ביקורת הסרט: "עושים שכונה"

הקומדיה הצרפתית "עושים שכונה" של הבמאי מוחמד חמידי נפתחת בטון מעורר חיים ופסקול קצבי, מה שמזכיר לנו את הכוח של המצלמה לעורר דמויות לחיים ולצבוע את המציאות בדומה למכחול, בגוונים

27/02/2020
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

הקומדיה הצרפתית עושים שכונה של הבמאי מוחמד חמידי (הפרה ז'קלין) נפתחת בטון מעורר חיים ופסקול קצבי, מה שמזכיר לנו את הכוח של המצלמה לעורר דמויות לחיים ולצבוע את המציאות בדומה למכחול, בגוונים.

הכניסה שלנו אל משרדי הפרסום הפריזאי שמנהל פרד ברטלי (ז׳יל ללוש), היא כניסה מתעתעת שמאפשרת לנו לחוש את חוסר היציבות של אותם עסקים סטרילים, מצד אחד נכנס פרויקט חדש שמבטיח רווח של חצי מיליון אירו ומהצד השני, אנשי מס הכנסה שתובעים חוב על סה״כ 1,700,000 אירו, סכום שאינו בר השגה. התבנית של משחק בתוך משחק שנוקט בה פרד, היא תבנית יצירתית שמאפשרת לנו להבין שבחיים הכל חולף, תלוי איך מתמודדים עם המצב ואיזה פתרונות מוצאים כדי להיחלץ ממנו.

 (צילום: באדיבות עדן סינמה)

בחברת הפרסום עובדת קבוצת מעצבים שרגילים לסביבה הטבעית והסטייליסטית שלהם. אלא שרשות המיסים מוכנה למחוק את החוב בתנאי שהמשרדים יועברו לשכונת לה קורנב, שכונת מהגרים מוסלמית לא רחוק מפריס, שידועה גם כשכונת פשע, שם השכיר פרד משרדים שנותרו ריקים והצהיר על פעולתם רק כדי לקבל הטבות מס.

הונאת המס של פרד והקנס הכספי הגדול שמוטל עליו, לא מותרים לו הרבה ברירות. או שהוא יתאבד או שהמשרדים יעברו ללה קרונב מיד והחוב ימחק. בתואם למצב החדש, יהיה כעת על העובדים להסתגל לסביבה זרה ועוינת.

 (צילום: באדיבות עדן סינמה)

שיבוש השגרה והמציאות הטבעית הם טריק ידוע בקומדיות. המפגש עם הזר, מתגלה כפוטנציאל לפרשנויות שונות שמייצרות מצבים שמקפצים מהמותח לקומי, כשהעברת בני הטובים למשכן ההטרוגני, הוא טרגי וקומי בו זמנית.

כך, סמי (מאליק בנטאלה) , בן השכונה הוא מאבטח שמפחד מכלבים, שבעקבות מפגש מיקרי עם פרד, מתגייס כדי לתדרך את העובדים לרגל כניסתם למשכנם החדש ומתאהב באלודי היפהפייה (קאלי לו) אחת מעובדות במשרד. התסבוכת הבאה תוביל לזה שהוא יקבל קידום כמנהל מכירות ויהיה על החברה לגייס עוד מספר עובדים מהשכונה כדי לעמוד בנהלים של מס הכנסה. העובדים שמתגייסים, אף להם משתבשת השגרה והם מתגלים כיעילים מאוד בניגוד למערכת הסימנים הסטראוטיפית אליה הם מזוהים.

 (צילום: באדיבות עדן סינמה)

לתוך הקטסטרופה הצבעונית יוצק חמידי את הבנאליזציה של הדמויות. כך למשל יגלה פרד את עצמו ואת משפחתו, אשתו ובנו, מחדש, וכך למשל, היציאה מאזור הנוחות תייצר אהבות חדשות. מנגנוני הפשע מצטלבים אף הם בסיפור ההתאקלמות של המשרד הבורגני ויוצרים מצבים מפתיעים ופתרונות יצירתיים כמו מיתוג שיווקי לחשיש. כשהעלילה תסתבך שתוף הפעולה והחיבורים השונים, יובילו להתרה וניצחון בעל מסר חברתי.

עושים שכונה כבר בשמו נשמע קרוב והוא אכן כזה. בקלות אפשר לחשוב איך משרד מצפון תל אביב נאלץ להעתיק את משכנו לדרום תל אביב כשבאופן פרדוקסלי עושים שכונה זה גם שם של פרויקט ירושלמי שמעניק מענקים לסטודנטים מתנדבים בשכונות ייעודיות. ובכלל, התסריט של עושים שכונה יכל בקלות להיכתב בישראל. מדיניות מירי רגב במשרד התרבות לעידוד תרבות בפריפריה יכלו בקלות ליצר תסריט בו חברה תל אביבית, בה עובדים מספר סטייליסטים, נאלצת להעתיק את משכנה לאזור שונה וזר על מנת לקבל תקציב או הקלת מס. מה שמעורר תהיה, איך זה שאף אחד בקולנוע המקומי לא חשב על זה?

 (צילום: באדיבות עדן סינמה)

לסיכום, עושים שכונה היא קומדיה קלילה שמצליחה להעביר את הזמן בצורה חיננית אך לא מעבר לזה. הרבה מהדמויות נותרות פלקטיות ולא ממצות עד הסוף את הפוטנציאל הנפיץ.

מפגן המשחק הכריזמטי והמצוין של ז׳יל ללוש הוא זה שעושה את הסרט למה שהוא ומבליט את איכויות השחקנים שלצדו.

כוכבים- 3.5

מרלנה- עובר. הדמויות הנשיות אמנם לא מספיק מפותחות לטעמי, אך עובדת המשרד, ליילה היא דוגמא מצוינת לדמות נשית סמכותית שיכולה לשלב בין כוח לרוך. חבל שבמהלך הסרט לא מקבלים ממנה יותר.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה