"שירים של איריס" – לא ניתן לרוצחים למחוק את זכר הנשים הנפלאות שאינן עוד

"היום היא מחייכת אליי מכריכת הספר של שיריה, חיוך חם וקצת מבויש, ואני שוב מתקשה להאמין שאיריס איננה, כבר שש שנים שהיא איננה. המילים "רצח" ו"איריס" לא מסתדרות אחת עם השניה, כאילו שצמחו ביקומים מקבילים"

25/11/2019
קסניה סבטלובה קבלו עדכונים מקסניה
  • RSS

 היום היא מחייכת אליי מכריכת הספר של שיריה, חיוך חם וקצת מבויש, ואני שוב מתקשה להאמין שאיריס איננה, כבר שש שנים שהיא איננה. המילים "רצח" ו"איריס" לא מסתדרות אחת עם השניה, כאילו שצמחו ביקומים מקבילים, שלעולם לא היו צריכים להצטלב. צוחקת בקול רם, תמיד דוחפת מתנות קטנות ששלפה אותן כרגע יש מאין, סמוקת לחיים ומלאת אופטימיות, חברתי איריס ואסילייב ז"ל הייתה התגלמות של החיים עצמם, עד שבא רוצח קר הרוח והפסיק את זרם החיים הזה לעד.

לעולם לא אשכח את הרגע בו נודע לי על מותה. חברה משותפת שפעם אני ואיריס עבדנו אתה במשרד החינוך בירושלים התקשרה אליי בשעות הערב ואמרה לי בקול רועד שכנראה שמשהו רע קרה לאיריס. היא ביקשה שאכנס לאינטרנט ואקרא את הידיעה שהתפרסמה באחד מאתרי החדשות, כדי שאני אאשר שזאת לא היא. עברתי על הידיעה: איריס ואסילייב-גורליק, בת 39 מירושלים נרצחה באכזריות על ידי בעלה לשעבר שביתר את גופתה וניסה להמיס אותה בתמיסה. ידעתי שזאת היא. כמה נשים יש בירושלים, בשכונת פסגת-זאב שנושאות את אותו השם, וכמה מהן היו נשואות פעם לרוצח. בהיתי במסך, וראיתי אותה ואותו, מחייכים, מחזיקים ידיים, בבית שגרתי שם עם אמי בירושלים לפני מספר שנים.

הרוצח לא היה אדם זר לאיריס, הוא לא היה מחבל או שודד. פעם הוא היה מישהו שהיא אהבה, שאיתו התחתנה, אבי ילדיה. בשלב מסוים עזב את הבית לטובת אישה צעירה יותר. איריס נאבקה כדי לפרנס את שני ילדיהם הקטנים, אך הקשיים והבעיות לא שברו את רוחה. שנים ספורות לפני הרצח התחתנה שנית, לה ולבעלה החדש נולד ילד. בתמונות האחרונות שמופיעות בפרופיל שלה בפייסבוק היא קורנת מאושר – יחד עם העמיתות שלה במשרד החינוך היא נסעה לנסיעת עבודה לפריז, והעיניים שלה זהרו יותר מאשר עיר האורות כולה. איריס איננה, ופרופיל הפייסבוק שלה יחיה, כנראה לעד, או לפחות עד שחברת הפייסבוק תמשיך להתקיים ולשלם על אחסון המידע האינסופי שהצטבר אצלו בשרתים. אינני מסוגלת להכריח את עצמי להתנתק מהפרופיל הזה, שמדי שנה שולח לי תזכורת בתחילת אוגוסט המבשרת על יום ההולדת המתקרבת של איריס.

שירים של איריס (צילום: כריכת הספר)

בשבועות האחרונים, זמן קצר לפני שקיפחה את חייה בידי בן העוולה, סיפרה לי שבעלה לשעבר מעכב מזונות ולמעשה התנער לגמרי מאחריותו לגידול של שני בניו. "הלכתי לבית משפט, אין לי ברירה אחרת" סיפרה לי בקול מודאג. לא העליתי על דעתי שהסיפור הזה, כל כך טריוויאלי במחוזותינו של פרידה וגירושים והתחמקות ממזונות, עלול להסתיים ברצח. איריס וזאב ביקרו אצלנו בבית מספר פעמים כשעוד היו נשואים. שניהם עבדו קשה והשתכרו מעט, וידעתי שיש בינם חיכוכים, בעצם כמו כל זוג צעיר שנקרע בין עבודה לילדים. האם באותם ימים אחרונים הוא איים על חייה? האם ידעה שהוא עלול לפגוע בה? איריס איננה, וכנראה שלעולם לא נדע. באותו יום שחור היא יצאה מעבודתה ולעולם לא חזרה הביתה. לאחר ההפצרות הרבות של אמה, נינה גלן, המשטרה איתרה בדירתו של זאב וזוגתו בפסגת-זאב את גופתה המבותרת. הוא ניסה למחוק אותה מפני האדמה, שלא יישאר ממנה זכר. את הרצח תכנן בקפידה יחד עם זוגתו החדשה, שחיפשה באינטרנט חומרים שיכולים להמיס גופה. למרות שהתגרש ממנה, כנראה שחשב שאיריס היא הרכוש שלו, ולרכוש אין זכות להתנגד או להתקומם. הוא ניסה להשתיק אותה ולהעלים אותה לתמיד.

כשנתיים לאחר הרצח נבחרתי לכנסת. נשים המשיכו להירצח, אחת אחרי שניה. ערביות, יוצאות אתיופיה, צבריות, עולות מחבר העמים, נשות מקצוע ועקרות בית, צעירות ומבוגרות. כל שם חדש נחרט אצלי בלב, ליד אותו המקום שם שוכן הזיכרון המר על מה שארע לאיריס. ישבתי בלא מעט דיונים שעסקו בסיוע לנשים הסובלות מאלימות במשפחה. הפקידים התחמקו מתשובות, העבירו אחריות מאחד לשני, הסבירו שיש כל מני סעיפים טכניים שמונעים את העברת התקציבים שהוקצו על ידי הממשלה האדישה. השתתפתי באירוע "יזכור" לזכר קורבנות האלימות נגד נשים, וקראתי את שמה של איריס. אמה נינה סיפרה לי שהיא מצאה הרבה שירים שאיריס כתבה ושהיא חולמת להוציא ספר שיריה, לזכרה.

זכרתי שהיא סיפרה לי על כך פעם. ישבנו בחדר שלנו במשרד החינוך, הצלילים של "דסטיניז צ'יילד" בקעו מהרדיו הקטן, ומאחורי החלון היתה אפלה של בוקר ירושלמי חורפי וגשום. היא סיפרה לי שהיא כותבת על סנט-פטרסבורג, עיר שממנה עלתה ארצה, על ילדיה ועל אהבה, והבטיחה שפעם תקריא לי אותם. הבטחתי לנינה שאנחנו נוציא את ספר שיריה של איריס, ואולי כך נהדוף קצת את הזוועה ואת השכול הנורא. ננציח אותה כמו שהייתה, מלאת חיות ואהבה, נזכור אותה כך ולא בתור קורבן חסר אונים של הרוצח השפל. בסיוע של החברות היקרות שלי – ויקה, אינגה וגילה, הרבה אנשים טובים שתרמו את הכסף במסגרת של פורייקט מימון המונים ומר ויטלי קבאקוב, מו"ל של הוצאת "ספר-קניגה" – הפרוייקט הזה יצא אל הפועל, וזה ממלא את ליבי שמחה, כי בספר הקטן הזה יש חלק ממנה, מנשמתה הטהורה. זאת הדרך שלנו להקים גל-עד לאיריס, כדי שיזכרו אותה תמיד. כך ראוי שיזכרו כל אישה שקיפחה את חייה בידי גבר אלים שחשב שיש לו זכות על חייה – כדי שנזכור את מי שהן היו. גם זאת דרך להילחם כנגד כוחות החושך, במקביל להפגנות ומחאות, דרישות של תקציבים, החמרת הענישה ויחס ראוי לנשים שסובלות מגילויי האלימות. אסור שהשמות של הנשים יהפכו לרשימה ארוכה של שמות אנונימיים. לכל אישה יש שם. לכל אישה יש סיפור. נזכור את כולן, לעד.

אירוע השקת הספר יתקיים ביום ה' 05 בדצמבר 2019 ב-19:00, ברח' רוטשילד 11, ת"א.  במהלך האירוע ינאמו בני משפחתה של איריס, נציגי ארגון הנשים הנרצחות, פסיכולוגים ועובדות סוציאליות

עוד על הארוע 

ניתן לשריין מקום כאן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה