אנקדוטות על יפן ועל יפנים

חנויות שמתמחות במוצר אחד, אסלות מחוממות, רכבות מטורפות ואוכל מעוצב - תמצית מהחוויות שנאספו לאחר טיול של 21 יום ביפן

30/05/2019
עמית סנדיק קבלו עדכונים מעמית
  • RSS

כדי להכיל את יפן ומורכבותה נדרש קילומטראז' של טיולים בעולם, או אולי נדרשת פתיחות גדולה לשונה ולאחר. נדרשת סבלנות וסובלנות לכאלו שחיים את עולמם ואנו הם אלו שחדרנו לכוכב שלהם, באנו כדי להתבונן מבחוץ ואולי לנסות להבין. כן! יפן היא כוכב אחר!

יפן צילום: עמית סנדיק

אז הנה כמה אנקדוטות על יפן ועל יפנים שמגלים או מבינים ואולי מאמינים רק אחרי שרואים שהם אכן קיימים - אבל כנראה רק ביפן:

יפן היא עולם של צבעים, צלליות, דמויות, מסורת, שימור מסורת לצד מודרניזם, פריחת הדובדבן, התבוננות על לובשות הקימונו, מבט ששונה מלפנים ואחר מאחור. ביפן יש גנים שיש רק ביפן, גם שמיים שיש כנראה רק ביפן, דיוק, דיוק, דיוק ומינימליזם.

יפן צילום: עמית סנדיק

יפן שונה, לעיתים מוזרה, מוקצנת, קיצונית, מטריפה וכן! לעיתים גם מטורפת. זה "כוכב" שמשלב בין אסתטיקה מושלמת, לגיבוב של צבעים, לבתי קפה של בעלי חיים (נכנסים בתשלום לחצי שעה ללטף כלבים, או חתולים, או ינשופים)' לטירוף של קניות, למבחר והיצע שהעין לא מסוגלת להכיל.

יפן צילום: עמית סנדיק

יפן היא עולם ומרשים. זו מדינה שחוותה אסון גדול של פצצת אטום שהוטלה עליה, ומרתק לראות מקרוב אסון גדול של עם אחר שקם מהריסותיו, כדי לשקם ולהשתקם. זו אומה שקבעה שיטה, שמקדשת את הפרט את הסדר, את כל מה שאנחנו אולי חולמים עליו, אבל כנראה לא נוכל כי אנחנו "כוכב אחר".

כשאומרים לנו "החוצנים" שמגיעים ליפן מי הם המובילים באומנות עולה מיד שמה איוי קוסמה, האמנית והסופרת היפנית שעבודותיה המנוקדות מוכרות בעולם כולו והיא זוכה לאהדה עצומה ובצדק. אבל בנוסף עליה פעלו ופועלים אמנים רבים ונפלאים, מעוררי השראה ועניין שבאים מתחומי אמנות ועיצוב מגוונים וחתימת ידם והשפעתם באה לידי ביטוי בעולם כולו.

רכבות

ביפן יש עולם על פני האדמה ועולם מתחת לאדמה – עולם הרכבות. יש מדינה שלמה שפועלת מתחת לפני השטח. ניתן להעביר בה ימים שלמים שלא לומר טיול שלם. ברכבות ביפן עוברים מידי יום מיליוני אנשים שזורמים פנימה והחוצה בקצב ובכמויות מטורפות של בני אדם שלרוב גם לבושים באופן מאד דומה שלא לומר זהה. אם נקלעת בטעות לזרם האנשים שהולך בכוון ההפוך לשלך, זה בבחינת "שמת נפשך בכפך"!

יפן צילום: עמית סנדיק

דברים שרואים רק ברכבות ביפן: קרונות רכבת רק לנשים, עמדת המתנה לרכבת רק לנשים, קרון שכל הצבעוניות שלו היא נשית(ורוד), כי בקרון יושבות רק נשים וילדות יפניות שכבר בגיל 4 לבושות כחול, חולצת פסים וגרביים אפורים, ולגיוון מעל - קרדיגן בצבע אפרסק, הכי מושלם שיש, הכי מאופק, מינימליסטי ומדויק. והיא בכלל לא יודעת שהיא כזו.

אחד הדברים הכי מסייטים ביפן זה למצוא את התיקים שהשארת בשמירת חפצים, בלוקרים המדוגמים שמצויים בכל תחנת רכבת. הכל פועל באוטומט עם ברקודים, מטבעות, "בוטית" שמדברת אליך, ואפילו יש תרגום לאנגלית. אבל מה? בכל תחנה יש לפחות 10, אם לא יותר, "קירות" שלמים של שמירת חפצים. וכן! אנחנו מצלמים את שלנו, עם כל סימני הזיהוי, ממש כמו שעושים כשמחנים את הרכב בחניון גדול ולא מוכר. אבל אז כשמגיעים לאסוף את הדברים - פשוט לא מוצאים. וזה מתחיל: עולים יורדים, כניסה צפונית, כניסה דרומית, עולים במעלית, יורדים במדרגות הנעות, שואלים באינפורמיישן, מאבדים נשימה כי הרכבת יוצאת בעוד 7 דקות, רצים וממש לא כמו איילות (!!), ושוב עולים, ושוב יורדים... ואז פתאום הלוקרים נמצאים. לא יודעת איך זה קורה? בעיקר לא יודעת למה? ומה יותר? האם גם כאן זו השיטה?

יפן צילום: עמית סנדיק

חנויות

חנויות, שלא לומר מקדשי עיצוב וטוב טעם, שמוכרים בהם רק מוצר אחד. וכשאומרים מוצר אחד שנמכר במקום הכי מעוצב ועוצר נשימה אני מתכוונת למבנה אחד בטוקיו שאסור להחמיץ. ולמרות שהוא נמצא בנקודה מעט מרוחקת הוא - Sunny Hills - בית האננס שעלינו השאיר רושם עצום.

את בית האננס עיצב לא אחר מהאדריכל קנגו קומה, שהוא כנראה האדריכל היפני המפורסם ביותר היום, הארכיטקטורה של קומה משלבת טכניקות בנייה מסורתיות כדי לשמר את המורשת היפנית תוך שילוב עם אורח החיים המודרני. אגב קומו הוא גם מי שנבחר לתכנן את האיצטדיון האולימפי של 2020. מדובר בחנות שעוצבה למותג הטאוויני סאני הילס - Sunny Hills שבעליו הוא מיליונר טאיוואני, שמימש את חלומו להקמת חנות לממכר עוגות אננס באריזה אישית וביכולותיו פנה ללא אחר מגדול האדריכלים – קנגו קומה, שעיצב את המקום הקסום הזה באופן הכי מדויק שאפשר לתאר.

המבנה עשוי כולו קורות עץ שחוברו ללא מסמרים אלא באמצעות מחברים יפנים מסורתיים. יש לעלות לקומה הראשונה, שם יגישו לכם תה ועוגת אננס ללא תשלום. בקומת הכניסה תוכלו לרכוש את העוגות שטעמתם. ואם כבר נכנסתם, אל תוותרו על ביקור בחדרי השירותים ושימו לב במיוחד לכיור העשוי עץ.

אוכל

יפן צילום: עמית סנדיק

האוכל ביפן, לא ברור (לי לפחות) ממה כולם מתלהבים. "צמחונישים" (כמוני) מאד סובלים ביפן. פשוט אין, אבל ממש אין מה לאכול בתוך מבחר החיות הכה מגוון שהם אוכלים. הם אוכלים כל בעל חיים שיש על כדור הארץ. מבחינתם צמחונות זה מושג לא קיים וכמעט ללא זכות קיום.

אז כצמחונית אדוקה וסובלת ביפן מענייני אוכל מה שעשיתי במסעדות היה בעיקר התבוננות והתפעמות משיטות הבישול, מהסירים, מהכלים, משיטת הישיבה ועד הריחות והמראות הכל כך זרים ומוזרים. ועוד דבר מקסים שגיליתי במסעדות ביפן: כשנכנסים למסעדה ומתיישבים, נותנים לך סל להניח בו את התיק שלך. זה כל כך אלגנטי ומתחשב.

עוד בענייני אוכל: את הארוחות אנחנו "נדרשים" לסדר ולאכול בצלחת מחולקת לריבועים, כך שכל מאכל מקבל את "המקום" שלו, ואין ערבוב של טעמים. זה כנראה גם הרעיון של קופסאות האוכל - הבנטו המסורתיות, שניתן למצוא אותן בכל פינה. הן ארוזות כל כך יפה שאני מצידי קונה רק בשביל נייר האריזה.

מכונות שתיה: קבלו תגלית - כמו שיש מקררי שתיה קרה, ביפן יש מכונות לשתיה חמה. זהה לחלוטין למקררים הקרים - אבל אלו שומרים על חום (אגב: בקפה הם מצויינים היפנים).

שירותים

אחרי האוכל חייבים לדבר על השירותים, וביפן זו חוויה בפני עצמה: האסלות, הו! האסלות. לעוף מהעניין הזה. הן מחוממות בדיוק בטמפרטורה שהישבן זקוק לה, הן מצוידות בברזי שטיפה מדויקים ונעימים ויש חדרי שירותים משודרגים שבהם ניתן להפעיל רעשי רקע שמתגברים על הרעשים שאתם גורמים בשירותים עם הטלת הצרכים. אבל אני מסכמת ואומרת: כשאהיה גדולה אני מאד רוצה מושב אסלה יפני.

ועוד בענייני שירותים: יש חדרי שירותים שמיועדים לאימהות עם תינוק. מותקן בחדר השירותים כסא ישיבה ייעודי לתינוק שנכנס עם אמא לחדר השירותים. הן פשוט מושיבות אותו מולן בעודן עושות את צרכיהן. כשהן יוצאות ושוטפות ידיים, גם כאן יש כיורים שמותאמים לילדות/ים שאיתן. מקסים!

ומכסי הביוב, כן! מכסי הביוב. אלו לרב צבעוניים ומקושטים. כל אחד אחר, נסו למצוא את ההבדלים ביניהם.

כפכפים

וענייני נעלים או תובנות על כפכפים: ביפן נועלים נעליים רק מחוץ לבית ו/או במבנים ציבוריים. בבית הם בגרביים או בכפכפים שמתאימים לכל אזור ואזור. וככה זה עובד: חולצים נעלים ועוברים לכפכפים הנדרשים בהתאמה לאזור: למקלחת, לדק (למרפסת) וכפכפים בין לבין וגם כפכפים ייעודיים לשרותים, שם איפה שהאסלה החלומית. בהאט טאב אפשר יחפים.

יפן צילום: עמית סנדיק

גם בגרביים הם לא מאפשרים לבלבל בין רגל ימין לשמאל. אין אפשרות. המקום לבוהן ולשאר האצבעות מוכתב מראש כדי שיתאים לכפכפים. הו! לחיי השיטה והסדר.

ואגב, בחנויות הבגדים ביפן כשנכנסים לתא המדידה, משאירים את הנעליים מחוץ לתא המדידה ומציידים אותך גם במן מטפחת בד לשים על הפנים כך שהאיפור לא ילכלך את הבגד.

אז איך מסכמים טיול כזה בכתבה אחת?

ניסיתי להביא טעימה קטנה אם לא טיפה ממה שהעיר והמדינה הזו יכולים להציע לתייר הסקרן ולזה שמעוניין לגלות את האחר.

ב-21 הימים בהם שהינו ביפן טיילנו בין עצי הדובדבן הפורחים, צעדנו לצד ומאחורי לובשות קימונו, נשארנו פעורי פה נוכח אופנת הרחוב הפרועה והמטורפת של צעירי טוקיו, וגם נוכח הבוגרים יותר ובהם לובשי השחור של אופנת סנג'וקו – כמה שזה יפה! הוקסמנו מאורות הניאונים ושאון העיר המטורף, מאלפי האנשים הצועדים בכוון אחד ומסודר ביציאה מהרכבת. זרמנו עם השלווה שמחוץ לעיר, התלהבנו מבתי המרחץ היפניים שבהם השתלבנו כאילו שהיינו כאן מאז ומעולם, מהתרבות הייחודית והמרתקת, מהאיפוק והשקט, מהמקדשים וגני הזן, מהטכנולוגיות המשוכללות ועוד ועוד – כל אלו ועוד כנראה שמרכיבים את התמונה המיוחדת של יפן.

יפן צילום: עמית סנדיק

וכמו שפתחתי כך אסיים: כנראה שאין עוד מדינה שפועלים בה זה לצד זה ניגודים וקיצוניות בולטים כל כך ואולי זה סוד הקסם!

***

 

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה