"זה הביטחון, טיפשות!"

אם לא עשינו מסע כומתה אין לנו זכות להשתתף בשיח הבטחוני. אבל כשהחזית האזרחית בוערת, אנחנו חייבות להיות שם

11/08/2011
ד"ר עפרה גרייצר קבלו עדכונים מד"ר עפרה
  • RSS
» ד"ר עופרה גרייצר. עכשיו נשים מופלות בצה"ל לטובת חרדים

מחאת האוהלות נכנסת לשבוע השלישי שלה. היא התחילה כמחאה על הוצאות הדיור והמחייה, עברה לחינוך, בריאות ורווחה ונעצרה במה שאנו טועות לחשוב כרעיון שלם: "סדר עדיפויות חברתי-כלכלי", או "אמנה חדשה בין האזרחים למדינה". בדרך העזנו לדגדג את נושאי התנחלויות והחרדים ורק פרה אחת נותרה בקדושתה - ביטחון.

בשנים האחרונות אנו אוהבים לקטר שאין לממשלת ישראל אסטרטגיה, אבל מתכוונים בדרך כלל לכך שאין מדיניות ברורה בנושא המשא ומתן עם הפלשתינים. מה זו אסטרטגיה? תיאוריה שאנחנו ממציאים כדי להסביר לעצמנו איך עובד העולם ואיך אנחנו אמורים לתפקד בתוכו.

האסטרטגיה שלנו תלויית מציאות וזו משתנה כל הזמן. לכן אסטרטגיה משמעה בראש ובראשונה שינוי עצמי - שינוי של תפישת העולם שלנו. את השינוי הזה צריך לגבות עם מוסדות שיעצבו אסטרטגיה וקווי מדיניות.

למדינת ישראל יש תפישת ביטחון ומטה לביטחון לאומי שמספק לה תמיכה של תהליכי מחקר, הערכה ובקרה. יש לנו גם תפישה כלכלית-חברתית ומועצה לאומית לכלכלה. אבל אין לנו מועצה לאומית-חברתית (גם אין לנו חוקה, שעשויה היתה למלא את החלל, בהיעדר עבודת-מטה לעניין החברתי.

השאלה המתבקשת היא, מה קורה כשהתפישה הבטחונית, התפישה הכלכלית והתפישה החברתית מתנגשות? מי אמור ליישב את המתחים הללו? באיזו מסגרת ארגונית? והאם יימצאו שם נשים?

קבינט גברי

בקבינט הכלכלי-בטחוני, זה שיחליט מה לעשות עם המסקנות של צוותי החירום המקצועיים שהוקמו לרגל המצב, אין נשים. בממשלת נתניהו הנוכחית מכהנות שלוש שרות בלבד (10 אחוזים) ונוכחות נפקדות מתוקף האחרות של משרדיהן (תרבות וספורט, קליטת עליה, חקלאות ופיתוח הכפר).

לימור לבנת, סופה לנדבר ואורית נוקד אינן חברות ב’מטבחון’ (הצוות הלא פורמלי שקובע מדיניות חוץ ובטחון), אינן חברות בקבינט המדיני-בטחוני ואף לא בקבינט החברתי-כלכלי, ולכן איננו מיוצגות גם בצוות שנאסף לפתרון מחאת האוהלים. איננו מוחות במליאת הכנסת משום שגם שם הייצוג שלנו מצומצם ביותר.

יש לנו תפישת עולם שונה בכל הקשור לסדרי העדיפויות במדינה, למערכת השיקולים, לקצב השינוי, ליכולת להכיל שינויים מלכתחילה, לחינוך, לרווחה, לבריאות, לחיים ומוות. לביטחון. לביטחון לאומי. לביטחון קיומי. אבל היא לא נשמעת.

אך בעוד שדפני ליף וסתיו שפיר מצטרפות לנשים שניפצו תקרות זכוכית מגוונות במגזר העסקי והפרטי, יש כיפת-ברזל אחת שאנו רחוקות מלחדור.

צה"ל תמיד צודק

תפישת הבטחון הלאומי של ישראל הינה, בפועל, תפישתו של צה”ל את הנושא כפי שהוא מכתיב אותה למדינאים. זאת משתי סיבות עיקריות: האחת, מעמדו בציבור, כצבא העם, שרובנו שירתו או משרתים בו ברמה כזו או אחרת.

צה”ל הוא של כולם ולכן אמירתו מקובלת על כולם כנטולת פניות. הסיבה השנייה היא שלצה"ל - גוף המטה הגדול ביותר במדינה, יש מחלקות מחקר, אסטרטגיה ובקרת ביצועים. לכן, אין למערכת הבטחון קול שיכול להתחרות בו. גם לא מהשב”כ, מהמוסד או מהמטה (המצומק) לביטחון לאומי.

לא רק זה. במוסדות הללו, כמו גם ברוב המכונים למחקרי בטחון לאומי בארץ, מועסקים יוצאי המערכת הצבאית בקלאב אקסקלוסיבי סגור. וזאת מבלי שנגענו בביטחון הפנים, פיקוד העורף, המשטרה ומערך שירותי החירום. כולם תחומים חד מגדריים בעליל.

בלי שקיפות

מסיבות אלו ואחרות (כמו רגישות המידע) מנוהל תקציב הבטחון בהיעדר שקיפות, מחוץ לשיקולי תקציב כלליים ובמנותק ממגמות מקומיות או גלובליות המשפיעות על כל תחומי החיים שלנו. זה למרות שיש לתקציב הבטחון השפעה עצומה על היכולת של מדינת ישראל ליצור פוטנציאל אסטרטגי בכל תחומי החיים האזרחיים, בחינוך, בתעשייה, בתשתיות.
..
כידוע, נתח הבטחון מהתל”ג הוא מהגבוהים בעולם, למרות שמאז מלחמת יום הכיפורים, לא ניהלנו מלחמה כוללת.

..

אמנם בקרב המטה הכללי (המועצה לעיצוב מדיניות צה”לית לצורך העניין) יש נציגה חדשה אחת למיגדר. אבל, חידוש זה מחוויר לאור נתוני סקר שנערך בהזמנת יועצת הרמטכ”ל לענייני נשים, שמראה כי מגמת ‘השילוב הראוי’ בצה”ל (הצורך לאזן בין צרכי חיילים דתיים לשרת מבלי לפגוע בערכיהם, אמונתם ואורח-חייהם, לבין צרכי חיילות המעוניינות להשתלב בכל מסלול צבאי הפתוח בפניהן), הפכה פניה בתוך שנתיים לרעת נשים ולטובת שילוב חרדים.
..
יחידות שלמות מנוהלות על טהרת המין הגברי. חרדים וחרד”לים (אף אחד לא שואל חיילים בדואים או דרוזים מה דעתם על שירות עם חיילות) מסרבים לקבל הדרכה, מרות פיקודית, נוכחות של נשים או את ביצועיהן האמנותיים. מפקדי יחידות מתפארים בקליטת חרדים למקצועות מודיעין וטכנולוגיה, אך מצניעים את דרישות הצניעות הנלוות לכך.

תפישת הבטחון היא חלק בלתי נפרד, אם לא הדומיננטי ביותר, בעיצוב מדיניות לאומית בישראל. אלו הרוצים לדחוק אותנו מעיסוק בסוגיות בטחון, טוענים שאם לא עשינו מסע כומתה, לא צברנו פלאפלים ולא ישבנו בקוקפיט, אין לנו את הזכות או את הידע להשתתף בשיח הזה. אבל בעידן בו החזית העיקרית בה נוגעת הלחימה היא החזית האזרחית (או ה’עורף’ במונחה המיושן), אנו חייבות לגבש בו דעה.

זה הביטחון, טיפשות. אז כדאי שיהיו לנו כמה דברים חכמים להגיד עליו. מושכלת. מקצועית. מנומקת. אחרת, לא יהיה כאן שינוי אמיתי.

ד”ר עפרה גרייצר היא מומחית לחשיבה אסטרטגית ומערכות צבאיות. נעה תרבותית עם משפחתה בין תל אביב לירושלים.

צילום חילות: GettyImages




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה