מהמעברה לעולם הכתיבה

"התאהבתי בשפה הצרפתית עוד לפני שהתחלתי ללמוד אותה", מספרת סופי רחלנקו. "לצערי, אין לי ילדים משלי והכתיבה שלי לילדים ניזונה מילדותי המאושרת"

12/06/2019
גוף ונפש קבלו עדכונים מגוף ונפש
  • RSS

מאת סופי רחלנקו, אמנית וסופרת שבימים אלו יוצא לאור ספרה החדש, השישי במספר, "בת הדודה, אלוף הסיף והעז" בהוצאת "איפאבליש"

אני כותבת ומציירת, ולעתים קרובות משלבת בין שתי צורות ביטוי אלו. אין לי תשובה חד משמעית מה אני מעדיפה יותר: מכחול או עט. לפעמים זו המילה שמובילה להמחשה ויזואלית, ולפעמים הציור הוא זה שמפרה את הביטוי המילולי. אני לא יודעת להסביר זאת, אבל לפעמים אני מתעוררת עם איזה חרוז או משפט בראש, ופשוט חייבת לרשום אותו מיד ואחר כך לפתח, כי זה חלק מחיי. יתכן שמקורות ההשראה שלי נובעים מחוויות שונות שעברתי, מכושר ההתבוננות שלי בסביבה ומאנשים שפגשתי.

את כישרון הציור שלי, אותו התחלתי ליישם כבר כילדה, ירשתי מאמי, שבעצמה ירשה את הנטיות האמנותיות שלה מאביה. לאמי, שהייתה מוכשרת מאוד, לאורך חייה הלא פשוטים לא הייתה אפשרות להציג את מרבית עבודותיה. 100 צילומים של יצירותיה צירפתי לספרי "התכתבות בכיוון אחד", וחלק מפסליה וציוריה המקוריים נמצאים היום אצלי, ומעוררים התפעלות כנה אצל כל מי שמזדמן לדירתי הקטנה.

סופי רחלנקו צילום אלבום משפחתי

אחרי שש תערוכות ציורים שלי בארץ ובצרפת – בטכניקות אקוורל וקולאז' בהן אני עושה שימוש בחומרים שונים, ולאחר חמישה ספרים (מהם שניים בצרפתית), אני מוציאה לאור בימים אלו ספר חדש, שישי במספר. ספרי החדש "בת הדודה, אלוף הסיף והעז" (בהוצאת "איפאבליש") כולל 15 סיפורים, בהם מככבים מרצה באוניברסיטה, מורה לספרות, ניצול שואה חביב-מריר, כומר צרפתי, נהג מונית, ציירת שכישרונה מוטל בספק, וגם חתולים וכלבים.

יש לי זיכרונות ילדות נפלאים מעיר הולדתי לבוֹב, בה התגוררתי עד גיל עשר ואותה אני מכנה: 'גן העדן האבוד של ילדותי'. גרנו בבית מוקף עצי פרי רבים: תפוחי עץ, אגסים, שזיפים, אגוזי לוז ודובדבנים משלושה מינים, וגינת פרחים מלבבת אותה טיפחה אמי. לכל אורך הרחוב, משני צדדיו, היו עצי דובדבנים, שפריחתם באביב לא נפלה מזו של עצי ארץ השמש העולה, הפוטוגניים והמפורסמים בעולם.

סופי רחלנקו צילום אלבום פרטי

בשנת 1957 עזבה משפחתי הקטנה את לבוֹב והיגרה לפולין במטרה להגיע לישראל. בספרי הקודם "מכאן ומשם" אני מספרת כיצד לאחר שהורי הגישו בקשה להגר לפולין, שהייתה אמורה לשמש כתחנת ביניים בדרך לישראל, הוחרמו דרכונינו על ידי השלטונות הסובייטיים באישון לילה, ימים ספורים לפני עזיבתנו המתוכננת. בדרך עברנו טלטלות לא פשוטות, ותאונת דרכים קשה שעברתי אילצה אותנו לשהות שלוש שנים בפולין.

בנובמבר 1960 עלינו ארצה ומנמל חיפה הועברנו למעברת נוף ים, שהשתרעה בין אפולוניה להרצליה פיתוח. את התקופה הלא פשוטה הזאת תיארתי בספרי "משם ומכאן". לא הסתפקתי בתיאור שהותנו במעברה, וכללתי בספר זה גם תמונות מחיי שכנינו שהגיעו לישראל מארצות שונות, אשכנזים וספרדים כאחת. הרגשתי שחשוב מאוד לציין עובדה זאת ולהעיד ממקור ראשון על מעברה משנות ה-60, שלא בלבד שנעלמה מהשטח, אלא גם מהתודעה של רוב הישראלים.

למרות שגרנו במעברה, בחרתי ללמוד בתיכון אליאנס שברמת אביב. התאהבתי בשפה הצרפתית עוד לפני שהתחלתי ללמוד אותה. הצרפתית נעמה לאוזני הודות לאבי חובב האופרה, שהיה שר בצרפתית, ושמבלי לדבר צרפתית, למד פונטית את מילות האריות השונות. בתיכון אליאנס, בו למדו בעיקר 'הצפונים' המסודרים ובהם לא מעט סנובים, השתדלתי להסתיר את העובדה שגרתי במעברה. לא רציתי שיסתכלו עלי כעל מסכנה. בסיום כיתה יא' קיבלתי פרס עבור הישגי בשפתו של מולייר, מטעם שגרירות צרפת בישראל, דבר שהגביר את המוטיבציה שלי להמשיך בלימודי השפה הצרפתית. אני בעלת תואר שני בספרות צרפתית ותואר ראשון באמנות התיאטרון, ולימדתי במשך 34 שנים צרפתית ותולדות האמנות בבתי ספר תיכוניים.

סופי רחלנקו צילום אלבום משפחתי

כתבתי שני ספרים לילדים: האחד בצרפתית והשני בעברית, ואף איירתי את שניהם בצבעי מים. בימים אלו אני עובדת על ספר נוסף לילדים, הכולל 26 שירים שגם אותו אני מאיירת. לצערי, אין לי ילדים משלי. הכתיבה שלי לילדים ניזונה מילדותי המאושרת, מעבודתי כמורה ובעיקר מאהבתי הגדולה לילדים באשר הם.

עברתי לכתוב בעברית בספרי האוטוביוגרפיים. את החלק הראשון של ספרי "התכתבות בכיוון אחד" כתבתי תחילה ברוסית, שפה שלא שכחתי. לא חשבתי אז שיצא מזה ספר. כתבתי מתוך דחף פנימי עמוק, ולא יכולתי לפנות לאמי אלא בשפת האם שלי. לאחר כתיבה במשך כמה חודשים, הרגשתי שאני חייבת להוציא את הדברים גם החוצה, ואז את המכתבים שלי ברוסית תרגמתי לעברית. את החלק השני של הספר, שבו כאמור שילבתי כ-100 צילומים של ציוריה ופסליה ושל אמי, כתבתי ישר בעברית. הרגשתי שעל דרך עבודתה ואת הניתוח של יצירותיה של אמי עדיף לכתוב בשפת המקום, ללא תרגום.

בספרי החדש 15 סיפורים קצרים, שגם אם משתרגים בהם פה ושם חוויות אישיות שעברתי, לא מדובר בסיפורים אוטוביוגרפיים. לסיפורים חלחלו כמה מחוויותי, כך שמי שמעוניין לדעת עלי יותר, שיקרא את הספר. לדעתי, לגלות טפח ולכסות טפחיים, לא רק יותר מכובד ויותר יצירתי, אלא אפילו יותר סקסי. אני מקווה שחלק מהסיפורים יעלו חיוך על פני הקוראים, וחלק אחר יצליח לרגש אותם. הניגודים שבחיים מוצאים את ביטוים בספר זה יותר מאשר בספרי הקודמים, וגם נתתי יותר דרור לחוש ההומור שלי. אני חושבת וכותבת בכמה שפות, אבל זה תלוי בנסיבות ובאיך שבא לי לכתוב.

** הכותבת, סופי רחלנקו, אמנית וסופרת שבימים אלו יוצא לאור ספרה החדש, השישי במספר, "בת הדודה, אלוף הסיף והעז" בהוצאת "איפאבליש"




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה