחלה לא מעט בגלל אותה הגנה על עובדים.

האם בשם הצדק החברתי צריכים להמשיך לתת קצבאות ילדים מוגדלות על מנת למנוע הידרדרות של אותן משפחות לחרפת רעב ופשע או שאולי בחלק מהמקרים הקצבאות הללו מהוות חומת הגנה שמונעת מאותן משפחות לצאת לעבודה ולהתאמץ לצאת מהמעגל המתסכל הזה?

האם הצדק החברתי אומר שצריכים לנסות ולצמצם את הילודה (הגבוהה בעולם) במגזר הבדווי או שמדובר בגזענות? ואיך מתמודדים עם הפרוטקשן שהם (ז"א חלקם) מטילים על תושבי הדרום ובאותה נשימה איך מתמודדים ועם הפערים בתנאים ובשירותים מהם הם לא נהנים?

ויש עוד המון שאלות קשות ולא פשוטת שעל רובן אין תשובה אחת פשוטה ונכונה. לפחות לא לי. כי ככל שזה ישמע שטחי בניגוד למסר הפשטני של הצדק החברתי המציאות מורכבת.

דודו עזריה





מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • תמונה אישית חיה סדן 05/09/2011

    מה אתה רוצה?

  • גילה פז 23/09/2011

    יאיר, לא ממש ברור לי בעד מי אתה ומה העמדה שלך.
    ברור שהמחאה של מעמד הביניים ששם לב שהוא מידרדר למעמד נמוך מבחינת יכולת הקניה – זה הטריגר. בסך הכל מדובר בהמוני אנשים מוכשרים, אקדמאים ברובם, בוגרי צבא ברובם, שצייתו להורים, למורים, לבוס כל חייהם. ההבטחה (הבטחה?) היתה ש: תלמדו, תתאמצו, תצטיינו ויהיה בסדר. תהיה לכם פרנסה טובה, תעשו ביטוח למקרה ש… אבל הי! המחירים עולים-עולים, השכר נשחק, עושים חושבים אם כדאי להמשיך את הביטוח או שאולי עדיף לסגור את המינוס.
    נכון שכל אחד באינטרס הצר שלו. אם במרכז או בפריפריה. ובכל זאת – יש קוים משותפים וניתן למצוא פתרונות כדי שכולנו נוכל להמשיך לחיות בשלום בארצנו.

בחזרה למעלה