ד"ש מבאר שבע

קולות מרתקים מעצרת המחאה בבאר שבע, איפה היו הרוסים, מה הרגישו התושבים ועל הבוז למרגול

14/08/2011
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS
» צילומים: זוהר פישר (חוץ מהתמונה של דורון צברי והמפגין)

הרבה מאוד שנים לא נכנסתי לעיר באר שבע. האמת היא שלא הייתה לי סיבה. כאמא לילדים קטנים לא הייתה "אטרקציה" שתמשוך אותי לשם, וכדי להיות כנה, גם לא חשבתי שעבורנו המבוגרים היא אטרקטיבית.

את ההחלטה להצטרף לכמה אנשים שלא הכרתי, שהתארגנו באמצעות טוויטר לנסיעה להפגנה, ליוו חששות מסוימים. חלקם התבדו וחלקם לא. בנחיתה בעיר פגשנו את דורון צברי, איש שלא צריך להוכיח את האקטיביזם החברתי שלו. שאלתי אותו מה לדעתו מרגישים התושבים עם זה שה'תל אביבים באים' עכשיו, האם אין ביוזמה משהו אדנותי ומתנשא. "ממש לא", הוא פסק, "הם שמחים, זה בדיוק מה שגורם להם להרגיש שאתה איתם, שאתה חלק מהם, שאין הבדל".

מלחמת השחרור השנייה

"זו מלחמת השחרור השניה שלנו"' אמר המפגין בן השמונים שבתמונה, עם דורון צברי.

את הדעה חיזקה ליזי, אמא לארבעה שעמדה בהפגנה עם כל משפחתה, "מאוד משמח ומרגש שבאו, בטח שאנחנו שמחים", היא זרחה, "ככה אנחנו מרגישים שאתם איתנו". אבל ג', עורכת דין תל אביבית שנולדה וגדלה בבאר שבע הרגישה קצת אחרת: "לי זה קצת מוזר, שבאו, אני שואלת את עצמי מה אני מרגישה, ולא יודעת למה מוזר לי, זה קצת כמו הדוד מאמריקה שבא לבקר ולחלק סוכריות". בשיחה שהתנהלה איתה סיפרה שכשגרה בעיר וסיימה את לימודי המשפטים לא הצליחה למצוא בה עבודה, "לא היו פה שום הזדמנויות, לשני ראיונות עבודה הגעתי בשנה". בהמשך היא מצהירה שאם הייתה בעיר עבודה הייתה שמחה לחזור. הקשר הרגשי החזק שניכר אצלה, ניכר גם אצל אלפים שהגיעו ושאגו כשהזכירו את שמה של העיר על הבמה.

צילום: זוהר פישר

"כשמפגינים מכל הארץ הגיעו להפגנות בת"א, היה ברור שהם באו בגלל המאבק. למה לעזאזל כשמת"א הגיעו להפגנות אתמול, הם חשבו שזה "למען הפריפריה"? היא צייצה אחרי ההפגנה בטוויטר.

אופי שונה לחלוטין מההפגנות בתל אביב נשאה ההפגנה הזו בריבוי התכנים שלה, כפי שאפשר לראות בשלטים. היה דוכן מחאה של עובדי חיפה כימיקלים, השובתים כבר כחודשיים על שלא קיבלו שכר, היו אקטיביסטים בעד הבדואים, בעד החקלאים, וגם שלטים נגד הכיבוש.

הדיווחים הסותרים על כמות המפגינים הרגיזו כמה מהמבקרים התומכים: "השקרים לא עוזרים, להיפך", הם אומרים וניסו לנחש מה תהיה הכותרת של "ישראל היום", תחביב בידורי שרווח לאחרונה. באר שבע, עיר של רבע מיליון תושבים, ראתה אתמול ברחובות כ-27 אלף מפגינים לפי השערות צנועות. "באר שבע היא עיר של רוסים", אמרה לי חברה שפגשתי שם, העיתונאית בירנית גורן, שמומלץ מאוד לעקוב אחריה בטוויטר, "רוב רוסי מוחלט שאת לא רואה אותו כאן, כי הוא תומך בליברמן". ואז הוסיפה "לרוסים גם קשה עם הסוציאליזם, ועל אחת כמה וכמה עם דגלים אדומים. יש אצלם את האתוס הקפיטליסטי המושרש של מי שיעבוד -יצליח. יעשה את זה - יגיע".

בסופה של ההפגנה דיברה א', שעלתה מרוסיה בגיל 4 עם הוריה וקיבלתי שיעור מטלטל ומצמרר על הסוציאליזם מהמולדת הרוסית, שהשאיר חותם טראומטי בנפשה.

היא סיפרה על תורים של חמש שעות למזון, שכשהגיעו אליו כבר היה מקולקל, על אמא ששוברת את הראש איזה מתכונים להכין מחלב חמוץ, על חיים על תפוחי אדמה, בבית  שבו חיות חמש משפחות - פיצול דירות גרסת רוסיה בעידן הקומוניסטי. היא הייתה תינוקת שכמעט לא שרדה בגלל שהתמ"ל (תרכובת מזון לתינוקות) הרוסי גרם לה לשלשולים והקאות, ורק בזכות הברחות של מזון לתינוקות מפינלנד שבגבול סן פטרבורג, בה גרו, היא חיה.

"כשעזבנו את רוסיה גרנו חודש בפינלנד. הייתי בת ארבע ואחותי בת שלוש, ואני זוכרת שלקחו אותנו לחנות שהיה בה ממש אוכל, סופרמרקט, פתאום היו מוצרים על המדפים, ואורות, זה היה הלם מוחלט, ואני זוכרת שעמדנו באמצע החנות ופשוט התחלנו לצרוח".

מרגול ירדה מהבמה

"אני בעד המחאה הזו באם-אמא שלי, ומי שאומר אחרת משקר", אמרה מרגול בחנופה מוגזמת כשעלתה לבמה. אבל שני שירים בקושי הספיקו לה להבין לאן נושבת הרוח, אחרי קריאות בוז.
..
בטוויטר מתנהל הבוקר ויכוח ער על היחס שקיבלה הזמרת. נשמעות שם האשמות על חוסר יכולת לשמוע דעות אחרות - כמו שלה, על כיעורו של הבוז וגם הטחות נגדיות על מי שלא התנצלה בעצם על ההתקפה שהפנתה נגד מארגני המחאה. "זה לא עניין של חנופה. אי אפשר לעלוב במאות אלפי אנשים, להצדיק את עצמך בלי שום התנצלות או הבהרה ולצפות לחיבוק. פשוט לא", כתבה הצייצנית דנה לפיד.

מרגול בבאר שבע, צילום: זוהר פישר




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה