נא להכיר: בנימין זאב הרצל – חוזה מהפכת ה- metoo

המנהיגים שלנו יכולים לדבר מבוקר עד ערב על כמה הם פועלים לשוויון מגדרי, אבל בין הדיבור למעשה, המרחק הוא עצום והגיע הזמן שילמדו דבר או שניים מחוזה המדינה

05/03/2020
ד''ר עליזה לביא קבלו עדכונים מד''ר עליזה
  • RSS

שלא כמו בשנים עברו, השנה נציין בישראל את יום האישה הבינלאומי בתחושת פספוס ענקית. בעוד שבעולם יציינו בגאווה ובשמחה את היום החשוב הזה, בישראל אני וחברותיי לא נוכל לציין אותו בלב שלם, מועקה כבדה יושבת על לבנו כבר תקופה, והיא קיבלה ביטוי כואב וחד במיוחד, בבחירות שציינו אך לפני מספר ימים.

במקום לדבר על הישגים של הנשים, על השתלבותן בכל תחומי החברה בדרגים ובתפקידים הבכירים ביותר, עינינו רואות ולא מאמינות, כיצד המפעל האדיר הזה, הולך ובורח לנו, הולך ומתמוסס, כמעט ונעלם.

לא ממש ברור כיצד מדינת ישראל הולכת ומדרדרת בכל הקשור להעצמת נשים ושילובן במרכז העשייה הציבורית, הפוליטית, הכלכלית והחברתית. מה קרה שאחרי קפיצת דרך משמעותית בכנסות ה- 19 וה- 20, בישראל 2020, אחרי מערכת בחירות שלישית, הנשים רק נסוגות אחורה.

פאנל יום האישה במרכז הרצל בהשתתפות ד"ר עליזה לביא, חנה רדו, עדי אלטשולר ואמלי עמרוסי  (צילום: יחצ מרכז הרצל)

עם כל הכבוד, ויש כבוד, לנשים שנבחרו זה עתה לכהן בכנסת ה- 23 (לכמה זמן זו כבר שאלה אחרת), המספרים היבשים מלמדים על פגיעה אנושה במעמד האישה במרחב הציבורי. קצת נתונים: בתוך שנה בלבד ישראל הדרדרה ב- 18 מקומות! במדד השוויון המגדרי של הפורום הכלכלי העולמי, ממקום 46 בשנת 2018 למקום ה- 64 שנה מאוחר יותר, מתוך 153 מדינות. דו"ח הפורום מתבסס על מגוון קריטריונים כמו השתתפות נשים בכוח העבודה, איכות התעסוקה, נגישות לחינוך, לבריאות וכמובן גם קידום וייצוג פוליטי.

בזירה הפוליטית המקומית, זו כבר קריסה של ממש. בניגוד לשנים קודמות, אף אישה כיום לא מנהיגה מפלגה. בשתי המפלגות הגדולות, הליכוד וכחול לבן, יש רק 2 נשים בעשירייה הראשונה! ציפינו את זה, קיווינו וייחלנו שנתבדה, אבל לצערנו, בכנסת ה- 23 יכהנו פחות נשים מאשר בכנסת ה- 20.

גם בזירה העסקית, התמונה לא יותר וורודה. מתוך 125 החברות הציבוריות הגדולות, יש רק מנכ"לית אחת, לצד 124 גברים.

לפני נתונים הלמ"ס, פערי השכר בין גברים לנשים גדלו בשנת 2018. השכר הממוצע של הגברים עמד על 12,559 ₪ בחודש לעומת 8,546 ₪ שכר הנשים הממוצע בחודש. לפני נתונים הביטוח הלאומי, הנשים הפכו גם עניות יותר.

אז כל המנהיגים שלנו יכולים לדבר ולדקלם מבוקר עד ערב על חשיבות המהפכה הנשית, על כמה הם פועלים לשוויון מגדרי, אבל כנראה שבין הדיבור למעשה, המרחק הוא עצום. וחבל.

למנהיגים יש מה ללמוד מהרצל (צילום: יחצ מרכז הרצל)

אולי ערב יום האישה הבינלאומי 2020, כדאי לאותם מנהיגים שזה עתה סיימו עוד מערכת בחירות משסעת ומקטבת, ללמוד דבר או שניים ב'הלכות קידום מעמד האישה' מלא אחר מחוזה המדינה- בנימין זאב הרצל. אם תרצו, הרצל לא רק חזה את מדינת היהודים, הוא גם חזה את מהפכת ה-me too הרבה לפני שזו באה לאוויר העולם.

כבר בשנת 1898 העביר הרצל החלטה בקונגרס הציוני השני, המעניקה זכות הצבעה לנשים. "בחברה החדשה שלנו לנשים יש שוויון זכויות מלא", הבטיח הרצל וקיים.

מדובר היה אז בהחלטה פורצת דרך בקנה מידה בינלאומי, של יצירת חברה חדשה המושתתת על ערכי שוויון כבר מהשלב הראשוני.

הרצל הקדים בהרבה דמוקרטיות מערביות שרק שנים רבות אחרי, עשו את הצעד המתבקש. רק לשם השוואה- בארה"ב הוענקה זכות הצבעה לנשים רק ב- 1920, בנורווגיה- 1907, באיסלנד ודנמרק, מדינות  שכיום בולטות במקום השוויוני שלהן לנשים- 1915, קנדה- 1917 ומדינות כמו גרמניה, בריטניה, הונגריה ואסטוניה אפשרו רק בשנת 1918 לנשים להצביע כמו הגברים.

כנראה שלאמו של הרצל, ז'נט דיאמנט, הייתה השפעה לא מבוטלת על חזונו של בנה להקים את מדינת היהודים תוך הבטחה לשוויון בין גברים לנשים.

הנה ציטוטים מספרו אלטנוילנד שנכתב ב- 1903: "בחברה החדשה שלנו לנשים יש שוויון זכויות מלא... זכות הנשים לבחור ולהיבחר מובנת אצלנו מאליה.. הן עברו יחד איתנו בבניית המוסדות, וההתלהבות שלהן מהחזון המשותף המריצה את הגברים. זו הייתה כפיות טובה איומה מצדנו לדחוק אותן למטבח או לחדר המיטות...".

"התנאים שעומדים לרשותנו נוצרו למעשה כבר במאה הקודמת. כבר אז היו קיימים בכמה ארצות גופים בעלי אינטרסים מקומיים או מקצועיים, שבהם הייתה לנשים זכות ולבחור ולהיבחר. הן הוכיחו את עצמן כחכמות ומעשיות. הן לא בזבזו שמן ולא פטפטו או התעסקו בשטויות יותר מהגברים. לא הייתה שום סיבה שלא ללמוד מהניסיון המוצלח הזה..." (אלטנוילנד עמ' 157).

נקווה שהנסיגה תיעצר ונחזור למסלול של צמיחה. ד"ר עליזה לביא (צילום: יחצ מרכז הרצל)

כמובן שלא הכל הלך חלק בתחילת הדרך. זכות המחלוקת הראשונה שמורה לאנשי המושבה השלישית שהקימו אנשי העלייה הראשונה, זיכרון יעקב. בבחירות לוועד שאמור היה לייצג את הקהילה היהודית מול השלטון הטורקי הוחלט כי רק גברים ישתתפו בהצבעה. פעילה חברתית פרסמה מאמר ב- 1910 ובו דרשה זכות בחירה לנשים בארץ ישראל, אבל רק כעבור עשור ב- 19/4/1920 נענתה דרישתה ודרישת חברותיה לאפשר לנשים לבחור ולהיבחר..

נחזור לשנת 2020. המערכת משותקת. הארגונים האזרחיים עושים עבודת קודש, אבל בזמן שהמערכות הציבוריות והפוליטיות כמעט משותקות, העמידה במקום היא למעשה הליכה אחורה. חוקים לא נאכפים, תקציבים שהושגו בעמל רב נעלמו. אנחנו בנסיגה.

בואו נקווה ונתפלל כי עד לציון יום האישה בשנת 2021, הנסיגה תיעצר ונחזור למסלול של צמיחה, קידום והשתלבות של שנים בכל תחומי החיים במדינה. בדיוק כמו שהרצל חזה!




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה