שקרים קטנים גדולים

מערכת בחירות היא שעתם הגדולה של השקרנים, אז קבלו מדריך. מהו שקר פוליטי אציל ומהו שקר משפיל, מדוע לא כדאי לקנות הבטחה מליברמן ולמה רגב משקרת בכיף

 1. איזו פתיחת שבוע. עוד לא יצאו שלושה כוכבים במוצש ואיווט ליברמן כבר מטיל פצצה אל תוך המערכת הפוליטית בניסיון חלוצי להפיק לנתניהו מסיבת סיום גרנדיוזית בספטמבר. כל המפלגות מנתחות כל מילה, אות ותחביר בהצהרה של איווט כדי ללמוד מכך האם יקבלו הזמנה לנשף החילוני. כנל הפרשנים. והאמת, קצת מפתיע. אומרים שהזיכרון הישראלי קצר, אבל הלו, עדיין אין לנו אלצהיימר. אנחנו זוכרים את כל השקרים מתעמולת הבחירות האחרונה. אם היה סרט תיעודי על הבחירות האלה הייתי קוראת לו, “אני יודעת מה עשיתם באפריל האחרון”: איך גבאי בחר בימין, איך ביבי ניסה להקים ממשלת שמאל, כמה קל היה לכחלון למחוק את בית המשפט ואיך ליברמן הבטיח לציבור ולנשיא ממשלת ימין, אך ברגע האחרון לקח את לוח השחמט עליו מסודרת כמעט קואליציה והעיף אותו באוויר.

2. בבואם של כל הפוליטיקאים עכשיו לנסח קו תעמולה חדש, הם תקועים קצת כמו בבדיחה על המפקד שאומר לפקודיו שיש שתי בשורות, אחת טובה ואחת פחות. היום מחליפים תחתונים, הוא  מודיע. הבעיה שמחליפים אחד עם השני. השקרים נצרבו בתודעה וכבר צריך לנסח קו תעמולה שימנע את נקמת האזרח שיכול לשם שינוי בריל טיים להגיב ולבוא חשבון עם גנבי הקולות מאתמול. בראש השקרנים צועד נתניהו שאמר על ליברמן בקולו הרדיופוני, “ליברמן הוא שמאל, הוא חלק מהשמאל”. ביבי אמר את הדברים ביום בו הציע למפלגת העבודה את תיקי החינוך והמשפטים והסכים לתיעוד מצולם של אם כל הבגידות בימין. נקודת הפתיחה לבחירות בספטמבר היא שכולם משקרים לכולם כל הזמן. שיחה של הפקרות מוחלטת מצפה לנו, אז הדקו חגורות. זה הולך לרדת להכי נמוך עד לנקודת הסיום. מי שאיבדו את כל התחמושת בקרב האחרון, יזרקו את הנשק ויעברו לאגרופים ובמצבו המשפטי ביבי היחיד שגם ינשוך.

נתניהו וליברמן בזוגיות לא נוחה (צילום: קובי גדעון)
נתניהו וליברמן בזוגיות לא נוחה (צילום: קובי גדעון)

3. שיתוק חלקים מרכזיים בתקשורת, גרם להשלמה עם מציאות שקרית שהימין רוצה שנאמין לה. “נתניהו ימשול עוד עשור ובכל מחיר”, הם משקרים במקהלה. יש מיליוני אזרחים בישראל שזהו הסיוט שלהם ולכן ההתחייבות המפתיעה של ליברמן לכפות ממשלת אחדות היא בגדר דאוס אקס מאכינה. האל שיצא מהמכונה ומשנה את כללי המשחק. לכל אלה אני אומרת, לאט עם ליברמן.

הוא עוד לא מוטט את חמאס, לא העביר עונש מוות למחבלים, לא פוצץ את בלוני התבערה, לא הביא ברית זוגיות, לא גייס אף חרדי ובעניין הזה הייתי הולכת על דוקטרינת נתניהו: אותנו במרכז ובשמאל לא מעניין איך הימין מחלק את הקולות של: נניח שליברמן מביא שבעה מנדטים ונכנס בכל זאת לקואליציה של נתניהו, האם זהו עד כדי כך תסריט מופרך? ממש לא. ליברמן התחייב לשבת בממשלת ימין ולא ישב. עכשיו הוא מתחייב לשבת בממשלת מרכז, אבל לא הייתי שמה כסף על זה שהוא באמת מתכוון לכך. הצהרתו מזיקה ויכולה לגרום לגנץ למשל להישאר מאוחד עם יש עתיד במחשבה, שממשלת אחדות מחכה לו אחרי הבחירות ללא צורך בחימום יחסיו עם החרדים. לאכזבתו ירגיש גנץ את תרבות השקר על בשרו. הוא עשוי לראות את ליברמן, נתניהו והחרדים מצטלמים בבית הנשיא בעוד קואליציה, שהיא אסון לדמוקרטיה ולמעמד בית המשפט העליון.

4. כשפוליטיקאים אומרים שהציבור חכם, הם מתכוונים שהציבור טיפש. זה מצחיק אבל נבחרי ציבור שקרנים זקוקים למעט הכחשה בריאה כדי לשרוד: לכן נדמה להם שלהצהרותיהם אין משקל ולאחר הבחירות הם כבר יעשו מה שבא להם. אך האמת היא שהציבור חכם, שופט מפלגות על פי מעשיהן בפועל ולרוב בא איתן חשבון בהתאם לצעדים שננקטו בפועל. כאשר בנט ושקד הרגישו מספיק מבוגרים כדי להסיר את הכיפה ולהקים את הימין החדש הם נעלמו מהמפה הפוליטית מיידית. הזגזוג בקשר לזהות היהודית, פתאום לא רק דתית אלא גם חילונית, זכה לבוז והקהל שלהם נקם. אבי גבאי התחייב שהוא איש שמאל למתפקדי העבודה וזכה בקולם. ברגע בו הטיל ספק ביהדותם (הצהרה ימנית מרושעת מובהקת שהמציא נתניהו), הוא צלל לשישה מנדטים.

שר האוצר משה כחלון (צילום: חיים זך / לעמ)

בלי הקמפיין המצויין שניהל ברשת ברגע האחרון, הוא היה נמחק לאפס. על שקרים משלמים, יספר לכם שר האוצר כחלון. השקרן הכי גדול בבחירות 2019. יומיים לאחר הבחירות התראיין לסימה קדמון ואמר: הבוחרים שלי צריכים לשכוח מכל מה שאמרתי בקמפיין. לאחר ההתבטאות הזו הוא הבין שנותר עירום מכל כלי פוליטי: הוא לא מנהיג, לא מרשים, היתה לו אג’נדה מעניינת, ימין שומר חוק וימין חברתי. כאשר התברר הגירעון הלא חברתי שמסכן את המשק וכי לא ימנע מביבי שרשרת חסינות – הוא רץ חזרה אל תוך הבונקר של הליכוד. מפלגתו היא היסטוריה וארבעה מנדטים שהצליח לקחת מהציבור באמצעות שקרים, יחכו לו בסיבוב.

5. אחד השקרים הכי אלגנטיים בפוליטיקה הישראלית הוא שקר המנהיגות של בנימין נתניהו. שואל את עצמו האזרח הישראלי, מה הופך את שלטונו של האיש לכה מובן מאליו וסוחף. נתניהו מציג בחלון הראווה של בלפור שיער מודבק, חליפה ורהיטות בהעברת המסרים, אך זו לא הסיבה לעמידותו הפוליטית. זו תחפושת למשהו אחר לגמרי. הסיבה האמיתית לעליית כוחו של הימין היא בהבטחת נתניהו לא לסגת מאף מטר מארץ ישראל. הברית עם המתנחלים. והכהינסטים היא הדיל המאפשר לו למשול. אם נתניהו היה נוקט בקו מדיני החותר לשלום ודן בפשרה טריטוריאלית, הקואליציה שלו היתה מתפרקת באותו יום וחבריו לדרך היו מוסרים אותו לידיהם של מנדלבליט וחיות הרבה לפני המלצה או שימוע. הקול הרדיופוני, הסקס אפיל והכריזמה היו נעלמים בלי להשאיר אחריהם אפילו מכתב.

6. מנהיגי העבר של ישראל שיקרו לא מעט בנושאים עקרוניים. זכור המשפט “למען ארץ ישראל אני מוכן לשקר” של יצחק שמיר או שמחה ארליך שאמר “אני לא אומר את מה שאני חושב ולא חושב את מה שאני אומר”. אלה נתפסים היום במחקר הפוליטי כשקרים אציליים, למען מטרה הגדולה מכולנו. מדינה. שלום. ביטחון. בעידן נתניהו תפסו מקום השקרים הקטנים לציבור למען קידום עצמי. מירי רגב למשל הודתה ששיקרה ולא הצביעה לגדעון סער בפריימריס כפי שהצהירה. שקריה משפילים אותה, אך האסטרטגיה הפוליטית מבחינתה ברורה ואף צנועה. רגב היא אדם רדוד ועממי, לא מנהיגה פוליטית, בורותה היא מהמביכות שנתקלו בהם גורמי שלטון. אין לה יכולת לבנות מיתוג פוליטי עמיד, עצמאי ומנומק לאורך זמן כפי שעשתה ציפי ליבני שהיתה קרובה להיות ראשת ממשלה. רגב יכולה לעשות עבודות שחורות עבור המנהיג, להיות שופר למסריו, לשקר באופן המשרת אותו, ולקוות לעוד כמה דקות מבישות ככל שיהיו על הגלגל.

** הכותבת, סמדר שמואלי, היא מאמנת למנהיגות אישית בתות תקשורת ותוצאות