הורות בשלט רחוק

האם אסירים שיושבים בכלא יכולים לתפקד גם כהורים? קטיה ארז קנופף, מדריכת הורים, מספרת על הפרויקט המיוחד שעוזר לקיים קשרי משפחה גם מאחורי סורג ובריח

19/11/2019
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

מאת: קטיה ארז קנופף, מדריכת הורים ב "מכון אדלר"

לפני כחמש שנים הצטרפתי לפרויקט התנדבותי מטעם מכון אדלר המתקיים בבתי הכלא  ונקרא ״הורות בשלט רחוק״.

במסגרת הפרויקט, מנחות מטעם המכון מנחות סדנאות בתוך בתי הכלא בנושאים שונים שמטרתם לאפשר לאסירים לקיים קשרי הורות ומשפחה גם מאחורי סורג ובריח.

המחשבה שישנם ילדים רבים שהאבות שלהם סטו מהדרך וכיום הם בכלא, איננה מחסום או סיבה לכך שלא יזכו לסוג של קשר ותקשורת עם אביהם.

ההתנדבות עבורי היא בראש ובראשונה ערך. ערך לנתינה ותרומה למען הקהילה, ערכים אותם קיבלתי מהוריי ועליהם התחנכתי. זכורה לי היטב הפעם הראשונה שנכנסתי במסגרת ההתנדבות לכלא, רעש דלתות הברזל שנטרקות, ההליכה במסדרונות האגפים האפלים והקרים, מבטי האסירים וההרגשה שבתום כל מפגש, אני חוזרת לשגרת יומי ולבני משפחתי והם נותרים מאחורי סורג ובריח. הייתי עסוקה לא מעט בדילמה האם אצליח לבודד את הידיעה שלצד העובדה שיושבים מולי אסירים שביצעו פשעים כאלו ואחרים, עדין הם בני אדם ולהם גם ילדים ומשפחה, ולי יש תפקיד ומשימה לתת להם כלים רבים ככל שאפשר על מנת לבסס אצלם את האמונה שהם עדין משמעותיים נחוצים ויכולים להיות אבות גם מהיכן שהם נמצאים.

שהות בכלא לא חייבת להיות מחסום בפני הורות (שאטרסטוק / Happiness99)

הסדנאות בנות 10-8 מפגשים שבועיים הנמשכים כשעה וחצי כל אחד, ובכל פעם אני מתרגשת מחדש לראות כיצד האסירים עושים כמיטב יכולתם להתמיד, להגיע ואף בזמן, וכולם ללא יוצא מהכלל לכל אורך הדרך נשארים עד סוף המפגש. חלקם מגיעים היישר מהעבודה, ולא מפספסים. חלקם מקפידים לסדר את החדר לקראת, ויש מי שכבר ממתינים ישובים. קבלת הפנים שאני זוכה לה מהאסירים תמיד מנומסת חמה ואדיבה והיא מלווה אצלי בתחושה שמאחורי המדים הכתומים ישנו אדם.

ההתנדבות היא בכלא בו יושבים אסירים גברים והעבודה עמם כאסירים וגברים בפרט, דורשת הקפדה על קוד לבוש ושמירה על מקומי כמנחה אישה, נדרשת פתיחות הבנה וידע לתרבות ומנטליות ממנה הם באים ולסיפור אותו מביאים לקבוצה, סיפורים מהעבר ומההווה. לעיתים הסיפורים לא פשוטים עד בלתי נתפסים, סיפורים על ילדותם, ויש מי שגם חושף את הרקע והסיבות שהביאו אותו לאן שהוא כיום, ומחובתי כמנחה להיות שם עבורם בהקשבה כנה ונקייה, ללא שיפוטיות ללא ביקורתיות, וזה לא פשוט עד מאתגר לנטרל את אותו כפתור שאחראי על מיכל הדמעות, ועם זאת, אין לי ספק וטוב שכך – שהאסיר רואה ופוגש אותי גם כאדם ולא רק כמנחת קבוצה, צד שמעיד על אנושיות והאומץ להיות בלתי מושלם.

לעיתים הקבוצות מורכבות מאסירים ממספר אגפים, נתון המהווה לכשעצמו אתגר, מאחר ובכל אגף יש את האסירים הוותיקים, הדומיננטיים והמובילים, לצד אסירים חדשים, ובמפגשים ניתן מיד לזהות מי המנהיג, ולהרגיש את רוח " הכבוד " ו"החבורות " בינם לעצמם. עבורי זו הזדמנות לשקף להם ולעבוד עימם על רעיון קבלת האחר, קבלת אחד את השני כאן בקבוצה, ממקום של שוויון ערך כבני אדם, כי פה כולם שווים במטרתם - להטיב את היחסים עם בני הבית גם אם הם אינם נוכחים פיזית.

בנסיעות שלי לכלא אני משתדלת לקחת לעצמי פסק זמן של שקט עם עצמי, לנסות לנטרל את הרעשים החיצוניים של היום יום הפרטי שלי, לאסוף ולגייס את עצמי כדי להיות נכונה ומדויקת עבור האסירים מתוך מטרה להעניק להם כלים רבים ככל שאפשר, צידה שעשויה לסייע להם בקשרים עם בני משפחתם ואף בתהליך השיקום.

באחת הקבוצות שיתף אחד האסירים שאם היה מכיר את המודלים והכלים האדלריאנים אותם לומד בקבוצה טרם ביצע את הפשע, יש סיכוי גדול שהוא לא היה מגיע לכלא, או אסיר אחר שבזכות הקבוצה הבין את משמעות שוויון הערך ואפשר לאשתו ללמוד נהיגה, או אסיר אחר שהבין שניתן להיות נוכח ומשמעותי בחיי ילדיו גם באמצעות שיחות טלפון עקביות תוך שהוא לומד כיצד לשאול ולהתעניין בעולמם של ילדיו. תחושת הסיפוק שהתנדבות זו ממלא אותי היא עצומה! המחשבה שאם הצלחתי ולו במעט, להאיר לאסירים את הדרך ולהעניק להם תקווה, היא המנוע עבורי להמשיך הלאה.

קטיה ארז קנופף, מדריכת הורים ב "מכון אדלר" (אלבום פרטי)




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה